אוכלי האדם: נחילים של אנשים קטנים, זבי חוטם, התפקדו גם הפעם לסנוט, להכפיש, להקניט ולמצוץ את דמו של משה לדור

נחילים של אנשים קטנים, זבי חוטם, התפקדו גם הפעם, כמו במקרים קודמים, להרוס לפרקליט המדינה המיועד את המינוי, את החיים, את השם הטוב, ובעיקר את הרצון לשמש בקודש. השד יודע מה מניע את האנשים האלה לסנוט במשה לדור, להכפישו, להקניטו ולמצוץ את דמו בקלות כזו. תהא מטרתם אשר תהא, חגיגת אוכלי האדם האלה צריכה להיהדף בבוז על-ידי הממשלה כאשר תידרש למינויו של לדור.

מה שבאפריקה הבינו לפני שנים, שעלול לגרום למחלות קשות, בישראל עוד יש מי שמאמין שיש טעם לבחון ברצינות. שבטים שלמים של קניבלים צולמו בנשיונל ג'אוגרפיק כאשר הם מפרכסים לפני מותם, ואינם משתלטים על גופם עקב אכילת בשר אדם. אצלנו, אוכלי אדם מהסוג שתקף את לדור, לא רועדים אפילו, בטרם הם יוצאים למחול השחיטה. איפה. שום כלום. אצלנו נוגסים וקורעים ומחמיצים בג'ארות מזכוכית אדם המעז לטעון, שאפשר שהוא ראוי למשרה ציבורית. ואיש כמעט אינו פוצה פה. הכול כמעט מחרישים.

אני לא חסיד של לדור. לא מכיר אותו. העדפתי עשרות מונים לראות את עו"ד יהודה וינשטיין מתמנה על פניו. לא רק משום שוינשטיין חבר, אלא גם, ואולי בעיקר, משום שהוא בשל, מוכשר, ידען לא מבוטל ומתאגרף. פעם, לא היום ולא עכשיו, אסביר איך מתאגרף קשור לעניין. מכל מקום, איני יכול להיות חשוד על-ידי איש שמא מינויו של לדור, שהיה פרקליט מחוז ירושלים, קוסם לי. בכלל, ירושלמים הם עם אחר, שבדרך-כלל איני מבין את שפתו. לדור הוא ירושלמי, ושאלוהים ישמור על הירושלמים.

מכל מקום, אומרים שהוא איש רציני. אומרים שיש בו עומק. אומרים גם, שהוא מולטי-דיסציפלינרי. הוא מסוגל לדבר באופן אינטליגנטי גם על משפט אזרחי וגם על משפט פלילי. לא הייתי מקל ראש בדבר. רבים הם העניינים הבאים לפני פרקליט המדינה, שבהם שאלות מכאן ומשם, שיוצרים תרכובת של דילמה משפטית הראויה לעיון חריף.

קצין משטרה בדימוס סיפר לי, שלדור מסוגל לקרוא שישה קלסרים של חומר חקירה בשישבת ולבוא ביום ראשון לישיבה עם השפיץ של הבעיה.

בפרקליטות רוחשים לו כבוד בדרך כלל. הוא מעט טרחן. יש לו את היכולת הבלתי נסבלת הזו, בעיניהם, לראות גם את הצד השני. להתיישב בכיסא הנאשם ולדבר משם. זו תכונה נדירה. בעיקר כאשר מדובר באיש ממסד. ובוודאי כאשר מדובר בפרקליט המדינה. אמרתי הרבה ולא אמרתי כלום. מה שמכעיס כל-כך בהתנהגות של אוכלי האדם בחברה הישראלית ביחס ללדור, הוא לא כישרונם הנדיר להתעלם ממעלותיו, אלא דרישתם האולטימטיבית, כי כל מינוי יהיה דמות הנעה בין סנטה קלאוס למלאך. ובכן, לדור אינו כזה. גם מיכה לינדנשטראוס לא. גם מני מזוז לא. השאלה אינה זו. השאלה היא אם הם ראויים לתפקיד למרות שאינם מלאכים. השאלה היא, אם החלטותיהם המונעות מאינטרסים קטנים וצרים היפים לכל אדם, בכל זאת עוברות גיהינום פנימי, אישי, מוסרי, שעושה אותן להחלטות שאפשר לחיות איתן.

הציבוריות הישראלית עמוסה לעייפה באנשים בלתי ראויים בעיני אוכלי האדם. לדור הוא אחד ברשימה מפוארת ומחמיאה. בעצם, אוכלי האדם האמונים על מלחמה בשחיתות, בעשיית צדק אבסולוטי ובחשיפת האמת, מחבקים את עצמם ומלטפים את איבריהם האינטימיים, מבט חמוץ נסוך על פניהם, ובפיהם תמיהה עצומה הכיצד כולם, כולם חוץ מהם, נורא, אבל פשוט נורא רקובים, חסרי ערכים, פושעים ומטונפים.

קפיצת הראש שעשו על לדור אחרי שמישהו סיפר, ששופט קבע ששיקר, הייתה כה טבעית בנסיבות העניין, עד שאיש מחוץ למחנה הקניבלים לא העז להרהר או לערער על המסקנה המתבקשת, כי מדובר בוודאי באדם שפל ומכוער. רק נראה מי מוכן להעז ולפקפק ביושרם התובעני של אוכלי האדם.

אני מפקפק, ועוד איך מפקפק. מי שקם נגד לדור לא עשה זאת מתוך אינטגריטי צרוף. הוא עשה זאת משום שלהיכנס בלדור זה בון-טון ישראלי היום. לא יותר ולא פחות. כלומר, לא לדור הוא הנושא, אלא מבחן היושר. הצטרף לכת המלעיזים ואתה נעשה מיד פרסונה גראטה אצל אוכלי האדם. אילו פולי מהגששים היה עדיין חי, הוא היה מברך אותם שיחרב ביתם.

בעוד שנה-שנתיים או שלוש אשב מול לדור, כמו חבריי הסנגורים הטובים ממני, ואנסה לשכנע אותו לא להגיש כתב אישום נגד חבר-כנסת או שר, או איש עסקים מפולפל, ששתה את המדינה בלי שתרגיש ושלשל לכיסו כמה עשרות מיליוני דולרים יפים. האם אני מסכים שלדור יהיה האיש שיכריע את גורלם, שמא את גורלי שלי? התשובה היא כן. כל השאר, תאמינו לי, פשוט לא חשוב.