גבירתי המנהלת, הבן שלי לא ילמד אצלך

סיכום קצר מהנעשה במערכת החינוך ביממה האחרונה: בית הדין הארצי לעבודה לא מיהר להוציא אמש (א') צווי מניעה נגד הסתדרות המורים. רן ארז אמר כי "אנחנו דורשים דברים פשוטים: תוכנית חומש, להוריד את מספר התלמידים ל-30 מקסימום בכיתה, ולא לדחוס 40 כסרדינים בקופסא". הבוקר דיווח "ידיעות אחרונות" כי ממוצע הבגרות במתמטיקה ירד תוך שנה ב-13 נקודות, ל-73.

האם משרד האוצר צודק? האם ארגון המורים צודק? כל זה לא רלוונטי למי ששמע הבוקר את מנהלת גימנסיה הרצליה בתל אביב, חנה נאמן, בתוכנית "מה בוער" עם רזי ברקאי בגלי צה"ל. נאמן הבהירה כי גם אם בית הדין הארצי לעבודה יוציא צווי מניעה, היא לא תכבד אותו.

לא היתה זו פליטת פה, ולא היתה כאן אמירה ללא מחשבת תחילה. מחנכת ומנהלת בישראל הודיעה כי תפר את החוק. ואם כך, איך יוכלו אותם מורים לעמוד מול ילדינו ולהמשיך להטיף להם לאזרחות טובה, ולשמירת חוק?

אחת לכמה שנים מצקצקים בלשונם כולם על כך שכוכבי התרבות שלנו לא בוגרי צבא. ומהיכן אמורים היו הסלבריטאים שלנו לשאוב את הערכים שלהם ללכת להגן על המדינה? מבית הספר, כמובן. בשיעורי סוציולוגיה מלמדים שאחד מסוכני החיברות החשובים ביותר הוא בית הספר. שם הילד לומד את ערכיו.

והנה, גברת נאמן מפרה חוק כשהחוק לא נראה לה. אז מה לגבי שאר החוקים? אני, למשל, לא נהנה לעשות שירות מילואים. אז מה. האם לפי תפיסתה של נאמן אני יכול פשוט לוותר על העונג הזה, כי הדבר לא עולה בקנה אחד עם השקפתי? ולמה אני צריך לשלם מיסים, אם אפשר לעבור על החוק ולקבל הכל "שחור"?

כשיבוא הרגע לשלוח את ילדיי לבית ספר, לא אעשה זאת רק כדי שיידעו לפתור משוואה בשני נעלמים, לחשב שטח של מקבילית או ללמוד לדבר אנגלית באופן שוטף. אלו יכולות הניתנות ללמידה גם באורח עצמאי. אם יש הצדקה לשלוח את ילדינו לבית הספר, היא עוברת דרך הפיכתם לאנשים טובים יותר והכנתם לחיים האמיתיים.

ואם בני יילך למוסד שבו מלמדים שאפשר לצפצף על החוק, ומדובר בסך הכל בעוד החלטה של שופט, למה שיהיה חלק מזה? למה שירצה לציית לחוקי המדינה?

במלים אחרות, גבירתי המנהלת, הבן שלי לא ילמד אצלך. לעולם.