סימן ההיכר המובהק ביותר של משרד עורכי דין הוא ספרי הפד"י הכחולים הממלאים מדפים שלמים בספריה. אבל בעידן הטכנולוגי בו אנו מצויים רוב עורכי הדין משתמשים במאגרי המידע המשפטיים באינטרנט, שעיון חטוף בביטאוני עורכי הדין ובדיוור הישיר הנלווה אליהם מספיק כדי להתוודע לתחרות העזה שהם מנהלים על כל פרקליט-לקוח. כל חברה מתגאה שהמאגר שלה גדול ומגוון יותר, דבר החשוב מאוד לעוסקים בפרקטיקה. אפילו השופטים המצטטים פסקי דין של השנים האחרונות אינם מפנים עוד לפד"י אלא למאגרים המשפטיים.
אלא שמי שנהג עד היום להסתמך בעיניים עצומות על פסקי דין שנשלפו מהמאגרים, עשוי לחשוב פעמיים בגלל המקרה הבא. הליך שמתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בת"א העלה סיטואציה הזויה-משהו, שבה כל צד מבקש להסתמך על אותו פסק דין, אלא שכל אחד מחזיק בידיו את פסק הדין כשהוא ממאגר מידע אחר, והקביעות בו הפוכות! אילולא עירנותו של אחד מעורכי הדין בהליך, עלולה היתה לקרות כאן תאונה שיפוטית: מאחר שמדובר בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, המחייב את בתי הדין האזוריים, עלול היה בית הדין האזורי לפסוק בתיק שבפניו על סמך פסק הדין שהוצג לו, למרות שהמצב המשפטי הפוך לגמרי.
רק פניית "גלובס" לחברת תקדין, שמאגרה הכיל את פסק הדין השגוי, הביא להסרת פסק הדין ולהחלפתו בפסק הדין הנכון. הדבר התגלה במסגרת בירור תביעה שהגיש זאב אלון נגד חברת אנוש ניהול מערכות הנדסה ואביב ניהול הנדסה ומערכות מידע.
במסגרת הסיכומים בתיק, הגיש אלון את פסק הדין ע"ע 1505/02 שלום אטיה נ' מרחב מרכז חומרי בנין וקרמיקה בע"מ, שניתן ביולי 2006 בבית הדין הארצי לעבודה. תדפיס פסק הדין הוצא מאתר "תקדין". הסוגיה בה הכריע בית הדין (ושעלתה גם בתביעה של אלון) היא האם זכאי עובד שסיים את שירותו אצל מעבידו, לתבוע את המעביד שבא במקום מעבידו המקורי בשל הימנעות המעביד המקורי להעביר הפרשות לקופת גמל.
סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר מחייב את המעביד החדש לערוב לחובות המעביד הקודם (אותו רכש), בין היתר ביחס לתשלומים לקופת גמל. אלא שהשאלה היתה אם סעיף זה חל רק לגבי עובדים שהמשיכו לעבוד אצל המעביד החדש או לא. בית הדין האזורי קבע, שמעמדו של מעביד כמעביד "חליף" חל רק כלפי העובדים שהמשיכו לעבוד אצלו. סעיף 30, נקבע עוד, אינו מקור לאחריות המעביד החדש לחוב קודמו, כשיחסי העובד-מעביד נותקו לפני שהמעביד החדש נכנס לתמונה.
קביעה עקרונית שונה לגמרי
בית הדין הארצי, לפי גרסת תקדין, קיבל את הערעור, ופסק שהעובד זכאי לתבוע את המעביד החדש, הגם שלא המשיך לעבוד אצלו, וזאת בשל סעיף 30(א). השופט שמואל צור ציין, ש"בית הדין האזורי סבר שכוחו של עובד לתבוע את המעביד החדש רק לגבי עובד של המעביד הקודם שהמשיך לעבוד אצל המעביד החדש. אני סבור שקביעה זו אינה נכונה ואינה עולה מהוראות החוק". צור הוסיף, ש"העובדה שעובדים אלה לא היו עובדי המעביד החדש אינה רלוונטית כלל. הנתון המכריע הוא קיומה של עילת תביעה, וקיומו של בעל דין, הוא המעביד החדש, שבא מכוח החוק במקום המעביד המקורי".
בגרסת תקדין, בית הדין מקבל את הערעור "וקובע כי למערער זכות תביעה באשר לזכויותיו בהסכם הפנסיה". הוא מחזיר את התיק לבית הדין האזורי, כדי שיבחן את פירוט זכויותיו של המערער וידון בארבע נקודות שצוינו. מאחר שמדובר בתביעה שהוגשה ב-95', המליצו השופטים לצדדים להידבר כדי להגיע להסדר מוסכם. המשיבה חויבה בהוצאות בסך 7,500 שקל.
אלא שעוה"ד רם אפרתי ופלורי ניסן, המייצגים את חברת אביב, ניגשו לעיין בפסק הדין דרך אתר "נבו", וגילו להפתעתם שהקביעה העקרונית בו שונה לגמרי, הגם שהתוצאה הטכנית של פסק הדין דומה. גם בגירסת נבו השופט שמואל צור מציין, ש"בית הדין האזורי סבר שכוחו של עובד לתבוע את המעביד החדש רק לגבי עובד של המעביד הקודם שהמשיך לעבוד אצל המעביד החדש", אלא שכאן הוא מוסיף ש"קביעה זו נכונה והיא עולה מהוראות החוק".
צור קובע, שעילת התביעה בגין אי-העברת כספים לקופת גמל קיימת כלפי המעביד החדש רק ביחס לעובדים שהמשיכו לעבוד אצלו. הוא מציין שמדובר ב"תוצאה קשה למערער", וכן ש"זהו מצב שקשה להסכין עימו ויש לעשות כל מאמץ כדי למצוא דרך חוקית אפשרית לתקן את המעוות".
גם כאן הערעור מתקבל, אך במובן זה שהתיק מוחזר לבית הדין האזורי כדי לברר עד תום אם במסגרת ההסדרים שנעשו במסגרת קונצרן כור, שהחברה הרוכשת והנרכשת השתייכו אז אליו, הוענקו למערער זכויות כלשהן. בית הדין האזורי התבקש לדון ולבדוק מקרוב האם בהסדרים "יש למערער פתח לתקווה לתבוע את זכויותיו".
אם יימצא מקור כזה, נאמר בסיכום פסק הדין, ידון בית הדין האזורי גם בארבע הנקודות שהוא התבקש לדון בהן בפסק הדין בגירסת תקדין. גם כאן מוצע לצדדים להגיע להסדר, אולם כאן המשיבה לא חויבה בהוצאות.
לא המקרה הראשון
בדיקה שערך אפרתי באתר בתי המשפט מעלה, שפסק הדין המופיע שם הוא זה שמופיע באתר נבו. בדיקה שנערכה בעקבות פניית "גלובס" העלתה שאכן גירסת נבו ואתר בתי המשפט היא הגירסה הנכונה. ייתכן שגירסת תקדין נכתבה ע"י השופט צור או מי מלשכתו כטיוטה, ואחר כך הוא שינה את עמדתו בעקבות התייעצות עם שאר שופטי ההרכב. מה שבטוח הוא, שמישהו בלשכת השופט העביר למערכת תקדין גירסה לא סופית. לרוע מזלה של התביעה, היא הסתמכה כנראה על פסק דין שפועל לבסוף לרעתה. למזלה של השופטת נטע רות, שדנה בתיק, מישהו עלה על הטעות לפני שהיא נתנה את פסק הדין (עב' 8618/04).
בחברות המפעילות את המאגרים המשפטיים יודעים לספר, כי אין זו הפעם הראשונה שנופלות תקלות שונות ומשונות בפסקי הדין וההחלטות שמועברים אליהם מלשכות השופטים ע"י הקלדניות או כוח העזר המשפטי. עובדת באחד המאגרים מספרת, שכבר היו מקרים בהם נשלחה להם טיוטה של פסק הדין, שאינה גירסתו הסופית, כפי שאירע כאן.
"לעיתים לא לגמרי נדירות מגיעים פסקי דין שבהם עדיין מופיעות ההערות של השופט למתמחה או לעוזר המשפטי", מספר עובד אחר באחת מחברות המאגרים. "לפעמים זה ממש מביך לקרוא את זה". לעיתים קרובות יותר, הוא מוסיף, קורה שחלק מפסק הדין מסומן בצבע בולט, כנראה לאחר שעבר תיקונים. במקרים אחרים מועברים פסקי דין שניתנו בדלתיים סגורות והותרו לפרסום בלא פרטים מזהים, כאשר הפרטים המלאים מופיעים בהם.
תגובות: "אנו פועלים על-מנת שמקרים כגון אלו לא יישנו"
דוברת בתי הדין לעבודה, רבקה אהרוני: "בדיקה בתיק מעלה, כי הגרסה המופיעה ב'תקדין' מיום 6.11.07 הינה טיוטה שהכין השופט צור והשתנתה במהלך העבודה, ואין היא פסק הדין. פסק הדין מופיע באתר בתי המשפט ובאתר 'נבו'. ככל הנראה, מדובר בטעות טכנית, בה הגיעה הטיוטה לאתר 'תקדין' ואנו בודקים כיצד אירע הדבר. מבדיקה שבוצעה בסוף השבוע גם ב'תקדין' מופיע פסק הדין ולא נוסח הטיוטה. אני מודה לך על הפניית שימת ליבנו לטעות זו ואנו פועלים על-מנת שמקרים כגון אלו לא יישנו".
מחברת תקדין נמסר: "מקורו של פסק הדין בע"א 1505/02, על גירסאותיו השונות, כמו יתר פסקי הדין בתקדין, הינו מן הגורמים הרשמיים. כאשר הופנתה תשומת ליבנו לכך שפסק הדין שבתקדין אינו תואם לזה אשר באתר הנהלת בתי המשפט, הוא הוחלף לגירסה הנוכחית".
דוברת הנהלת בתי המשפט, עו"ד אילת פילו, מסרה כי על שופטים נאסר לשלוח פסקי דין ישירות אל המאגרים המשפטיים. "על-פי נוהל 'הפצת פסק דין ע"י שופטים' של מנהל בתי המשפט, השופט משה גל", נאמר בתגובה, "חל איסור על שופטים להעביר פסקי דין והחלטות ישירות אל המאגרים המשפטיים או אל עיתונאים, זאת שלא באמצעות האתר של בתי המשפט או הדוברות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.