משרד הבריאות ומבקרו ישלמו 100 אלף שקל למכון "care" בגין לשון הרע בדו"ח ביקורת

החלטת הביניים שנתן השופט צבי כספי במאי 2006, פתחה תיבת פנדורה בנוגע למתרחש במשרד הבריאות ובמכון care. כל הצדדים בהליך יצאו בשן ועין מההליך, בו מתח כספי ביקורת על התנהלותו של פז, על המכון ועל הנהלת משרד הבריאות.

התביעה נגעה לביקורת שערך פז ב-96' במכון care בירושלים ולדו"ח ביקורת שכתב בעקבותיה. בדו"ח נקבע, והדברים אוששו בבית המשפט, שהמכון מזריק למטופלים חומרים רדיואקטיביים בלא נוכחות רופא, כפי שמחייבים הנהלים. השופט כספי מתח ביקורת על משרד הבריאות, שאינו מפקח על כך.

care טענה בתביעה, באמצעות עו"ד דורון דן מווקסלר-ברגמן, שערוץ 1 פירסם ידיעה, לפיה משרד הבריאות חושד כי במכון הפרטי care בירושלים מזריקים חומרים רדיואקטיביים בכמות העלולה לסכן את הנבדקים, וזאת כדי לחסוך מהחומר היקר. לדבריה, פז כלל לא היה מוסמך לבצע הביקורת והוא אף הפסיקה באמצע.

השופט קיבל חלק מטענותיה של care, וקבע בין היתר כי פז ביצע את הביקורת במכון למרות שלא היה מוסמך לכך, וכן שהביקורת נערכה משיקולים זרים. "בעיקר עמדה לנגד עיניו טובתם של מכון שכנר (המתחרה) ושל ד"ר אלי שכנר (העומד בראשו)", קבע כספי וציין שפז יצא מגדרו כדי למנוע מקופת-חולים כללית להפסיק את ההתקשרות עם מכון שכנר ולהפנות חולים רק למכון care.

התביעה שהגישה care נגד רשות השידור נדחתה, לאחר שנקבע כי משרד הבריאות אכן חשד שב-care מזריקים חומר רדיואקטיבי במינון נמוך, וכי היה עניין ציבורי בפרסום.

עוגמת נפש

בהחלטה החדשה בנוגע לנזק, קבע השופט כספי באופן חריג כי סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, הקובע שביהמ"ש יכול לפסוק עד 50 אלף שקל פיצוי בלא הוכחת נזק, אינו מונע ממנו לפסוק פיצוי גבוה יותר. "יכול אני לפסוק פיצוי 'נזק כללי', ללא הגבלת סכום, לא לכיוון הרצפה ולא לכיוון תקרה, בלא קשר לסעיף החדש", קבע.

הוא ציין, ש"נזק כללי הוא בעיקרון פיצוי על פגיעה ברגשות, על השפלה על עוגמת נפש, גם אם אין הוא נקרא כך". את הפיצוי הנמוך שפסק תלה כספי בכך שהתובע הוא תאגיד וכן שלא הוכח נזק ממוני. (ת.א. 95650/98).