למה אתם נוטשים אותנו?

ניתאי שרייבר גר כבר 20 שנה בשדרות, בקיבוץ העירוני שהקים שם. הוא גם מנכ"ל עמותת גוונים שזכתה בפרס הנשיא ובפרס ביזם השנה של ארנסט אנד יאנג. הבוקר הוא שלח את המכתב הבא לעובדת ב"גלובס", שהעבירה אותו למערכת אתר "גלובס". באישורו של שרייבר, מתפרסם המכתב כלשונו כאן.

"לפני מספר ימים ראיין רפי רשף את חני בת ה-14 כשהיא שוכבת בבית חולים לאחר שקאסם נפל על ביתה. חני תיארה איך היא ומשפחתה עמדו מתחת למשקוף בזמן התראת "צבע אדום" ואיך התעוררה בתוך גל ההריסות כאשר כל הבית התמוטט.

"בשדרות יש אלפי אנשים שזה מצבם, אין להם אפילו מקום אחד קטן שאפשר להרגיש בו בטוחים, מקום שאפשר לישון עם חיוך על השפתיים כשיודעים שבשעות האלו המשפחה יכולה להרגיש בטוחה.

"אני ישן כבר ארבע שנים בממ"ד יחד עם אישתי וילדי וזה אחד הדברים המרכזיים שנותנים לי כוח להמשיך ולחיות בתוך המציאות המטורפת שאנו נמצאים בה בשבע השנים האחרונות. אנשים שמדברים על "לא למגן עצמנו לדעת" לא מבינים לחלוטין את המציאות היומיומית של אדם שחי בשדרות".

אנחנו מבקשים שיילחמו עלינו

"כאשר רפי רשף שאל את חני מה היא מבקשת היא אמרה: "שילחמו עלינו כמו שצה"ל נלחם על תושבי הצפון". המשפט הפשוט הזה מבטא לדעתי את האמת הברורה והבהירה שכל הוועדות, התקשורת ומעצבי המדיניות מתקשים כנראה להבין. חני המשיכה ואמרה שהיא גאה להיות חלק מתושבי שדרות, ואני ניתאי רוצה להוסיף שאני מתבייש היום להיות חלק מהמדינה ומהצבא.

"השבועות האחרונים גרמו לי להבין שבמציאות שהתפתחה יש עיוות ערכי עמוק במשמעות שניתנת היום למושגים של "צבא", "עורף" ו"מנהיגות". במקום שהצבא יגן על עיר בת 22,000 תושבים הוא מסתתר מאחורינו כבני ערובה. כל יום, כבר שבע שנים, הצבא יורה על מבצעי הירי או האחראים עליהם ובתגובה הם יורים עלינו. הצבא אומר בכל הזדמנות, לנו אין פתרון לירי הקאסמים, כלומר תמשיכו להיות בני ערובה לנצח.

"עד מתי? עד שכל הבתים בשדרות ייפגעו? עד שנגיע ל-90% תופעות של פוסט טראומה ושנפסיק לתפקד כאנשים, הורים ועובדים? בכלל, המושג "פוסט טראומה" נמחק מהלקסיקון המקצועי של המטפלים בשדרות והפך ל"טראומה מתמשכת ומצטברת". כולנו מסתכלים יומיום בשתיקה על עצמנו, על בני המשפחה שלנו ועל חברינו ושואלים בלב: האם בסיבוב הבא יהיה לנו את הכוח הדרוש כדי להמשיך ולהתמודד? האם נצליח להמשיך ולתפקד?"

עיר שלמה מתפוררת

"אני לתומי חשבתי והאמנתי שתפקיד העורף לפתח יכולת עמידות מסוימת כדי לאפשר לצבא להשיג את היעדים הצבאיים והמדיניים, אבל בשדרות הפכנו לחומת מגן של הצבא ומקבלי ההחלטות כנגד דעת הקהל העולמית, ההורים השכולים וועדות החקירה.

"בוועדת החקירה הבאה המחדל הגדול ביותר שייחקר יהיה איך נתנו מעצבי המדיניות לעיר שלמה בת 22,000 להישחק ולהתפורר מבלי שהוגשה העזרה הדרושה. בשפה הצבאית זאת הפקרת פצועים בשטח.

"תפסיקו להתעסק כל היום, כבר חודשים עם ממצאי הועדה שמזמן כבר נלמדו הלקחים ומנסים ליישם אותם בדרך כזו או אחרת ותתחילו להיות מנהיגים. מנהיגות זאת אחריות, זה להגיד עכשיו לתושבי שדרות, עוטף עזה "אנחנו איתכם", באמת איתכם. שתיתנו לנו סוף סוף שני דברים שהם החמצן או התחמושת שאנחנו צריכים כדי להמשיך להילחם בשדרות על המשך שגרת החיים וחיזוק החוסן החברתי".

מיגון ופעולה צבאית משמעותית

"שדרות וישובי עוטף עזה צריכים היום שני דברים מרכזיים:

"דבר ראשון - מיגון עכשיו: יש לקבל החלטה שבדרך זו או אחרת יבנה מיידית, חדר ביטחון לכל משפחה שאין לה אזור בטוח בבית. החלטה כזו תיתן לאלפי תושבים בשדרות ועוטף עזה כוח ותקווה להמשיך ולהתמודד. אפשר למשל להחליט שכל משפחה שמעוניינת לבנות בעצמה ממ"ד , בהתאם לחוק, תקבל החזר כספי בהמשך.

"דבר שני: פעולה צבאית משמעותית כדי שתושבי שדרות ועוטף עזה יצאו ממעמד של בני ערובה.

"אנחנו לא זקוקים להבטחות שזה יצליח, אנחנו רוצים לראות שמנסים לעשות מאמצים ומעשים משמעותיים שיכולים לשנות את המצב. אני יודע שזה כרוך בסיכון של חיילים ויהיו נפגעים אבל מה לעשות, זה תפקיד הצבא במדינה מתוקנת. צה"ל, כאחד הצבאות החזקים והמתקדמים בעולם, יכול למצוא את הדרכים להגיע לתוצאות משמעותיות עם סיכון נמוך יחסית של חיילים ואזרחים בצד השני".

מקבלי ההחלטות צריכים להתחיל להיות מנהיגים

"כחייל מילואים יצא לי לעסוק כעשר שנים בהערכות למניעת שיגור של סקאדים מעיראק.
הצבא השקיע את מיטב הכוחות, המשאבים והטכנולוגיה כדי להתמודד עם סכנה שכזו. אנחנו מבקשים שיתייחסו אלינו אל 30,000 התושבים שנמצאים בשדרות ועוטף עזה באותה צורה. אל תנטשו אותנו בגלל שהקאסם לא מגיע לתל אביב, ירושלים וחיפה. מנהיגות כזו שתיקח אחריות אמיתית תיתן לנו כוח להמשיך ולהתמודד, למרות המציאות המטורפת.

"השנים האחרונות המחישו לי כאדם את המשמעות של המושג והערך 'כל ישראל ערבים זה לזה'. אין יום שלא מגיעות פניות מאזרחים, תורמים, עסקים וארגונים שונים שרוצים לסייע ומוכנים לתת את ליבם, ביתם וכספם למעננו כתושבים שנמצאים בחזית, וזה באמת מרגש מחזק.

"מה שחסר עתה, זה שגם מקבלי ההחלטות ברמה הלאומית והביטחונית ייקחו אחריות ויהיו מנהיגים ויפסיקו להסתתר אחרי תהליכים בירוקרטים וחוסר אמון בעצמם ובמערכת השלטונית והביטחונית".

לא רוצים ש"תצילו אותנו". רוצים שתהיו שותפים שלנו

"אני כותב את הדברים כתושב שדרות שהגיע לישוב כבר למעלה מ-20 שנה וכאדם שמשקיע את מירב זמנו, יחד עם מאות אנשים נוספים, במאבק יומיומי למען חיזוק החוסן החברתי בשדרות.

"ברגעים אלו ממש ממשיכים ליפול קאסמים על שדרות ומעגל הנפגעים, בעיקר נפשית, הולך ומתרחב. בשבילנו זה הקרב על הבית שלנו, על מפעל החיים שלנו, אין לנו בית אחר ואנחנו לא רוצים להגיע למצב שנצטרך לחפש בית אחר.

"אנחנו מבקשים את העזרה, לא ממקום של 'תצילו אותנו' אלא תהיו שותפים שלנו למאבק. אל תברחו ואל תנטשו אותנו ואת הערכים הבסיסיים שהביאו להקמתה של מדינת ישראל. אני מבקש מכל הלב ובאמונה שעדיין קיימת בכם - תהיו איתנו".