נדחתה בקשת הכפרים הבלתי מוכרים לחברם למים: החיבור יכשיר את הבנייה הלא-חוקית

ביה"ד קבע כי יש לאזן בין זכותם של הבדואים למים לבין האינטרסים הציבוריים של קיום הסדר הציבורי ושמירה על דיני מדינת ישראל. לדבריו, העותרים אינם יכולים לבנות ללא היתר ובניגוד לחוק - ולבקש כי בדרך של חיבור מים תינתן, בפועל, לגליזציה לבנייה בלתי חוקית.

נציגי המשפחות טענו כי אי חיבורם למים חמור מבחינה בריאותית ותברואתית וגורם לרמת חיים ירודה, להוצאות ולטרחה רבה, הנגרמים בשל הצורך בהשגת מים לצרכיהם הבסיסיים. עוד נטען כי המחסור במים גורם להתייבשות, לזיהומים ולקשיים בשמירה על היגיינה אישית וניקיון כלי האוכל, והדבר עלול לגרום להתפרצות מחלות.

המדינה טענה כי העותרים בחרו להקים את ביתם בלי תכנון מצד משרד ממשלתי כלשהו, ומדובר בבנייה בלתי חוקית ללא הכנת תוכניות כמתחייב מחוק התכנון והבנייה וללא קבלת היתרי בנייה מרשויות התכנון. נוכח זאת, נטען, אספקת המים חייבת להיות נגזרת מביצוע המדיניות התכנונית והחוקית שקבעה הממשלה.

ביה"ד קבע כי מאחורי סוגיית חיבור המים עומדת לדיון סוגית הסדרת ההתיישבות הבדואית במרחבי הנגב. לדבריו, העותרים, בעצם הקמת מבנים ויישובים ללא היתרי בנייה, שומטים את הקרקע תחת טענתם. נקבע כי לא ניתן להיעתר לבקשותיהם בשל האינטרס הציבורי של שמירה על החוק. (וע 518/06).