לטפל בעניים ולא במדדים

כדי להבין את האבסורד של דו"ח העוני, צריך להבין כיצד קובעים את הנתונים שמופיעים בו. למשל, מיהו עני? על פי המדידה הנוכחית, עני הוא אדם בודד שמכניס לכיסו לא יותר מ-2,028 שקלים בכל חודש (26.9% מהשכר הממוצע במשק).

כלומר, אם ההכנסה שלו עומדת על 2,029 שקל בחודש, הוא כבר לא עני. חייו מאושרים. עוד רגע הוא נכנס לסוכנות וולבו ורוכש לו מכונית חדשה.

זוג נשוי עם שני ילדים, צריך להביא הכנסה של 4,299 שקל בחודש כדי לא להיחשב לעניים. עכשיו תדמיינו שהם נמנים עם מרבית חסרי המזל שלא ירשו בית במתנה רגע אחרי החופה, והם צריכים לשלם משכנתא או שכירות. ואיך קונים חיתולים, בגדים ואוכל לילדים? לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שלפי שיטת המדידה הזאת, יש הרבה יותר עניים בישראל. הרבה יותר.

2. מדינה ופריפריה.

דו"ח העוני החצי שנתי אינו כולל חלוקה לפי גיאוגרפיה או מגזרים. חלוקה כזו, כפי שעולה מהדו"ח השנתי של 2006, מגלה כי יותר משליש מהמשפחות העניות בישראל הן מהמגזר הערבי. בעוד העניים מאזור המרכז מהווים רק 11.6% מכלל העניים בישראל, העניים בירושלים מהווים 32.3% והעניים בדרום מהווים 23.8%. גם בצפון המצב רע מאוד. המסקנה היא שלא יעזרו תוספת של 3 שקל לקצבאות. זה יתרום רק לסטיות וירטואליות מעל קו העוני - קו שלא אומר, כאמור, הרבה.

עבור תושב דימונה שלא התמזל מזלו לעבוד במפעלי ים המלח או במפעל הטקסטיל המקומי (שלפי מקורות זרים איננו באמת מפעל טקסטיל), מעטים הסיכויים למצוא תעסוקה סבירה.

מלחמה אמיתית בעוני חייבת להיות ממוקדת ביצירת תעסוקה באזורי פריפריה ובחינוך לתעסוקה בקרב המגזר החרדי.

3. עזבו אתכם מוועדות.

בכל פעם שמתפרסם דו"ח העוני קמה צעקה להקמת ועדות לבחינה מחודשת של מדידת העוני. במשרד האוצר רוצים ועדה שתוכיח כי יש פחות עניים (ראו מסגרת), ואילו בארגונים הוולונטריים כמו ארגון "לתת", דורשים ועדה שתוכיח כי חיים כאן בעצם הרבה יותר עניים.

אבל איך שלא תמדדו את זה, העוני בישראל עמוק ובועט. לכן, צריך ועדה שתטפל בעניים ולא במודדים.

4. לא מספיק לעבוד קשה.

דו"ח העוני שוב הוכיח כי הצטרפות למעגל העבודה איננה מוציאה בהכרח ממעגל העוני. במקביל לצמיחה של השנים האחרונות, חל הליך מואץ של העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, אאוטסורסינג, או במילה הרכה יותר: מיקור חוץ.

גם שר האוצר, רוני בר-און, שיבח היום את השיטה הזאת שחוסכת בכסף. אבל כמה כסף יעלה למדינה להילחם מחר בעוני שהיא בעצמה יוצרת היום?