ראש לשכת עוה"ד, גיא-רון: "במקום לתפקד כנשיאה עם אג'נדה ולהציג תוכניות - ביניש נאלצת לעסוק בהתגוננות מפני שר המשפטים פרידמן"

בתקופה בה רבים בקהילייה המשפטית תוקפים את התנהלותו של שר המשפטים, דניאל פרידמן, בסכסוך המתוקשר ביניש-פרידמן - ליו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד יורי גיא-רון, יש מה לומר ל"גלובס" גם על תפקודה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש.

"במקום לתפקד כנשיאה עם אג'נדה, ולהציג תוכניות חיוביות - היא נעמדה על רגליה האחוריות, ונאלצת לעסוק בהתגוננות מפני פרידמן מרגע שמונתה. היא מתגוננת כבר שנה וחצי. העצה הטובה שאני יכול לתת לה לפני שתקופת נשיאותה תעבור, היא להציג כמה שיותר מהר תוכנית חיובית לעשייה ולתרום לשיפור המערכת השיפוטית".

את הדברים אומר גיא-רון בשיחה המתפרסמת מחר (ה') במדור "במעמד צד אחד" במדור "דין וחשבון" במוסף "הערב" של גלובס.

עם זאת, לדברי גיא-רון, "זה לא הוגן שלא ניתנה לביניש אפשרות לתפקד ממש כנשיאה, כי היא באה עם הרבה כוונות טובות לשנות דברים, לרבות שינויים שבחלקם השר מדבר עליהם. אבל זה לא מתממש".

גם על התנהלותו של השר יש לגיא-רון מה לומר. לדבריו, "השר פרידמן נראה כמי שנטל מרקר זוהר ביד אחת ואת ספר החוקים ביד שנייה, וסימן כל מקום שבו כתוב 'נשיא בית-משפט עליון' או 'שופט בית-משפט עליון'. התוצאה היא שכל שבוע שני יש לנו הצעת חוק, רעיון, רפורמה, או משהו אחר, שמכוון לצמצם את סמכויותיהם. הוא הרחיק לכת עד כדי כך, שהוא הציע שהעברת תיקים במערכת המשפטית תיעשה עם מעורבות של שר המשפטים. לדעתי, זה לא ראוי לשלטון החוק".

גיא-רון מצטרף לביקורת שנשמעת בקהילייה המשפטית על העיסוק הבלתי נלאה בסכסוך בייניש-פרידמן במערכת, במקום טיפול בעניינים החמים שעל הפרק, בהם העומס בתי-המשפט. "מערכת המשפט נמצאת במצוקה קשה של עומס ושל עיוותי דין. חלק מהמערכות בקריסה או בפוטנציאל לקריסה".

לדבריו, המצב השורר בבתי-המשפט ובמערכת בכלל מחייב את כל הגורמים במערכת המשפט - בהם שר המשפטים, נשיאת בית המשפט העליון ויו"ר לשכת עורכי-הדין - לתת כתף ולפעול יחד למציאת פתרונות, אך "במקום להתעסק בזה, שזה העיקר, מתעסקים במערכת היחסים האישית והמקצועית בין השר פרידמן לנשיאה ביניש".

הכתבה המלאה:

הבית > הווילה השכורה בשכונת כוכב הצפון היוקרתית, מתאימה בדיוק לצרכי משפחת גיא-רון בת שש הנפשות. אולי לא "בדיוק". קירות חדר המשפחה בקומה הראשונה עמוסים לעייפה בתמונות של אמנים מוכרים, ביניהם צבי מאירוביץ, רות שלוס ועוד, שנדמה שעוד רגע יפרצו את גבולות החדר ויברחו למרחב הפתוח.

"יש לנו אוסף של אמנות ישראלית, שאין לי דרך ראויה לאחסן אותו, אז התמונות תלויות על הקירות בסלון", אומר בעל-הבית בנימה של אדם שהשלים עם העובדה שהחלל הגדול סביבו צר מלהכיל את חייו. "אני לא מאושר מזה. זה סותר את דעתי, שצריך לתת לכל יצירת אמנות את המרחב שלה, אבל זה פרט שולי בחיים".

על גרם המדרגות המובילות לקומה השנייה, מונחת ערימת עיתונים, שגיא-רון משלה את עצמו שעוד יספיק לקרוא. מאז נבחר לראש לשכת עורכי-הדין, ביולי אשתקד, הימים העמוסים שהיו לו כבעל משרד עצמאי, הפכו למירוץ קדחתני אחר השעון. העיתונים המצהיבים על המדרגות הם עדות אילמת לכך.

השם שלי > "בתקופת הליטיגציה, שמי מאוד עזר, כי הוא היה הפתיח של כל דיון משפטי כמעט. כולם התעניינו בו. מקור שם המשפחה הוא מהעיר גירונה בספרד, שם התגוררה משפחתי לפני 500 שנה. בהמשך, אבי עיברת את השם, הוסיף א' ומקף, גיא-רון, והשם הפך ל-עמק-שמחה. כולם תמיד התבלבלו בין שמי הפרטי לשם המשפחה. קראו לי: 'גיא, בוא הנה', או 'רון, מה שלומך'. בצבא הייתי רון וגיא. בכלל שכחו את שמי הפרטי.

"גם לשמי הפרט יש סיפור. כשנולדתי אבי רצה לקרוא לי 'שלי', על-שם משורר בריטי שאהב. לשמחתי, סבא שלי התנגד. באותה תקופה השם יורם היה נפוץ בארץ, והם הסכימו לקרוא לי יוריק. ככה קראו לי עד גיל 18. כשהתגייסתי, ה-ק' נשמטה ונשארתי יורי. כשאני הולך ברחוב ומישהו צועק 'יוריק', אני יודע שהוא מכיר אותי מהתיכון או קודם.

"השקעתי המון בלהסביר לאנשים שהשם הוא יורי, עם חולם, ובריחה מיורם, ולא עם שורוק, ובריחה מרוסיה. אבל עדיין לרבים אני יורי עם שורוק. ייתכן שקיבלתי קולות נוספים בבחירות לראשות הלשכה, כי חשבו שאני יורי עם שורוק. אני מבהיר שוב, שאני יורי עם חולם, דור חמישי בארץ משני הכיוונים, ואין לי קשר לרוסיה".

ביוגרפיה מקוצרת > "נולדתי באבן-יהודה. אבי היה מפקח של משרד החינוך ומנהל הסמינר בהדסים, ואימי, בתו של ראש מועצת אבן-יהודה, שזכתה להערכה רבה במושבה, עבדה בחינוך ובניהול במושבה. נולדתי כשאבי היה בן 40 ואמי בת 38. מאז היא הפסיקה לעבוד והפכה לעקרת-בית. עולמה סבב סביב המשפחה.

"אני בן זקונים. יש לי אח ואחות מבוגרים ממני בהרבה. אחי, שמבוגר ממני ב-13 שנים, אומר שהוא קיבל אותי כמתנת בר-מצווה. אחותי, מבוגרת ממני בכשמונה שנים. גדלתי באבן-יהודה של תחילת שנות ה-60, שבה כולם הכירו את כולם. הכרנו את בעל הקיוסק, הצרכנייה, הספר, האחות ומרפא השיניים. הקולנוע היה כמו ב'סינמה פרדיסו', שהסרט קופץ באמצע. הסביבה הייתה מאוד חממתית.

"עד כיתה י' די הצדקתי את שמי: יורם. הייתי תלמיד נורא טוב, מסודר וממושמע, מהסוג שמורים אוהבים. הייתי גם ספורטאי מצוין, אבל קונפורמיסט, בן שמקשיב להוריו. תמיד התנדבתי ובלטתי. הייתי יו"ר מועצת תלמידים ותמיד זה שמקריא את מה שצריך לקרוא בסוף כיתה ו' ובסוף כיתה ט'. לא הייתי רק משתתף בטקסים, הייתי זה שארגן אותם.

"בקיץ של כיתה י' נורא השתניתי. זה לא קרה ביום אחד ולא קרה שום אירוע מכונן, אבל בכיתה י' הפכתי לאדם עוד יותר רציני, ביקורתי ואכפתי, עם דעות מגובשות בנושאים של פוליטיקה, חברה, כלכלה וזכויות פרט וזולת. הייתה לי דעה על איך דברים צריכים להתנהל, וכבר לא הייתי כל-כך קונפורמיסט. התגבשתי כאדם. הפכתי למאוד ליברל, למרות שבאתי מבית שמרני יחסית, ויש לי תפיסות חברתיות של דאגה לחלש, למרות שהבית שלי הוא בית של מצטיינים. למרות השינוי, נשארתי תלמיד מאוד טוב. למדתי במגמה הריאלית-ביולוגית, כי זה היה יותר נחשב ללמוד מתמטיקה מספרות, למרות שאני בהווייתי ספרותי לגמרי. שכנעתי את עצמי, שאני לא צריך מורים שילמדו אותי ספרות.

"אחרי הצבא טסתי לחו"ל. הייתי חודשיים באירופה ושלושה חודשים בארה"ב. קניתי אוטו עשיתי הלוך חזור קרוס-קאנטרי בארה"ב. באותה תקופה הטרנד היה לטוס לדרום-אמריקה, אבל אני 'היורם' נסעתי לאירופה ולארה"ב".

עצמאות > "עשיתי חלק מהסטאז' במשרד של עו"ד חני שירה (כיום שופטת בית-משפט לענייני משפחה במחוז המרכז, א' ל'-ו'), ואח"כ המשכתי עוד שנה במשרד של עו"ד אמנון זכרוני, אחד הבולטים בארץ ובת"א בפרט. מיד אחרי סיום ההתמחות חני הציעה לי שותפות. ב-30.11.89 קיבלתי רישיון עורך-דין, ובדצמבר כבר הייתי במשרד עצמאי. אני לא בטוח שאמליץ לעמיתיי הבוגרים החדשים לעשות את זה היום. יש לזה יתרונות רבים וגם חסרונות רבים. בדיעבד, ייתכן שהיה בזה מידה של חוסר אחריות".

הדיון הראשון > "הייתי ליטיגטור מראשית 1990 עד סוף 1999. התיק הראשון שלי עסק בסכסוך גדול על זכויות של נחלה בכפר-סירקין. השופט שדן בתיק היה אורי גורן. דיברתי בלהט על הזנחתם של הורים זקנים לעת זקנתם. השותפה שלי אמרה לי שהגזמתי קצת בלהט הרגשי. מאז, הנשיא גורן זוכר אותי. עד היום הוא קורא לי בשם של אותו תיק. כשאני שומע מישהו קורא לי מרחוק בשם התיק, אני יודע שזה אורי גורן, ולא צריך להתקרב כדי לזהות מי זה".

ראשות הלשכה > "אף פעם לא חשבתי להתמודד על ראשות הלשכה. ב-2005, לקראת בחירות 2007, אמרתי לשלמה כהן (היו"ר דאז), שאני לא מעוניין להתמודד. הצלחתנו לאתר מועמד יוצא מן הכלל לראשות הלשכה, שלא היה שחוק מהרבה שנות פעילות בה, ד"ר יורם דנציגר, והוא הסכים. כשכבר היינו במסלול, קרה המקרה של דורי קלגסבלד (היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, א' ל'-ו') ודנציגר, שותפו למשרד, פרש מההתמודדות.

"מאפריל 2006 ועד דצמבר חיפשתי, לא בנרות אלא בפרוג'קטורים, אדם מתאים שייאות ליטול את המושכות. לבסוף, נכנסנו לתקופה שכבר היה מאוחר מדי, וטרם מצאנו. היה לי אכפת שהעקרונות שלשמם פעלנו לא יירדו לטמיון, ואני לא יודע אם ברגע של כוח או של חולשה, החלטתי להתמודד. אבל מהרגע שהחלטתי, התמודדתי עד הסוף. נכנסתי אחרון למירוץ, בינואר 2007, ובגלל שאני לא יודע לעשות חצי-עבודה, עשינו את הקמפיין הכי טוב שיכולנו.

"היום לא הייתי חוזר על זה, ולא אתמודד בבחירות הבאות. אומרים, שכולם אומרים את זה בשנה הראשונה בתפקיד, וגם אני אומר זאת. אבל ככה אני מרגיש. יש מי שמעוניין לשכוח חלק מתקופת הכהונה, משום שאם הוא לא חיה פוליטית, שאוהבת את ההתנהלות הזאת המוזרה-משהו, זה מאוד קשה לו. אם אתה אדם אמיתי, זו התנהלות שעלולה להיות צבועה. אדם שאינו אוהב מחלוקות ואויבים לא יכול להתמודד לאורך זמן עם ההתנהלות מלאת הקונפליקטים הזו. מנגד, זו תקופה שלא משעממת לדקה, עם המון אנרגיה והמון עשייה, שגם מפתחת אותך מאוד".

יורם דנציגר > "הכרתי את יורם דנציגר בשנות ה-90, לפני יותר מ-15 שנה, כשהיינו פעילים ב'אגודה לזכויות האזרח'. מאז, 15 שנה לא התראינו פיזית ולא התחברנו. רק ב-2005, כשיורם הסכים להתמודד לראשות הלשכה, נפגשנו שוב. אני חושב שבין 2005 ל-2007 השפענו הדדית זה על חייו של זה, באופן משמעותי. כחבר הוועדה לבחירת שופטים, הייתי זה שהעלה את הרעיון שיורם יתמודד לתפקיד שופט בבית-המשפט העליון, והוא נבחר.

"זה לא שאני הפכתי לו את החיים, זה הוא עשה את זה, אבל יש לי חלק בזה. כשיורם החליט שלא להתמודד לראשות הלשכה, אז הוא הפך לי את החיים. זה קרה בגלל התאונה של דורי, שאין לא לי ולא לו קשר אליה, אבל זה שינה את הכיוון שלי לגמרי. זה מראה איך אדם עובר את חייו כמו סיפור בזיגזג. כמו בסרט שמתחיל עם עציץ שנופל מחלון, וממשיך בשרשרת אירועים לא צפויים בעקבות נפילת העציץ. הוא כיוון אותי לקחת בחירה מסוימת, שהשפיעה על חיי".

השופט יורם דנציגר > "התגובות לפעילותו עד עכשיו מאוד טובות וחיוביות, אך מועטות. יש לו את כל התכונות להצליח בתפקיד ואני משוכנע שהוא יהיה שופט נהדר. בין הדברים שכתב וכבר התפרסמו, אפשר לראות פסיקה שלו הנוגעת בפרשת "אפרופים" (פסק-דין מנחה של השופט אהרון ברק בדיני חוזים - א' ל'-ו'). הוא התחיל להתייחס לזה בשני פסקי-דין שלו ואני מניח שעם הזמן נגלה שילובים של תובנות שמגיעות מהפרקטיקה הפרטית אל תוך הפסיקה. ויופי שכך. יש לו עוד כ-15 שנות שיפוט ונכונות לו עוד גדולות ונצורות בבית המשפט העליון".

ביניש-פרידמן > "מערכת המשפט נמצאת במצוקה קשה של עומס ושל עיוותי דין. חלק מהמערכות בקריסה או בפוטנציאל לקריסה. ממש מתבקש, שכל הגורמים במערכת המשפט יתנו כתף ויפעלו יחדיו למציאת פתרונות, ואני מדבר על שר המשפטים, נשיאת ביהמ"ש העליון, ראש לשכת עוה"ד, וכל הגורמים שפועלים איתם. במקום להתעסק בזה, שזה העיקר, מתעסקים במערכת היחסים האישית והמקצועית בין השר פרידמן לנשיאה ביניש".

דניאל פרידמן > "השר פרידמן נראה כמי שנטל מרקר זוהר ביד אחת ואת ספר החוקים ביד שנייה, וסימן כל מקום שבו כתוב 'נשיא בית-משפט עליון' או 'שופט בית-משפט עליון'. התוצאה היא שכל שבוע שני יש לנו הצעת חוק, רעיון, רפורמה, או משהו אחר, שמכוון לצמצם את סמכויותיהם. גם אם אין זו כוונתו, כך זה נראה. אני חושב, שפרידמן חושב ששופט צריך לשפוט ולא לנהל. יש לומר לזכותו, שהוא מוכן, ברמה העקרונית, לממש את כל תוכניותיו גם אם הסמכות לא תעבור מנשיאת ביהמ"ש העליון, דורית בייניש, אליו כשר המשפטים, אלא מנשיא בית-המשפט העליון לגורם אחר. הוא הרחיק לכת עד כדי כך, שהוא הציע שהעברת תיקים במערכת המשפטית תיעשה עם מעורבות של שר המשפטים. לדעתי, זה לא ראוי לשלטון החוק.

"בסופו של דבר, פגיעה במעמדו, יוקרתו, סמכויותיו של נשיא בית-המשפט העליון, היא פגיעה בבית-המשפט העליון וברשות השופטת. השר נתפס כנציג הרשות המבצעת, שמנצל את העוצמה שיש לו כדי לייצר רשות אחרת שמסייגת החלטות של הרשות המחוקקת. בעיניי, זה יותר מדי. זו תפיסה קיצונית ומסוכנת לדמוקרטיה. אני בחרתי לבחון כל הצעה של פרידמן באופן ענייני, ולא לומר שהשר שם לו למטרה לפגוע בבית-המשפט במבנהו הנוכחי. בחרתי להתייחס לכל רעיון לגופו, לנתח אותו, ולהחליט לגביו לפי העניין באופן אובייקטיבי, בלי תפיסת צד, למעט הצד של העניין עצמו".

דורית ביניש > "במקום לתפקד כנשיאה עם אג'נדה, ולהציג תוכניות חיוביות, מרגע שמונתה היא נאלצה לעמוד על רגליה האחוריות ולהתגונן מפני פרידמן. היא מתגוננת כבר שנה וחצי. העצה הטובה שאני יכול לתת לה לפני שתקופת נשיאותה תעבור, היא להציג כמה שיותר מהר תוכנית חיובית לעשייה ולתרום לשיפור המערכת השיפוטית. זה לא קשור לעובדה שמתנהלים מאבקים רעיוניים עם לשכת שר המשפטים בנושאים שונים.

"זה לא הוגן שלא ניתנה לביניש אפשרות לתפקד ממש כנשיאה, כי היא באה עם הרבה כוונות טובות לשנות דברים, לרבות שינויים שבחלקם השר מדבר עליהם. אבל זה לא מתממש".

סדר יום > "אני טיפוס של לילה, ובמיטבי בלילה. אני עובד הרבה בשעות הלילה. שעות העבודה שלי בבית יכולות להסתיים בשלוש-ארבע לפנות בוקר בקלות. אני קם ב-8 בבוקר וב-9 אני במשרד. אבל לומר 'במשרד', זה לא אומר שאני עובד על תיקים ונפגש עם לקוחות.

"המשימות המוטלות על ראש הלשכה הן לא של משרה אחת, אלא של שלוש משרות. העבודה התנדבותית, אין בה כעיקרון כיסוי הוצאות, ומצופה ממך לעשות אותה בו-זמנית עם עבודתך השוטפת. אם אינך מתכוון להתנהל כפרפר מלמעלה, ללכת רק לקוקטיילים ולנאום נאומים שאחרים הכינו, תפקודך כאדם, כאב, כעו"ד מן המניין, נפגם. זה הרבה יותר מפול-טיים ג'וב.

"כשנבחרתי לתפקיד, תכננתי לחלק את היום באופן מלאכותי, כך שחלק מהיום יוקדש למשרד וחלק אחר לפעילות ציבורית בלשכה ולפעילויות ציבוריות נוספות שלי, אבל אני לא מצליח לעשות זאת. זה לא עובד. אני מקווה, שזו תסמונת של חצי שנה ראשונה בתפקיד, ושבהמשך אעשה זאת. לא אוכל להמשיך לעבוד שלוש וחצי שנים נוספות כמו שאני עובד היום. בסופו של דבר, כמעט כל היום אני עוסק רק בענייני הלשכה.

"אני מקדיש בין 90%-100% לענייני הלשכה. אני מרפרף על התיקים במשרד מלמעלה, פוגש את הלקוחות המרכזיים, ובקושי משתתף בישיבות של המשרד, וזה בלתי אפשרי לחיות כך. החלטתי, שבינואר אשנה את זה, אבל זה לא קרה. ואז החלטתי שבפברואר אשנה את זה. עכשיו אני כבר חושב שאולי במארס".

גדול השופטים > "יש כמה שופטים גדולים בעיניי. הראשון, המשנה לשעבר לנשיא בית-המשפט העליון, השופט חיים כהן, שהיה אדם מיוחד במינו ושופט מדהים. הומניסט באופן יוצא דופן. כהן יכול היה לשלוח אנשים לכלא, ואחר-כך לנסוע לבקר אותם אישית. השני, הוא נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, השופט אהרון ברק. אי אפשר ליטול ממנו את הפנומנאליות של הטיפול האישי והמשפטי שלו בכל תחום שהוא נגע בו.

"השופטת השלישית הגדולה בעיניי היא הילה גרסטל. היא משלבת את צורך המערכת לפתור בעיות ולהתמודד עם כמות בלתי נדלית של תיקים, עם ידיעה לשים את האצבע על המחלוקת האמיתית, ולהבחין בין עיקר לטפל, ולתת לצדדים את המענה שאותו באו לקבל".

ספורט > "רעיונית, אני עושה ספורט כל הזמן. אני מהאנשים שיש להם מנוי לחדר-כושר, ואף פעם לא הולכים לשם. בשנות ה-30 לחיי, לפני שהפכתי לפעיל בלשכת עוה"ד, הלכתי קבוע לחדר-כושר. יש לי כוונה מתמדת לחזור לשם. יש לי מסלול ריצה בבית, שאו-טו-טו-מחר, אתחיל לרוץ עליו, וגם משקלות, שלא השתמשתי בהן 5 שנים.

"מגיל צעיר הייתי טוב בכל משחקי הכדור. שיחקתי בכל מיני נבחרות נערים, בעיקר כשחקן כדורסל, וגם כדורגל, באופן מקצועי. היום, אני אוהב לצפות בספורט. יש לי מנוי למשחקי כדורסל של מכבי-ת"א. אני הולך לכל משחקי הבית בגביע אירופה, ואפילו טסתי לפיינל-פור בפראג לפני כמה שנים.

"בשבילי, הספורט הוא, בין היתר, בריחה מעמל היום. אני זקוק לזה. מילדות הייתי בחור רציני, אבל לצד הרצינות יש בי גם שטותניקיות. זו אחת הבריחות הלגיטימיות שלי לילדותיות, ואין לי בעיה שיצלמו אותי קם, צועק, ומתנהג כמו קהל אוהדים ספורטיבי".

מוזיקה > "משום מקום, לא מהמשפחה ולא מהחינוך שלי, פיתחתי אהבה לבלוז, שהתפתחה לאהבה לג'ז. אני חובב ג'ז ותיק. 21 שנים ברציפות אני נוסע לפסטיבל הג'ז באילת, ו-12 שנים למונטריי בשווייץ. כל קיץ, מגיל 16-17. אהבה נוספת שלי, שהייתה אובססיבית וקצת נרגעתי ממנה, היא להקת החיפושיות. אהבתי אותם עד כדי רכישת מרצ'נדייז שקשור בלהקה. יש לי חולצות וכוסות של החיפושיות, ואני מתכנן לנסוע לליברפול.

"אני אוהב הופעות של אמנים זרים. אין אמן זר שמופיע בארץ שלא אנסה להגיע להופעה שלו, ולרוב אני מגיע. להופעה של רוג'ר ווטרס, בנווה שלום, נסעתי 3 שעות לכל כיוון. אני, שלא סובל תורים ורמזורים, נסעתי כמו כל ישראלי מצוי להופעה, ונהניתי בצורה בלתי רגילה. אני מסוגל גם לנסוע במיוחד להופעות בחו"ל. כשאני נמצא באירופה, אני בודק מיד איזה הופעות מוזיקליות יש בעיר, וקונה כרטיס.

"אני אוהב מאוד מוזיקה בסגנונות שונים, גם פופ ורוק, ואני אוהב את האמנים הישראלים החדשים. לאחרונה היה גל נהדר של אמנים חדשים, כמו מירי מסיקה, קרן פלס, אוהד חיטמן ואחרים".

קריאה > "בילדותי, עד השמינית, בלעתי 3-4 ספרים בשבוע. היום אני קורא הרבה פחות משאני צריך. יש לי ערימת ספרים ליד המיטה, שלחלקם אני מגיע כמו למכון-כושר, ולחלקם כן. לזה צריך להוסיף צרכנות הכרחית יום-יומית לעיתונות מכל הסוגים. התפקיד שלי מחייב לקרוא את כל העיתונים כל יום, אבל גם את זה אני לא תמיד מספיק".

אם לא הייתי עורך-דין > "עד היום עניתי על השאלה הזאת באופן קונסיסטנטי: סופר. אני עדיין מתחבר לזה. אם היו נותנים לי להיות עמוס עוז או מאיר שלו, בזה סיימתי את דרישותיי, ואני לא רוצה יותר כלום. אבל היום יש לי גם תשובה חדשה: אני רוצה להיות במאי קולנוע. אני מת על קולנוע ומתחבר ליצירה בקולנוע. אני מעריך במאים שגם כותבים את התסריט שהם מביימים. זה מה שהייתי רוצה לעשות".

רזומה > עו"ד יורי גיא-רון (45) נולד באבן-יהודה ומתגורר בתל-אביב. בן-זוג לכנרת, בעלת חברה לשיווק ולפרסום, ואב ל-4 בנות: מאי, לי, גל ושי * הפתיע רבים כאשר ניצח את עו"ד אילן בומבך (בסיבוב השני) בהתמודדות על ראשות לשכת עורכי-הדין בבחירות ביולי 2007 * עומד בראש משרד אדם עורכי-דין, המתמחה במשפט אזרחי-מסחרי, מינהלי וזכויות אזרח * חבר הוועדה לבחירת שופטים משנת 1999 ועד היום.