מוסלמיזציה: קמפיין ויראלי מצד תומכי קלינטון שמתמקד ב"מוסלמיות" של אובמה, עם קריצה לבוחרים יהודיים

ברק אובמה תחב את ידו השמאלית לכיס מכנסיו כאשר הגיעה השעה ללחוץ את ידה של הילארי קלינטון, בפתיחת העימות הטלוויזיוני ביניהם, שלשום, באולם בקמפוס של אוניברסיטת קליוולנד. לא ממש מנומס. שפת הגוף שלו, כמו גם הקמט בשיפולי לחיו שהיה אמור להיחשב חיוך, הקרינו אי-נוחות, אפילו רצון להתקפל.

את המתיחות באולם היה אפשר לחתוך בסכין. אפילו הצופים בבית יכלו לחוש אותה. הם למדו מהפרומוס בערוץ הכבלים MSNBC, שזה יהיה מאבק לחיים ולמוות, שכאן ייחרץ גורלה הפוליטי של האישה שעד לפני חודשיים היתה אמורה לקטוף את הבית הלבן ושעכשיו חלומה עומד להיקטף לנגד עיניה.

בריאן וויליאמס, מגיש החדשות הראשי באן.בי.סי. ומנחה העימות, פונה לקלינטון: "בנושא של מידע בלתי מדויק: ב-36 השעות שחלפו פורסם באתר האינטרנט דראדג' ריפורט תצלום שמראה את סנטור אובמה לבוש בגלימה שאופיינית למדינה שבה הוא ביקר, כפי שאת עצמך נוהגת לעשות בביקורים במדינות זרות. האתר טוען, שמקור התצלום הוא מטה הקמפיין שלך. האם את יכולה לומר כאן באופן חד-משמעי שהמטה שלך לא עשה זאת?".

על המסכים בבית ובאולם הובזק התצלום שייעשה, ללא ספק, לסימן ההיכר של הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית ב-2008: אובמה בגלימה לבנה, עם שני סרטים מוצלבים על החזה, ועל ראשו טורבן צחור, בעת ביקור בצפון קניה. אובמה נראה פוטוגני מאוד, זר מאוד, וכן, מוסלמי מאוד. לא כל העולם קורא את דראדג'. מי שלא ראה את אובמה בבגד "מוסלמי" באינטרנט, ראה אותו בערוץ כבלים עם חשיפה ארצית ובינלאומית לעשרות מיליוני צופים. הצלחה נוספת לתכסיס מסריח.

קלינטון: "עד כמה שאני יודעת, המטה שלי לא עשה זאת. אני בוודאי אינני יודעת על כך דבר והבהרתי שזה אינו סוג ההתנהגות שאני סומכת ידי עליו. אבל אין לנו שום הוכחה מהיכן הגיע התצלום. אני חושבת שברור כיצד הייתי נוהגת אם היה מתברר שמקור התצלום הוא מישהו במטה שלי: הייתי מבקשת מהאחראים לעזוב את הקמפיין, כפי שנהגתי בעבר".

לא בדיוק הכחשה גורפת; לכל היותר התנערות עם קריצה ופתח מילוט, אבל אובמה, בג'נטלמניות שנובעת מהיעדר אופציה חכמה יותר, אומר: "אני מאמין להילארי קלינטון שלא ידעה דבר על התצלום". בסיבוב הזה, לפחות, הוא ניצח בנקודות, אבל איזה משקעים הותיר התצלום הזה בקרב מיליוני צופים?

אף מילה על הצבע השחור

מהרבה בחינות, צבע עורו של ברק אובמה הוא אחד ממקורות העוצמה שלו. טוב להיות מועמד שחור במרוץ לבית הלבן במאה ה-21. בארה"ב, שבה משטרת התקינות הפוליטית חזקה לפחות כמו משמרות המוסר ברחובות טהראן, גזעו של אובמה הוא אפוד מגן יעיל ומרתיע. מתנגדיו הפוליטיים צריכים לטפל בו בכפפות של משי, גם כאשר הם מפנים לעברו חיצי ביקורת לגיטימית. "לעולם אל תדרוך על יבלות שחורות כי הן תמיד רגישות יותר", אמר לי יועץ לניהול מסעות בחירות.

במציאות של קמפיין 2008, כל הוקעה גלויה וישירה שמוטחת באובמה נבדקת במיקרוסקופ כדי לוודא שהיא לגיטימית, עניינית ואינה מרמזת, ולו רק בעקיפין, על הפיגמנטים שלו. בתרבות פוליטית, שהפכה כריית רפש והטחתו במועמד לאמנות ששכרה בצדה, החיסיון שממנו נהנה אובמה הוא כמעט בלתי הוגן. תשאלו את קלינטון, שנחשפה להתבטאויות פומביות על "הקמטים", "מצבי הרוח" והסלידה הפוטנציאלית מ"אשה מזדקנת לנגד עינינו בבית הלבן".

אחרי ככלות הכל, האם ג'ורג' בוש היה יושב היום בבית הלבן אם חבורת "אסטרטגים" רפובליקניים לא היתה הוגה במסע הבחירות לנשיאות ב-2004 את תרגיל "הסירות המהירות", תחבולה צינית שהפכה את ג'ון קרי, המועמד הדמוקרטי, מקצין נועז במלחמת וייטנאם לאופורטוניסט מוג לב? זו היתה אחיזת עיניים שהפכה מציאות לפיקציה בקמפיין טלוויזיוני שלא הסתיר את זהות יוזמיו. אבל תרגיל כזה לא היה חודר דרך אפוד התקינות הפוליטית שמסוכך על אובמה.

סביר להניח, שקלינטון והרפובליקנים לא היו מזילים דמעה אם המנחים בעימותים הטלוויזיוניים היו יורדים קצת מהעצים הגבוהים של נפט"א, ביטוח בריאות, עיראק או איראן ודנים, נאמר, על מוצאו של אובמה, שנותיו ב"מדרסה" באינדונזיה והשקפותיו כלפי האיסלם. לא חשוב שאובמה מוסלמי בדיוק כמו קלינטון או מקיין. מבחינתם, עצם הדיון על ה"מוסלמיות" של אובמה במדיה "מכובדת" היה עשוי לזרוע קצת ספקות באובמה, להציב לו מכשולים ולהוציא לו מעט רוח מהמפרשים לקראת הבחירות הכלליות, בנובמבר. זה לא קרה ולא יקרה.

אובמה, חיה פוליטית, דמות כריזמטית, אדם אינטליגנטי, גבר נאה ונואם בחסד, רומס את קלינטון, שמתקשה להשתחרר מדימויה כקלפטה. לפי הערכות של אנליסטים רבים, הוא ימחץ גם את המועמד הרפובליקני הצפוי, ג'ון מקיין, בן ה-74, שיהיה המועמד הזקן ביותר שיתמודד על המפתח לבית הלבן. על רקע זה, יש לראות את מלחמת הגרילה הפוליטית שמתנהלת עתה נגד אובמה ושתצלום הטורבן הוא אחד מביטוייה: פיגועים בשלט-רחוק, ירי מהמארב, מוקשי-נעל, והכל בלי טביעות אצבעות. אם ייתפס מפיץ תצלום הטורבן הוא ימסור נפשו על קידוש קלינטון (או הרפובליקני) ששלחו אותו.

מהאינטרנט לפרינט

מבחינת המפגעים, הזמן דוחק. כל מה שהיה אפשר לעשות נגד אובמה במסגרות לגיטמיות פשוט החליק מעליו. "האיש הזה הוא טפלון מהלך", קבל מקצוען דמוקרטי, שמזוהה עם מחנה קלינטון. היא שמה ללעג את האופטימיות הכמו-משיחית שלו ("השמיים ייפתחו, מקהלת מלאכים תזמר והכל יהיה בסדר"), וזה לא עזר. היא צרחה עליו, "תתבייש לך, אובמה", וגם זה לא נשא פירות. הרפובליקנים מחזיקים אצבעות לקלינטון. הם מעדיפים אותה מול מקיין. מאובמה הם פוחדים ומי יודע מה הם רוקחים נגדו בחדרי חדרים.

וכך, כאשר בניו-יורק טיימס ובסי.אן.אן מוסיפים לנתח את ההבדלים הדקיקים בין התוכניות לביטוח בריאות של קלינטון ואובמה, מתבצרים אויביו בקן ההגנה האחרון: ניצול אינסטינקטים פרימיטיביים, שאולי נותרו בקרב חלק מבוחריהם, והשקת קמפיין, מתחת לפני השטח ומעליו, שמתמקד ב"מוסלמיות" ובכהות עורו של אובמה, עם קריצה לקהל יהודי.

זו פעילות שנושאת דיווידנדים. לאחר שתצלום הטורבן מצא דרכו לאתר דראדג' ריפורט, שנחשב "זרם מרכזי" למרות צהבהבותו המובנית, הוא הופיע גם בעיתונים מטרופוליטניים גדולים. בניו יורק פוסט, בשליטת רופרט מרדוק, עשו מהתצלום שער גדול, עם כותרת מבריקה וארסית בעת ובעונה אחת: BUM WRAP, משחק מילים שאפשר לתרגמו "ביש מזל" (בלי ה-W) או "לבושו של העלוב".

בשבועות האחרונים, גילו ארגונים ופעילים רפובליקניים מחדש את שמו האמצעי של אובמה. השדרן הקונסרבטיבי ביל קאנינגהאם, שנאם השבוע בעצרת בחירות בקליוולנד, ניסה לחמם את הקהל לקראת הופעה צפויה של מקיין, וקרא לשומעיו "לקלף את הציפוי מברק חוסיין אובמה".

גוף של המפלגה הרפובליקנית במדינת טנסי פרסם בשבוע שעבר הודעה לעיתונות תחת הכותרת: "אנטישמיים בעד אובמה". ההודעה מתארת את יועצי אובמה למדיניות חוץ כשונאי ישראל וקושרת אותו לכומר האנטישמי השחור לואיס פראחאן, למרות שאובמה גינה אותו.

גם העיתון הימני וושינגטון טיימס יצא השבוע עם כתבה גדולה שחושפת "חששות" של הממסד הצבאי והתעשיות הביטחוניות בארה"ב מהעובדה שתפישתו הגיאו-פוליטית של אובמה היא בבחינת נעלם. "אנו חוששים מאוד מכך שככל הנראה אין לאובמה הבנה לגבי האיום שמציב האיסלם הרדיקלי לארה"ב", אמר הגנראל בדימוס תומאס מקינמי. בחוגי הביטחון הלאומי, יש מורת רוח מנכונותו המוצהרת של אובמה לשאת ולתת עם מנהיגי מדינות פורעות חוק כקוריאה הצפונית ואיראן, אומר העיתון. בשום מקום בכתבה לא מתואר אובמה כ"שחור" או כ"מוסלמי", אבל הרושם שהיא מנסה לנטוע ברור: אובמה אינו אחד משלנו; אמריקני גזעי לא היה חושב כמותו.

הרפובליקנים כבר מתכוננים

לכל המחנות ברור, שזו רק ההתחלה. המלחמה האמיתית תתלקח רק לאחר שיסתיימו הוועידות הארציות ויהיה ברור מי המתמודדים על הלשכה הסגלגלה. העיתון הפוליטי המקוון "פוליטיקו" חשף השבוע, שאסטרטגים רפובליקניים עובדים על תכניות להגן על המפלגה מפני טענות עתידיות שהיא נגועה בגזענות או בשנאת נשים.

במטה הקמפיין של אובמה לא מתרגשים. "הפוליטיקה האמריקנית היא משחק מגע; הקמפיין שלנו התכונן לכך שנקבל מכות מתחת לחגורה והוא יודע כיצד להגיב", אמר ל"גלובס" מקור בקמפיין. לדבריו, אובמה אינו חושש ואינו חושב שיש צורך בתגובות מתלהמות. "הוא מאמין שצריך לומר לאנשים את העובדות והם ידעו להבדיל בין אמת לשקר".

* האם הציבור האמריקני פגיע לסוג כזה של תעמולת בחירות?

"במידה מסוימת, כן. עובדה שתרגיל התעמולה השקרית נגד ג'ון קרי, ב-2004, אכן הצליח לשכנע אנשים. אבל גם קרי עצמו אשם בכך. במשך שבועות רבים הוא לא התייחס בכלל להשמצות. זו היתה טעות. לכן המדיניות של ברק היא להגיב, ולהגיב מיד".

* ומה עם הציבור היהודי?

"היהודים אולי ישימו לב יותר מאחרים לטענות שנוגעות באנטישמיות או בשנאת ישראל, אך לא הייתי אומר שהם פגיעים יותר. אבל אנחנו מודעים לגמרי לעובדה שנעשה מאמץ מיוחד למקד את התעמולה נגד אובמה בקהל יהודי. זה לא מטריד אותנו. יש לנו תומכים יהודיים רבים".

* בכל זאת, חוגים יהודיים רבים לא מתלהבים ממה שידוע על מדיניותו המזרח-תיכונית.

"אובמה טוען, שיש דרכים רבות להיות ידיד של ישראל. דרך אחת היא דרכו של הליכוד. הוא עצמו ידיד טוב של ישראל. הוא יעבוד בצמוד עם ראש ממשלת ישראל. יש לו מגעים רבים עם פוליטיקאים מהמפלגות הגדולות בישראל. מחויבותו לביטחון ישראל אינה ניתנת לערעור בשום נסיבות שהן".