"גברים תמיד מופתעים שיוצאים לי מהפה דברי טעם, הדבר הזה יודע לדבר. כמו כלב שמשחק שחמט"

"בתלמה ילין נחשבתי למאוד לא מוצלחת, ואחר כך מאוד לא מוכשרת בבית צבי, ועדיין זה לא ערער אותי לרגע. אני זוכרת שכשהייתי ילדה, אחת המורות בתלמה ילין אמרה להורים שלי, זמן קצר מאוד אחרי שהתחלנו ללמוד, שהילדה לא יודעת לשחק וכדאי לכוון אותה להפקה. אני זוכרת שאפילו בתור ילדה התייחסתי לזה בביטול. זה לא באמת גרם לי לרצות לשנות משהו".

כך אומרת השחקנית והיוצרת דנה מודן, בראיון המתפרסם מחר במגזין "ליידי גלובס".

עד כמה את באה עם ביטחון לעשייה שלך?

"אני מגיעה עם הרבה אמון פנימי וביטחון במה שאני עושה. רובנו חסרי ביטחון בכל כך הרבה אופנים, שאם מישהו מפגין קצת יותר ביטחון, אז מקשיבים לו. בפועל, אם תצליחי או תיכשלי זה כבר לא משנה. לפעמים היחס אלייך, בתור אישה עם ביטחון בפורום של גברים, הוא משעשע. לפעמים יש לי הרגשה שכשאני מדברת, קצת מופתעים שיוצאים לי מהפה דברים של טעם. כאילו כמה מפתיע - הדבר הזה יודע לדבר. כמו כלב שמשחק שחמט".

- יש לגברים תרון בגלל מורכבות רגשית יותר מצומצמת?

"אולי. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מקנאה בהתנהלות הרגשית של גברים. הם לא משקיעים זמן בניתוחים, הם פחות מייחסים משקל לאיך דברים נאמרו. אם נשים היו משקיעות 50% מהזמן שלהן בחקר סרטן או בעיה פרוזאית הרבה פחות, כמו צלוליטיס, זה כבר היה נפתר מזמן".

- נשים קרייריסטיות באמת מוותרות יותר בבחירות שלהן?

"אני מאמינה שיש כאן עניין של לקיחת אחריות. להבין שאף אחד לא עושה משהו בשביל מישהו אחר, אלא שבכל מערכת יחסים כל אחד אחראי ב-100% על הצד שלו ופועל משם. אם את מוותרת על משהו זה לא כי את עושה את זה בשביל מישהו, אלא כי זה חשוב לך. זה מועיל עבורך.

"יש באמת מקרים שהם חריגים, כשמשהו קורה ולאדם האחר אין באמת יכולת לשלוט על זה. אבל ברמה של חיי הנורמה, לרוב אתה עושה משהו לעצמך. אם מישהי נמצאת עם מישהו שלא טוב לה, היא אחראית על זה שהיא נשארת שם. יש לנו אלמנט דיכוי של עצמנו שאנחנו מוותרים לעצמנו ואז מסירים מעלינו את האחריות למה שקרה".

- אז עם כל ההתקדמות והמאבקים נותרנו באותה התפתחות רגשית בסיסית.

"אני מאמינה באמת, שלמרות כל הקידמה, לא הייתה שום אבולוציה רגשית. אין מילימטר של תזוזה בתחום הרגשי של מערכות יחסים, ומי אמר למי ומי עשה את מה. אם תסתכלי בתנ"ך, שם כבר הופיע המגוון הגדול ביותר של סיפורים בינאישיים שיכולים לקרות - קנאת אחים, בגידת גבר בחבר, מאבק בין אם לבתה. הכל כבר היה והכל כבר קרה, והוא נמצא מולנו. הזהירו אותנו בדיוק מסיטואציות מסוימות, אמרו לנו מה יקרה, ואנחנו כולנו מסתכלים ונופלים לתוך הבור. לא פוסחים על שום דבר, מסמנים בהדרגה וי על כל האפשרויות".

- אז מה יהיה? לנצח נסתובב בתוך המבוכים הפנימיים שלנו ונלך לאיבוד?

"בחיים שלך את הולכת לחטוף מכות. חלק חוטפים בהתחלה, חלק חוטפים באמצע, חלק בסוף. השאלה היא איך מתמודדים עם המכות האלו. אני לא מאמינה בגמול ועונש ברמה המיסטית, יש כאוס אדיר ואין תמיד היגיון, לפחות לא נראה לעין, אבל אני כן חושבת שביחסים בין אנשים אתה מיד מקבל את מה שמגיע לך".

- איזה משקל יש לפחד בחיים שלך?

"אני מסתכלת על המציאות שלי כמו על סרט. בסרט אף פעם לא יכול לקרות לך משהו רע באמת, אז לכן גם אין ממה לפחד. אני לא מפחדת מטעויות, אני לא מפחדת מלעשות. אני מעדיפה את זה על פני לא לנסות, תמיד יש לך הזדמנות לתקן את עצמך".