החשב הכללי במשרד האוצר טוען כי לתביעה שהגיש באוקטובר 2007 בנק לאומי נגד המשרד בסך 130 מיליון שקל אין כל בסיס, וכל מטרתה הינה ניסיון לשלוח יד אל הקופה הציבורית ללא כל הצדקה. עניינה של התביעה הינו כתב ערבות מאוקטובר 95', לפיו ערב החשכ"ל להפסדים שייגמרו לבנק בגין אשראים שהעמיד ליזמים לשם מימון בנייה למגורים.
לדברי הבנק, הסכום הנתבע בתביעה נגזר מההפסדים המכוסים בכתב הערבות בשני הפרויקטים - נווה-יסמין באשדוד ושירת-ורדיה בחיפה. בהתאם להוראות כתב הערבות, דרש הבנק כיסוי הפסדים בשני פרויקטים אלה, ואולם לטענתו, החשכ"ל התחמק ממילוי חבותה המפורשת של המדינה לערוב להפסדיו בהתאם לכתב הערבות בטוענות סרק מבישות.
בכתב ההגנה שהגישה המדינה נאמר כי הניסיון להציג את הבנק כ"קוזק נגזל" הינו ניסיון סרק. לטענת המדינה, הבנק לא עמד בתנאים לתחולת הערבות ולכן דין תביעתו להידחות. המדינה מדגישה כי היא פעלה בדיוק לפי האמור בכתב הערבות וקיימה את הוראותיו כלשונן. היא דוחה בתוקף את טענת הבנק כי היא נוקטת בגישה פורמליסטית ביחס לקיום הערבות. לדבריה, הערבות הינה מכשיר משפטי/מסחרי דבקני ופורמליסטי מאוד מעצם טבעה ומהותה, וכך הבנק עצמו היה נוהג. "העובדה שמדובר במדינה אין משמע כי הערבות הינה 'כרטיס אשראי פתוח' ללא הגבלה, ומבלי שהבנק צריך לעמוד בדרישות כתב הערבות", נטען.
המדינה טוענת לסיכום כי הבנק הוא שמנסה במסגרת התביעה לסטות מהוראות כתב הערבות, ואילו עמידתה על קיום הוראות אלו הינה סבירה וראויה ללא כל הפרה של חובת תום הלב. (ת.א. 2544/07).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
