סניגורית פלונית שייצגה בהליך פלילי נדהמה מהתנהלות השופט שבפניה. הוא לחץ על הצדדים לנהל מו"מ להסדר טיעון, והבהיר בטון מאיים שאם ינוהלו הוכחות, הנאשם יורשע ויישלח לכלא. במהלך הדיון גם העיר השופט על שנות הניסיון המועטות שלה ועל המכללה בה למדה, והשפיל אותה מול הנוכחים באולם.
וזה לא הכל. לדבריה, השופט התערב "באופן גס ושיטתי" בחקירת העדים על-ידה ולא איפשר לה להשלימה. כשעמדה על זכותה להמשיך בחקירה, הוא נפנף בידו בזלזול וציווה עליה בקול רם לשבת. משלא נענתה, הוא הזעיק את המאבטחים וציווה להוציאה מהאולם.
אותה עורכת דין פנתה לנציבת תלונות הציבור על שופטים, השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן, שביקשה את תגובת השופט. הוא, מצידו, טען להתנהגות מתריסה ובוטה מצד הסניגורית, שגררה את תגובתו. הנציבה מצאה את התלונה מוצדקת, וקבעה שעל השופט להימנע מלהיגרר לווכחנות והתנצחות עם הצדדים ובאי-כוחם ומהערות אישיות לגביהם.
מקרה זה, כמו מקרים מדהימים של דיין בבית הדין הרבני הגדול שמסרב 4 שנים לחתום על פסק דין רק משום שהוא בדעת מיעוט; שופטת שאומרת לנתבע "אין לך בושה להתייצב בפניי בתיק שכזה"; שופטת ששולחת דוא"ל בתפוצת שופטים רחבה ובו כינתה מתדיין שביקש לפסול אותה "שקרן"; שופט שמעיר על אמינות הציבור החרדי ועוד, הם חלק מ-115 התלונות המוצדקות שנמצאו ב-2007 ומוזכרות בדו"ח השנתי הרביעי של הנציבה, שהוגש היום (ג') לנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, ולשר המשפטים, דניאל פרידמן.
השופטים חוששים
זהו הדו"ח השלישי והאחרון שמגישה הנציבה הראשונה, שטרסברג-כהן, שצפויה לפרוש באוקטובר הקרוב. אז אמנם הדו"ח עדיין אנונימי ואינו נוקב אפילו בשמות השופטים שהתלונות נגדם מוצדקות, ובכל זאת נראה שההסבר המרכזי לירידה שחלה גם השנה במספר ובשיעור התלונות המוצדקות (9%), הוא שרוב השופטים פשוט חוששים מהנציבה. ברקע מרחף תזכיר חוק שיזמה הנציבה האמור להרחיב את סמכויותיה. התזכיר, שנחשף ב"גלובס", עורר התנגדות עזה בקרב השופטים, כשמי שנשא את נס המרד היה השופט צבי כספי. בינתיים השר פרידמן עיכב את קידום התזכיר, עד שנציגות השופטים תגבש את עמדתה.
הנציבות היא גוף ביקורת הפועלת במישור האתי-משמעתי. "האחריות האתית החלה על שופטים - לעניין התנהגותם והתנהלותם", כותבת שטרסברג-כהן בדו"ח, "מציבה רף גבוה מזה המוצב בפני אזרחים מן השורה ואף מזה המוצב בפני עובדי ציבור אחרים והיא משתרעת גם על התנהגות שופטים מחוץ לכס המשפט". בדיוק ממשפט אחרון זה מפחדים השופטים.
גם השנה לא המליצה הנציבה להדיח ולו שופט אחד. לעיתים קשה להבין זאת. אחת התלונות המוצדקות הוגשה נגד דיין בבית הדין הרבני הגדול, בגין סירובו לחתום על פסק דין בו היה בדעת מיעוט, על מנת שלא ייצא פסק דין הנוגד את דעתו. עקב סירובו, נוצר עיכוב ממושך של 4 שנים במתן פסק דין. על "סירוב פקודה" ממושך שכזה בצבא הוא היה יושב כמה שבועות בכלא.
הנציבה מצאה ש-104 שופטים ודיינים מתוך כ-675 המכהנים במערכת פעלו באופן לא ראוי, בתחום כזה או אחר. כמעט מחציתם, אגב, עיכבו החלטות ופסקי דין באופן מוגזם. האחרים "סתם" התנהגו והתבטאו באופן לא ראוי בדיונים ובהחלטות, "איימו" על הצדדים להתפשר או לא ניהלו פרוטוקול כמו שצריך.
לחץ וכפייה
באחת התלונות על שופטת משפחה טענה מתדיינת שבמהלך הדיון היא פרצה בבכי, דבר ש"זיכה" אותה בהערה מצד השופטת: "אם את בוכה והוא לא בוכה, זה לא עושה אותך יותר מסכנה". משטענה האישה שסכום המזונות שהציעה השופטת כפשרה אינו מספיק לצרכי ילדיה, אמרה לה השופטת: "עוד מעט יהיו לך 35 אלף דולר, תוכלי לשרוף אותם כמה שאת רוצה". הנציבה קבעה, שהערותיה של השופטת יצרו מראית עין של יחס בלתי נאות וכי העובדה שהמתלוננת העדיפה את דרך הגירושין על-פני שלום בית אינה צריכה להיות בעוכריה. עוד נקבע, כי על בית המשפט להימנע מלהתבטא באופן שיגרום למי מהצדדים לחוש שהוא מושפל או מבוזה.
השפלה וביזוי הם מה שהרגיש עו"ד ותיק ומנוסה שהופתע גם הוא למצוא עצמו מסולק מן האולם. השופטת טענה שהוא סולק בעקבות הערה לא נאותה. "על בית המשפט לגלות רגישות למעמדו של עוה"ד ולהימנע - ככלל - מנקיטת סנקציה חמורה של הוצאתו מאולם הדיונים, למעט במקרים יוצאי דופן, שספק אם המקרה הנדון נמנה עליהם", פסקה הנציבה.
עורכי הדין בוודאי לא יופתעו לשמוע, שגם השנה חלק לא קטן מהתלונות עסק בהפעלת לחץ ויצירת אווירת "אין ברירה" שמחייבת את הצדדים להסכים לפשרה שמציע השופט. חברה שנתבעה בתביעה קטנה טענה, שכבר בפתח הדיון אמרה השופטת לנציג החברה: "אין לך בושה להתייצב בפניי בתיק שכזה?". השופטת התייחסה אליו בקוצר רוח ובזלזול, קטעה את טענותיו ולא איפשרה לו להשיב כראוי לטענות התובע. אחר כך הציעה שיסכים לפסק דין בדרך של פשרה והכתיבה לפרוטוקול את הסכמתו כביכול, חרף התנגדותו. בירור הנציבות העלה, כי האווירה בבית המשפט היתה מתוחה וכי בית המשפט חזר והציע לצדדים להתפשר, חרף התנגדותם. שטרסברג-כהן הזכירה, שמתדיין זכאי ליומו בבית המשפט ועל בית המשפט להבהיר לו, שאם לא יקבל הצעת פשרה שהוצעה, לא יבולע לו.
ריבוי התלונות בנושא הלחץ והכפייה של השופטים מחייב, לדעת הנציבה, בדיקה יסודית של הנושא ואולי אף לקבוע כללי התנהגות מעבר לאמור בכללי האתיקה. היא המליצה שביניש תמנה ועדה לבדיקת הנושא, ולקביעת כללים שיבטיחו שכל פשרה המתבצעת בבית המשפט אכן נעשית מרצונם החופשי של הצדדים.
כמה תלונות מוצדקות נגעו לשופט מסוים, שלקח את הערך של "חופש הביטוי" כמה צעדים רחוק מדי. כך למשל, עו"ד המשמש כסניגור התלונן על שהשופט מתבטא בלשון בוטה, מתריסה ומזלזלת בו, בקציני צבא ובצבא בכלל. כמובן שחלק מהדברים לא מצא ביטוי בפרוטוקול הדיון. בירור הנציבות העלה, כי האווירה באולם היתה מתוחה וכי השופט אכן אמר דברים קשים. בתגובתו לתלונה ציין השופט, כי חופש הביטוי הוא זכות יסוד שהיא גם נחלתו של שופט, שאינו מנוע מלהתבטא ולומר דברים במקרה הנכון והמתאים, בקשר לדיון המתנהל בפניו.
הנציבה "צינזרה" את השופט, וקבעה שאין בחופש הביטוי כדי לעקר מתוכן את נורמות ההתנהגות המחייבות שופט לנהוג בדרך מכובדת ומאופקת. "שופט אינו רשאי בשם חופש הביטוי לומר באולמו כל דבר העולה על דעתו או על לשונו, ואינו רשאי לפזר הערות פוגעניות ומעליבות נגד צדדים למשפט ובאי-כוחם, ועל אחת כמה וכמה נגד צדדים שלישיים".
בתלונה אחרת טענו גורמים ברשות המסים ששופט מסוים מתבטא בצורה קשה, בוטה ומעליבה כלפי חוקרים, עורכי דין ותובעים של אגף המכס ומע"מ. לדבריהם, השופט הפגין כלפיהם עוינות ועורר חשש לדעה קדומה ולמשוא פנים. הם טענו שאותו שופט מנהל, הלכה למעשה, את הגנת הנאשמים בהדריכו את הסניגורים. השופט לא הכחיש את כל האמרות שיוחסו לו, אך טען שהדברים הוצאו מהקשרם ונאמרו כביקורת לגיטימית על התנהלות אגף המכס ומע"מ.
בהחלטת הנציבות נקבע, כי התנהגות השופט "אינה עולה בקנה אחד עם האתיקה השיפוטית הנובעת מאופי הכהונה השיפוטית וממעמד השופט. על שופט להתבטא בדרך מאופקת ומרוסנת, באופן ראוי ומכובד המבטיח שמירה על כבודו ומעמדו של בית המשפט. ככל שהדברים בוטים יותר, קשים יותר ואינם דרושים להכרעה במשפט, כך לא תתקבלנה האמירות כלגיטימיות". מעבר לקביעה שהתלונה מוצדקת, אותו שופט הוזמן לפגישה בנציבות, שבעקבותיה מסר כי הערות הנציבות הופנמו וכי יעשה כל שביכולתו לכלכל את צעדיו בעתיד בהתאם.
שפיטה מופרזת
הנציבה התייחסה בנפרד לשופטי התעבורה והתביעות הקטנות, ערכאות המהוות כרטיס ביקור של מערכת המשפט, משום שלעיתים קרובות מופיעים שם אזרחים בלא ייצוג משפטי. באחד המקרים טען נאשם בתיק תעבורה שבשתי ישיבות שונות השופט התבטא באופן חריג ולא ראוי על העדה החרדית והביע חוסר אמון בעדים חרדים. השופט הצר על הדברים שאמר וציין שהתנצל בזמן אמת בפני הנאשם והנוכחים באולם. אלא שלאור חומרת הדברים לא רק שהתלונה נמצאה מוצדקת, אלא שבתיקו האישי של השופט נרשמה הערה.
במקרה אחר התלונן נהג מונית, שעמד לדין בגין עבירה של "הפרעה לתנועה", על דרך ניהול ישיבת ההקראה. לדבריו, בתחילת הדיון הוא ביקש מהתובע להסביר לו מהי העבירה בה הוא נאשם. השופט התפרץ כלפיו ואמר שאין זה תפקידו של בית המשפט להסביר לו את החוק ולתת לו ייעוץ משפטי וכי הוא רואה בחומרה שנהג מונית אינו מכיר את החוק. השופט אף "איים" לקחת מנהג המונית את רישיונו באותו מעמד. הנציבה התרשמה שתשובת נהג המונית לאישום היתה מתחכמת והיא שגררה את השופט להתנצחות המיותרת, ולכן התלונה נמצאה מוצדקת בחלקה.
תובע בתביעה קטנה התלונן על שהשופט הפגין כלפיו רגזנות, חוסר סבלנות ועוינות. בנוסף, הוא לא איפשר לו להתבטא ו"איים" עליו שאם ידבר הוא יקנוס אותו על כל הפרעה. בהמשך מימש השופט את האיום וחייב אותו בהוצאות, תוך שהוא מפטיר: "רק תדע לך שהיום יצאת בזול". הנציבה קיבלה חלק מהסברי השופט, אך ציינה שהאחריות לניהול תקין של המשפט מוטלת על כתפיו ועליו לנהלו בדרך שתמנע מהצדדים להתפרץ ולסכל דיון מכובד. היא הוסיפה, ש"גם כשיש צורך לנקוט באמצעים, יש לעשות כן בריסון, באיפוק ובמכובדות, תוך שמירה על מראית פני הצדק".
שלוש תלונות מוצדקות נגעו להתבטאויות שופטים בהחלטות. כך למשל כתב שופט, בהחלטתו הדוחה בקשה להקדמת מועד דיון, כי הבקשה "מחוצפת". הרקע ל"קביעה" היה איחורם של הצדדים לדיון. במקרה אחר, עו"ד שהגיש תביעה קיבל פסק דין בהיעדר הגנה. הנתבעת ביקשה לבטל את פסק הדין, והעו"ד התנגד והתייחס לסתירה בדברי הנתבעת באשר לסיבה שלא הגישה כתב הגנה. השופט שאל אותו: "האם ראוי לדעתך להטריד את בית המשפט ב'קשקושים' כאלה"?
לאור ההתבטאות, ביקש עוה"ד מהשופט לפסול עצמו. השופט סירב והמשיך במתקפה. "נקעה נפשו של בית המשפט מהתנהלות זו של התובע, שמסרב לאפשר דיון במחלוקת לגופה ומתעקש לעמוד על קוצו של יוד", כתב השופט. התלונה נגדו נמצאה מוצדקת.
תלונות לדוגמה
* מוסיה ארד, נשיאת המחוזי בירושלים, התערבה במשטרה לטובת עובדת זרה שנעצרה:
התלונה: היועמ"ש של המשטרה התלונן על התערבות השופטת תוך ניצול סמכותה. עובדת זרה מהפיליפינים, שבעבר טיפלה בהוריה של ארד, התקשרה לשופטת באישון לילה, ואמרה לה שמפקד משטרת ההגירה בעיר מבקש לגרשה, למרות שהוצא צו שיפוטי המונע זאת עד לדיון בעתירתה. העובדת העבירה למפקד המשטרה את הטלפון, וארד אמרה לו שיש צו האוסר את מעצרה. היא אף איימה שאם העובדת תיעצר בכל זאת, היא לא תאשר למשטרת ההגירה בקשות לצווים שיובאו בפניה. השופטת הכחישה את האמירות.
הנציבה: השופטת פעלה בתום-לב ולא ביקשה לעשות שימוש במעמדה כדי להשיג טובת הנאה לעובדת, אלא רק להשיג עבורה את המגיע לה לפי חוק. עם זאת, ארד "נגררה לומר דברים שמוטב להם אלמלא נאמרו. ראוי ששופט לא יהיה מעורב בשיחות טלפוניות מעין זו על-מנת שלא להיגרר לתגובה כעוסה ולהתבטאויות קשות כלפי רשויות החוק. שופט נדרש להימנע מלעשות שימוש במעמדו לקידום עניין שלו או של אחר, בנסיבות שבהן השימוש בתואר עלול להיראות כניסיון לא ראוי להשיג מעמד מועדף".
* צבי כספי, שופט השלום בת"א, האשים את גרסטל בנפנוף ערעורים בניגוד לנהלים:
התלונה: נשיאת העליון, דורית ביניש, לא אהבה את הביקורת החריפה וחסרת התקדים של שופט השלום, בפרשה שנחשפה ב"גלובס", על ערכאת הערעור ובעיקר על השופטת הילה גרסטל. במסגרת דחיית בקשה לפסול את עצמו האשים כספי את גרסטל בקבלת ערעורים בניגוד לנהלים, במטרה "לנקות שולחן" מתיקים. ביניש דנה בערעור על החלטתו ומתחה ביקורת על התנהלותו. גם עו"ד דוריס גולשה-נצר, שייצגה את התובעת בתיק וספגה מנחת קולמוסו של כספי, התלוננה נגדו על הדברים הקשים שאמר וכתב נגדה.
הנציבה: "על השופט לפעול תוך כיבוד החלטותיה של ערכאת הערעור וכיבוד ההיררכיה המובנית למערכת השיפוטית. השופט הפר בהתבטאויותיו כללי התנהגות יסודיים בין שופטים ובין ערכאות, באופן העשוי לפגוע במערכת השיפוטית ובשופטיה". תלונת הנשיאה ביניש נמצאה מוצדקת והנציבה המליצה לה לנזוף בכספי ולרשום את הנזיפה בתיקו האישי. באשר לגולשה-נצר קבעה, כי הפרקליטה תרמה לאווירה השלילית והעכורה כשלא מילאה את חובותיה כקצין ביהמ"ש. בהערה זו מוצתה תלונתה.
* שרה דותן, שופטת המחוזי בת"א, הכפישה בעל דין בדוא"ל שהפיצה בין השופטים:
התלונה: יהושע ולדהורן, מתדיין בהליך מול השופטת דותן, התלונן נגדה לאחר שהפיצה דוא"ל בין שופטי השלום והמחוזי, בה הכפישה אותו והציגה אותו כשקרן בעיני שופטים שעשויים לדון בעניינו. ולדהורן ביקש בעבר לפסול את דותן, בשל היכרותה עם עו"ד ישי בית-און, שייצג את הצד שכנגד. דותן דחתה הבקשה אך הנשיא ברק קיבל את הערעור ופסל את דותן מהתיק. בצעד חריג, דותן פנתה במכתב לברק והכחישה את הטענות שהועלו נגדה בבקשת הפסלות. ולדהורן ביקש להעביר התיק למחוז אחר, בשל הדוא"ל של דותן ש"נצרב" בתודעת השופטים, אך ביניש דחתה בקשתו. גם ערעור על החלטת השופטת דניה קרת-מאיר שלא לפסול עצמה מעניינו נדחתה, כשביניש מבקרת את דותן על הדוא"ל.
הנציבה: "על שופט לעמוד בצורה מאופקת ומכובדת גם כשהוא עומד בפני טענות שקריות כלפיו, לטענתו. ככלל, על שופט לומר את דברו בפסקי דין והחלטות ולא בדרך אחרת. כן ראוי ששופט יימנע מהערות והתבטאויות בציבור על עניינים התלויים ועומדים בפניו או בפני בימ"ש אחר".
הסחבת - הרעה החולה של המערכת
הסחבת היא עדיין הרעה החולה של מערכת המשפט. כמעט מחצית מהתלונות שנמצאו מוצדקות היו על התמשכות הליכים ועיכובים במתן החלטות. זו השנה הרביעית ששיעור התלונות המוצדקות בקטגוריה זו הוא הגבוה ביותר מבין התלונות שבוררו. לזכותה של הנציבה ייאמר שהיא אינה מתחבאת תחת התירוץ של העומס הבלתי נסבל, אלא היא מבהירה חד-משמעית: "הגורם המרכזי, אם כי לא הבלעדי, שבידיו להשפיע על נתון זה הוא השופט עצמו".
תובע שהגיש תביעה ייצוגית ב-2004 התלונן על שב-2007 טרם נקבע מועד לדיון בבקשה לאישור התביעה כייצוגית. תובע בן 73 התלונן שלמרות שהגיש תביעה ב-2001, טרם נקבעו מועדים להוכחות. הוא ציין, כמובן, שלנוכח גילו ה"צעיר" יש חשיבות מיוחדת לניהול ההליך תוך זמן סביר. כך גם בתלונה על תיק שהטיפול בו ארך למעלה מ-12 שנים, כשמונה מהן במחוזי, ומועדי הוכחות שנקבעו לאחר החזרתו מבית המשפט העליון נדחו ללא קביעת מועד חלופי. בירור הנציבות העלה דפוס דומה בתיקים אלה, שהיו בפני שופטת מסוימת שהתמהמהה בקידומם ושעם הודעתה על פרישה מוקדמת לא מונה שופט אחר במקומה. פניות המתדיינים לנשיא בית המשפט וסגנו נענו בצורה לקונית.
במקרה אחר, שקשה להאמין שהוא אמיתי, התלונן אחד מ-51 דיירים שהגישו תביעת ליקויי בנייה לפני למעלה מ-10 שנים, שהתיק טרם הגיע לשלב ההוכחות. הבירור העלה שהתיק עבר בין שישה שופטים: הראשונה מינתה מומחה לבדיקה מדגמית של הדירות, השנייה הפנתה את הצדדים לגישור שנכשל, השלישית מינתה מומחה לבדיקת שאר הדירות. בכל פעם חזר התיק לבית המשפט אך לשופט אחר, עד שהגיע לשופטת עליה התלוננו. כשסוף סוף נקבע להוכחות, פרשה השופטת.
אם אנו רגילים למחיקת תביעה מחוסר מעש, הפעם קבעה הנציבה שבית המשפט "גילה חוסר מעש", כשנעתר פעם אחר פעם לבקשת הפרקליטות להארכת מועד להגשת כתב הגנה. הרשם סירב לבקשת התובע לקבל פסק דין בהיעדר הגנה. "לא ניתן להשלים עם מצב בו חלפו חודשים רבים וביהמ"ש מגלה חוסר מעש, כאשר כתב ההגנה לא מוגש, המועדים המוארכים שקבע בית המשפט מופרים ובית המשפט אינו מגיב להתנהלות זו של הפרקליטות".
שטרסברג-כהן: "תלונה מוצדקת היא טרגדיה לשופט"
"מבחינת שופט, תלונה מוצדקת נגדו היא טרגדיה. כשהוא מקבל מכתב המבקש ממנו להגיב על תלונה, הוא כבר במצב קשה. כל מה שיש לשופטים זה היושר, היושרה וההגינות שלהם". כך אמרה היום נציבת תלונות הציבור על שופטים, השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן, לאחר מסירת הדו"ח השנתי - הרביעי והאחרון שלה - לנשיאת בית המשפט העליון ולשר המשפטים.
אף שמספר התלונות הכללי לא השתנה משמעותית, גם השנה נמשכה מגמת הירידה בשיעור התלונות המוצדקות - ל-115 (9%). לדעת הנציבה, הירידה מעידה שהשופטים מפנימים את קיום מוסד הנציבות, פעילותה והערותיה. היא ציינה שאין כמעט תלונות חוזרות נגד אותם שופטים.
באשר לטענות שהביקורים שהיא ועורכי דין מטעמה עורכים בבתי המשפט הם חריגה מסמכותה, השיבה כי זו שאלה משפטית, והיא אמונה על פרשנות החוק מכוחו היא פועלת. לדבריה, הביקורים נערכים על דעת נשיאי בתיהמ"ש, ונועדו לשמור על קשר עם השטח ו"לקבל חומר רקע על ההתנהלות בבתי המשפט לצורך כתיבת הדו"חות - ולאו דווקא לבדיקת תלונות נגד שופטים ספציפיים".
לדבריה, "עלינו לבדוק את התנהלות השופטים ואת דרך ניהול המשפט. עורכי הדין המועסקים בנציבות צריכים לראות את המאטריה. זו התשתית לבדיקת התלונה. בכל מקרה, לא שמעתי טיעונים ממשיים העומדים מול אלה שלנו".
כשנשאלה אם היא רואה עצמה מטפלת בתלונה של שופט נגד שופט וסכסוכים אישיים, השיבה שזו "שאלה משפטית פרשנית". לדבריה, מבחינה התנהגותית היא לא נתקלה בתלונה כזו, ואם תיתקל היא תצטרך להחליט אם זה בסמכותה. מבחינה מקצועית, הדגישה, היא אינה בודקת תלונות של שופטים נגד עמיתיהם.
כשנשאלה אם יש מקום לשינוי שיטת בחירת השופטים, לאור שתי השופטות שהסתבכו בפלילים (אסנת אלון-לאופר ודליה מארק-הורנצ'יק), אמרה שתהליך הבחירה הוא טוב וש"בארצות אחרות מקנאים במצב הטוב שלנו מבחינת השחיתות במערכת המשפט. גם אם שתיים חטאו, זו לא סיבה לשינוי השיטה".
לדבריה, גם ציבור עוה"ד צריך לשנות את התייחסותו לשופטים. "כשיש כל כך הרבה תיקים לשופט, התנהגותו מושפעת מהעומס. הוא נכנס לאולם, רואה חבילת תיקים, והופך לחסר סבלנות וקצר רוח. צריך לעשות משהו בסיסי: להפחית עומס. ככל שיפחיתו את מספר התיקים לשופט, התנהגותו תשתפר".
כתבות
ני"ע
