המאבק המשפטי סביב עיסקת הבינלאומי, מתנהל, לא פחות, בתכתובת בין עורכי הדין: עו"ד ניר כהן, המייצג את דיסקונט, מצד אחד; עו"ד פנחס רובין, המייצג את בינו-ליברמן, ויעקב נאמן, המייצג את משפחת ספרא, המוכרת, מצד שני.
התכתובת בין הצדדים רוויית עקיצות הדדיות. "יור קליינט שוד נוו בטר", כותב רובין לכהן, בעקבות מכתבו של האחרון ובו הדרישה לזכות סירוב ראשונה - "שדרישותיה וטענותיה משוללות יסוד".
בהמשך הוא כותב: "את סעיף 2 למכתבך אתה פותח במילים 'כידוע לכם', (כאילו ידוע לנמעני מכתבך קיומה של זכות סירוב ראשונה על מניות פי.בי). ובכן, לא מיניה ולא מקצתיה. קיומה של זכות סירוב ראשונה לא 'ידוע להם'. נהפוך הוא..." ועוד: "אין למרשתך אלא להצטער על כך שלרשותה לא עמד עורך דין שנון כמוך... עורכי הדין דאז של מרשתך לא העלו על דעתם (ובצדק) לשוות למכירת מניות פי.בי איצטלה של מכירת מניות הבנק הבינלאומי".
ועקיצה כלפי יו"ר דיסקונט, אריה מינטקביץ: "גם בתשקיף שפירסמה מרשתך בשנת 1997 (ומי כמו מרשתך ויושב ראשה מכיר בחשיבותם ובחשיבות ניסוחם ודיוקם של תשקיפים)... לא דימתה או ליתר דיוק אף לא דמיינה, כי יש בידיה זכות סירוב ראשונה לרכוש את מניות פי.בי".
לאחר שכהן, במכתב התשובה שלו, העיר לרובין על הסגנון, רובין התעדן. "איני רואה איפוא צורך בהתפלמסות איתך", כתב במכתבו לכהן מאתמול, "אך על דבר אחד אבקש להתעכב ולהצטער: אני מבין מבין השיטין כי סגנון חלק מהדברים שנרשמו על ידינו לא נראה לך. אשתדל להקפיד על ניסוחים טובים והלך רוח ידידותי, ככל שהנושא מאפשר ודומה היה בעיני כי כזה היה מכתבי אליך (ראה גם לשון הידידות הנזכר ברישא שלו).
"חזרתי ועיינתי בו ולא מצאתי בו פסול של סגנון או דרך ארץ, אך אם החמרתי בסגנון, איתך הסליחה... כל האמור במכתבי בעינו עומד (תוך עידון סגנון כיוון שיש בכך צורך)".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
