מאמר רביעי בסדרה: בתנאי שנתעורר

מדינת היהודים תרמה לגויים לא מעט אור משלה. עצם הקמתה, נגד כל הסיכויים, תיחם גבולות חדשים למה שקומץ אנשים נחושים - 672 אלף יהודים בלבד ב-1948 - עם תושייה אדירה ויכולת חשיבה עצמאית, מחוץ לריבועים המקובלים בתחומים הבטחוניים והמדיניים, מסוגלים לייצר. במקום לטבוע בים המהגרים, תועלו הכישורים שהגיעו לארץ לנהרות של יצירה ושגשוג. בו-זמנית, היתה ישראל לאחת המדינות השוויוניות ביותר, ובעלת שיעור צמיחה מהגבוהים במערב.

בתחומי מפתח, מדינת היהודים ממשיכה להוות אור לעמים אחרים. אוניברסיטאות ישראליות נוכחות ותורמות למעטפת הידע העולמית. חוקרים, מהשורה הראשונה, מחנכים דור סטודנטים, שהמוכשרים בו מתקבלים ומצטיינים בלימודי דוקטורט במחלקות היוקרתיות ביותר בחו"ל. אחרים מהבוגרים הובילו את מהפכת ההיי-טק בארץ, שהפכה לקנאת המערב שמחוץ לעמק הסיליקון, בזמן שבוגרי הרפואה נמצאים בצמרת העולמית. צה"ל, כשמשווים חייל לחייל וטייס לטייס, הוא אחד הצבאות הטובים בעולם. שיטות הלחימה שלו מועתקות לשדות הקרב ברחבי העולם והכלים בהם משתמש צה"ל הופכים למותגים רצויים על-ידי צבאות אחרים.

זו מדינה שבתחומים החשובים ביותר לקיומה, לא רק ששרדה, אלא הפכה לסמל המצוינות, היצירתיות והתעוזה. לכן, האנומליה של ישראל היא כה רבה.

האמריקנים מייצרים יותר

באותה מדינה, יש גם נתונים אחרים. עם השנים, היא הפכה לאחת המדינות הפחות שוויוניות במערב, עם ממדי העוני ואי-שוויון ההולכים וגדלים בהתמדה במשך עשורים שלמים ברציפות, בלי כל סימני האטה באופק, שלא לדבר על שינוי כיוון. אוכלוסייה, המהווה 2.2% מהאוכלוסייה האמריקנית, מצליחה לייצר רק 1.2% ממה שמייצרים האמריקאים. בתרגום חופשי, התוצר לנפש אצלנו, המשקף את רמת החיים בארץ, נמוך לאין ערוך מהתוצר לנפש בארה"ב.

מה קורה במדינת ישראל? זו אינה רק שאלה אקדמית שנועדה להסביר את אחת האנומליות הכלכליות-חברתיות הגדולות בעולם. זו שאלה שאנו חייבים לתת עליה תשובה, לפני שנעבור את נקודת האל-חזור, נאבד את הנכסים היקרים המחזיקים כיום את המדינה - ונצנח אל תוך התהום.

על פניו, הכישורים הטמונים באוכלוסיית ישראל, משקפים פוטנציאל שיכול להפוך את המדינה לאחת העשירות בעולם, אם לא העשירה מכולן. אך לא רק שאיננו סוגרים את הפער עם המדינות המובילות, אלא שפער זה הולך וגדל, ואנו נסוגים לאחור באופן יחסי. זו מדינה שניסתה להטיב עם כל מגזר פוליטי, אתני, ורעיוני, ובדרך לא השכילה לקבוע גבולות בין הרצונות הרבים והמגוונים לבין האפשרויות המוגבלות. ההתחמקות מהכרעות, לצד מוסר של חוסר אכיפת נורמות וחוקים, מובילים את המדינה לאובדן הדרגתי של משאביה ושל סיכוייה לשנות כיוון.

מדוע אנו מייצרים כל-כך הרבה פחות מהאמריקאים? את הרמז ניתן למצוא בשתי השוואות פשוטות. ראשית, האמריקאים עובדים יותר מאיתנו. הם לא עובדים יותר שעות; ממוצע שעות עבודה לשבוע למועסק ב-1997 דווקא היה זהה. ההבדל הוא שבקרב האמריקנים, 20% יותר מאשר אצל הישראלים בגיל העבודה אכן עובדים.

אורח חיים של אי-עבודה בהיקפים כאלה עולה לנו הרבה מאוד כסף. יותר כסף חייב לצאת מהמעטים (יחסית לאמריקנים) שכן עובדים, כדי לממן את הרבים יותר (שוב, יחסית לאמריקנים) שאינם משתתפים בכוח העבודה. אך זו רק עלות מסוג אחד. אנחנו מאבדים גם את מה שאותם אנשים היו יכולים לייצר, לו רק עבדו צ ולא מדובר בכסף קטן. אילו היה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הישראלי דומה למקובל בארה"ב, המשתתפים החדשים בכוח העבודה היו מגדילים את התוצר המקומי שלנו בעוד 47 מיליארד שקל.

קחו בחשבון, שתוספת זו מייצגת הערכת-חסר לתוצר שהיה מתווסף למה שאנו מייצרים היום. זאת, משום שהעובד האמריקאי יעיל במידה ניכרת מעמיתו הישראלי. האמריקני הממוצע, מייצר בכל שעת עבודה 20.5% יותר מהעובד הישראלי הממוצע, ולא בשל תכונות גנטיות שאין לנו. הרי, כפי שנאמר לעיל, בתחומים החשובים ביותר לצמיחתה ולבטחונה של מדינה, הישגי הישראלים דווקא נמצאים בשורה הראשונה בעולם.

שבויים בקונספציה

הבעיה היא שישראל היא מדינה החונקת את תושביה. למשל, היא הושיבה אנשים בפריפריות מבלי לספק להם את הכלים המינימליים להישרדות בעולם מודרני ותחרותי. זה מתחיל בתשתית פיזית מחפירה, שאינה מאפשרת תנועה חופשית של עובדים וסחורות, וזה מגיע עד תשתית אנושית מוזנחת, שאינה מקנה את הכלים הבסיסיים לחלק ניכר מתושביה. הפלא אינו למה אנו נראים כך אל מול האמריקנים, אלא איך בכלל הצלחנו להגיע להישגים שהשגנו? בכל מקרה, אנחנו מאבדים חלק הולך וגדל של החברה הישראלית, אשר הופך לנטל שהשאר, לאט לאט, קורסים תחתיו.

הפתרון חייב להיות מערכתי, עם שני ראשי-חץ כמטרה: האחד, הקטנת ממדי העוני ואי השוויון בהכנסות ברוטו; השני, הגברת הצמיחה.

לדוגמה, השקעה בהגברת החינוך בפריפריה, מבלי לספק את שאר התשתיות הדרושות, תגרום להחלשתם של יישובי הפריפריה, כתוצאה מבריחת מוחות, במקום לחיזוקם, כמקומות זולים יותר שבהם כדאי להשקיע ולהשתקע.

יש עדיין לא מעט קובעי מדיניות בישראל שטרם נחלצו מהקונספציה המוטעית שמדינה אינה יכולה לטפל גם בבעיית העוני וגם בבעיית הצמיחה בו-זמנית. תחושתם היא, שהטיפול באחת בא על חשבון השנייה, ועל כן, מדינה צריכה למצוא את נקודת האופטימום בין השתיים. מה מקור הטעות? אם טיפול מוגבר בעוני פירושו העברת יותר תשלומי רווחה, אז המסים שיועלו כדי לממן תשלומים אלה יפגעו בתמריצים לעבוד ולהשקיע, וכתוצאה מכך תיפגע הצמיחה.

אך זהו טיפול בסימפטומים בלבד. טיפול שורש בעוני, לעומת זאת, הינו גם מרכיב מרכזי שתורם לצמיחה כלכלית. מפתח חשוב, אך לא יחיד, בהקשר זה, הוא מרכיב החינוך.

משק צומח עובר תהליך של שינויים מבניים, שמחייבים כוח עבודה יותר ויותר משכיל ומיומן. לכן, ככל שרמת ההשכלה גבוהה יותר, ההכנסה גבוהה יותר, והסיכוי למצוא עבודה גדל. כתוצאה מחשיבות ההשכלה בשני הקשרים אלה, מספר האנשים שבכלל טורחים לחפש עבודה קטן ככל שרמת השכלתם נמוכה יותר.

לדוגמה, מתוך האוכלוסייה בגיל העבודה בעלת 4-0 שנות לימוד בלבד, 89% אפילו לא מנסים למצוא עבודה. מה-11% הנותרים שכן מחפשים, 14% אינם מצליחים והם מובטלים. למזלנו, זו קבוצת אוכלוסייה קטנה מאוד יחסית. עם זאת, הקשר בין השכלה לבין הכנסה, אבטלה, והשתתפות בכוח העבודה חייב להיות ברור.

איך כולם מרוויחים

ניתן לחלק את האוכלוסייה הישראלית בגיל העבודה לשתי קבוצות מרכזיות: עם השכלה תיכונית ומטה, ועם השכלה על-תיכונית. שתי הקבוצות כמעט זהות בגודלן, אך נבדלות מאוד בהכנסתן ובסיכוייהן למצוא עבודה. כאן, טמון אחד המפתחות העיקריים להקטנת בעיות העוני ואי השוויון, ולהגברת הצמיחה.

מדיניות, אשר תסייע בניוד קבוצת אנשים גדולה מצד ימין של עוגת האוכלוסייה שבציור המצורף למאמר זה, לצד שמאל, תתרום להקטנת אי-השוויון, בשלושה ערוצים. ראשית, ישתפר מצבו הכלכלי של מי שיעשה את המעבר. שנית, ישתפר מצבו של מי שנשאר בצד ימין (כלומר, עם השכלה תיכונית ומטה), כתוצאה מהירידה במספר האנשים עימם יצטרך להתחרות בשוק העבודה. כמובן, שמדובר במדינה שאינה מאבדת עצמה לדעת על-ידי הבאת מאות אלפי מתחרים נוספים לצד ימין של עוגת האוכלוסייה מסין, תאילנד ורומניה. שלישית, הגדלת מספר האנשים המשכילים, תמתן את עליות השכר הניתנות לקבוצה זו. במילים אחרות, זהו מהלך-מלקחיים הפועל בו-זמנית בשני צידי עוגת האוכלוסייה, כדי להקטין את הפערים בין הצדדים.

מהלך, המגביר את ממדי ההשכלה בישראל, תורם באופן בלתי-אמצעי גם להגברת היכולת הלאומית לקלוט, ליישם ולפתח טכנולוגיות חדשות. וזהו אחד המפתחות העיקריים להגברת הצמיחה הכלכלית.

האם יהיו מספיק מקומות עבודה לנתח האוכלוסייה הגדול שישפר את השכלתו? דוגמה מארה"ב, יכולה להמחיש עד כמה המשק צמא לידיים משכילות. במהלך שנות ה-70 וה-80, מספר בוגרי האוניברסיטאות שם הוכפל, מה שהיה צריך לכאורה להקטין את שכר בוגרי האוניברסיטאות, לו היו אלה מציפים את השוק ומתקשים למצוא עבודה. אבל בפועל, המשק האמריקאי היה זקוק לעוד יותר משכילים משקיבל, והתחרות עליהם בין המעסיקים גרמה דווקא להעלאת שכרם ב-25%.

משבר ההיי-טק הנוכחי גרם לפליטה זמנית של אנשים משכילים ממעגל המועסקים. אך יש להבדיל בין תנודות מחזוריות, לבין מגמות ארוכות טווח. אנשי ההיי-טק ימצאו בסופו של דבר עבודה והענף יתאושש, כי הוא מאושיות הייצור העתידי. מי שלא יסתדרו בעתיד - ומספרם הולך וגדל - הם בעלי ההשכלה הנמוכה. להם, חייבת המדינה לספק את הכלים והתנאים להתמודדות.

ככל הנראה, נוכל להמשיך בתוואים הנוכחיים רק לעוד פרק זמן נתון. כאשר לנושאי הנטל הכלכלי גם נוספת האחריות להגנה הפיזית על שאר האוכלוסייה, אין מה להיות מופתעים כשהצעירים המוכשרים והמבטיחים ביותר שלנו יקראו את הכתובת שעל הקיר ויסיקו את המסקנות, כל עוד כישוריהם המיוחדים מבוקשים בחו"ל. אם הטפטוף שלהם לחו"ל יהפוך אי פעם לגל, ייחרץ גורלנו. ובכל מקרה, ככל שהאוכלוסייה הנתמכת גדלה, בקצב מהיר בהרבה מזה של האוכלוסייה התומכת, וככל שנוסיף לתקוע מקל אחר מקל בגלגלי הייצור, זה רק עניין של זמן עד שהקטר ישבוק חיים.

המצב העגום אליו אנו צועדים בביטחה, אינו מחויב המציאות בעליל. הפוטנציאל הטמון בתושבי הארץ הזו אינו שני לאף מקום אחר על-פני כדור הארץ. אבל, יש גבול עד כמה שיווק, כתחליף לייצוב וחיזוק היסודות הכלכליים-חברתיים, יכול להועיל למדינת ישראל של המאה ה-21, כדי לשמור את אזרחיה ולמשוך אליה עולים. הרצון לחיות במדינת העם היהודי שווה כסף רב, שעליו מוכנים רבים מאיתנו לוותר, כדי לקחת חלק בבנייתו וחיזוקו של הבית השלישי. בל נשלה עצמנו שרצון זה הוא בלתי-נלאה.

הכותב הוא מרצה לכלכלה בחוג למדיניות ציבורית בביה"ס לממשל ומדיניות באוניברסיטת תל-אביב. המאמרים מסתמכים על סדרת ניירות העבודה "אי-שוויון וצמיחה בישראל", הניתנים להורדה מאתר האינטרנט, בכתובת: /:http spirit.tau.ac.il/public/bendavid/israel/