החטא ושכרו

"בנובמבר 2002 נהג מאיר פניג'ל ברכב פרטי בכביש ירושלים-תל אביב במהירות של 155 קמ"ש במקום 100 קמ"ש ללא רשיון נהיגה תקף וללא ביטוח" (דוד בן שימול, "ידיעות אחרונות", 17.3.04). לא, אל תגידו לי שאתם לא יודעים מי זה מאיר פניג'ל. קודם כל הוא איש עסקים ירושלמי די ידוע, כך שקוראי "גלובס" אמורים להכיר את שמו. אבל, וזה העיקר, האיש הוא גם יו"ר קבוצת הכדורגל הקרויה בית"ר ירושלים, ואת זה באמת שכל אחד צריך לדעת.

הייתי חייב לקרוא את הידיעה לפחות פעמיים כדי להשתכנע שעיני לא הטעו אותי. איך בן אדם נוסע 15 שנה ללא רשיון נהיגה וביטוח? נהג כזה, אם יפגע באדם אחר, אין ביטוח שיפצה את הנפגע. אבל סוף טוב הכל טוב, לא? הבן אדם נתפס, אמנם אחרי 15 שנה, והובא לדין. אז לא רק שהסוף אינו טוב, גם ההמשך הוא לא מי יודע מה.

מסתבר שפניג'ל דנן פשוט לא אוהב להתעסק עם עניינים פורמליסטיים כמו רשיון נהיגה, ביטוח וגם, כפי שיסתבר בהמשך, עמידה לדין. פניג'ל לא התייצב לדיון שנערך ביוני 2003. כמה לדעתכם צריך לקבל אדם כזה? 15 שנה? 10? אני חושב שאפשר להגיע לפשרה על חמש שנים. לא נראה שיש מישהו בעולם שיטען שזה מוגזם, בוודאי לא לכיוון ההחמרה.

אבל מסתבר שיש מישהו כזה בעולם. קוראים לה רחל טאובר, והיא שופטת בבית המשפט לתעבורה ברמלה. היא חשבה ש-2,000 שקל קנס ושנתיים שלילת רשיון (שלא קיים!!) זה עונש הולם לאדם כזה. הרי אין ספק שבשביל איש עסקים כמו פניג'ל 2,000 שקל זו מהלומה פיננסית אנושה, ושנתיים שלילה זו מכה תחבורתית איומה לאדם שלא רגיל לנסוע עם רשיון תקף.

יש ביטול פסק דין

אתם בטח חושבים שזה הפאנץ' ליין, שכאן נגמר הסיפור. הייתם מתים. יש המשך, ועוד איזה. לא תאמינו, אבל פניג'ל חשב שהעונש שקיבל מוגזם: באוגוסט 2003 הוא פנה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין, ולעיכוב ביצוע גזר הדין עד לדיון בבקשה לביטול, שהיה אמור להיערך כעבור כחודש. השופטת היתה מה זה קשוחה. לא הסכימה לדחות את ביצוע גזר הדין.

אבל בדיון על בקשת פניג'ל לבטל את פסק הדין כבר הפגינה כבוד השופטת רכיכות מן הסוג התמוה. היא נענתה לבקשת פניג'ל לבטל את פסק הדין. שלא תטעו: זה אותם ה-2,000 שקל המצ'וקמקים ופסילת רשיון לשנתיים לאדם שנהג בלי רשיון במשך 15 שנה. בוטל, פסק הדין המסכן הזה, בתנאי שפניג'ל יציג רשיון נהיגה "ברגע שיקבלו".

יש תאונת דרכים

עכשיו זה חייב להיות סוף הסיפור, אתם אומרים לעצמכם. הייתם מתים.

לא עברו חודשים רבים, למעשה עבר רק כחודש אחד לאחר ביטול פסק הדין, ופניג'ל היה מעורב בתאונת דרכים, יחד עם מנכ"ל בית"ר אברהם לוי. הוגש כתב אישום, נקבע מועד לדיון, פניג'ל הצליח לדחות אותו כמה פעמים. בסוף הדיון התקיים. ומה היה? תחזיקו טוב את הכיסא, כי התרחש שם אירוע דרמטי שבעלי לב חלש יתקשו לעמוד בו: "פניג'ל הציג סוף סוף את רשיון הנהיגה שקיבל". הללויה!! על זה היה אומר פיני גרשון שהנה עוד הוכחה שיש אלוהים. ואיך זה הסתיים? הצדדים הציגו עסקת טיעון שבמסגרתה הודה פניג'ל בכל מה שייחסו לו. בית המשפט קיבל את העסקה והרשיע אותו.

עכשיו הגיע שלב גזר הדין, העונש. נו, טוב, לא אמתח אתכם יותר: קנס של 1,500 שקל ושלילת הרשיון לארבעה חודשים. על תנאי.

יש חשבון ויש מזרחי

עכשיו בואו נעשה את החשבון: נהיגה ברכב ללא רשיון תקף במשך 15 שנה נהיגה ברכב ללא ביטוח במשך 15 שנה אי הופעה לדיון בבית המשפט מעורבות בתאונת דרכים = 1,500 שקל (שלילה על תנאי זה כמובן כלום).

איך יכול להיות כדבר הזה, כאשר על עבירות חניה לא משלמים הרבה פחות? איך קורה שמעשים, שבאופן רגיל עולים לעושיהם כמה שנות מאסר, הופכים להיות קנס מגוחך? כדי לחדד את השאלה אוסיף לכם עכשיו עוד פרט: במשך תקופה ארוכה, למעשה במשך כל התקופה של הדיונים, הטיל בית המשפט איסור פרסום על הפרשה, לבקשתו של פניג'ל כמובן. איך? למה? הרי החוק קובע בדיוק רב מתי אפשר לאסור פרסום, ומקרהו של פניג'ל אינו נופל לאף אחת מהקטגוריות הקבועות בחוק!

אז שוב: איך? למה? האם יכול להיות שיש לזה קשר עם העובדה שמדובר בבעלות על קבוצת כדורגל שיש רבים האוהדים אותה ויש רבים החוששים מפניה? שהיתה כאן התגייסות של בעלי ממון ושררה למען איש העסקים ובעל המועדון?

מה עושה את השאלה לעוד יותר רלוונטית? העובדה שהעורך דין שייצג את פניג'ל היה - נו, מי? - שמעון מזרחי, זה מי. כן, כן, הבעלים של מכבי תל אביב בכדורסל. אדם שכוחו רב לו בכל תחום במדינה.

יש סיבה למה נזכרתי עכשיו

הסיפור הזה פורסם לפני כחודש. אתם רשאים לשאול, ואפילו בנימה של נזיפה, מה נזכרתי עכשיו? או, אז יש לי תשובה. פשוט לא ידעתי. מישהו סיפר לי על כך רק לאחרונה. ולמה לא ידעתי? מכיוון שהסיפור פורסם לא בעמוד הראשון בעיתון, לא בעמוד חדשות כלשהו, אלא במדור הספורט. וגם שם לא בהבלטה. ולמה בכלל זה קשור לספורט? זה כאילו היו מפרסמים על מעללי אריאל שרון ובניו במדור החקלאות בעיתון. אלא שגם זה, הפרסום בידיעות, הוא יותר ממה שפורסם במקומות אחרים, שלא כתבו על כך דבר. למה? אפשר רק לנחש שזה קשור בצורה כזאת או אחרת ליחסים בין עיתונאים לבין מספקי אייטמים בתחום הספורט.

למה מצאתי לנכון להתייחס אל סיפור פניג'ל בהרחבה כזאת? מכיוון שיש בו את כל המרכיבים של מערכות היחסים הלא בריאות בתחומים העיקריים של חיינו: משפט, עיתונות, ספורט, עסקים.