בסך הכל פרצנו לדוא"ל

אחרי שישקע אבק הסנסציוניות סביב פרשת הריגול התעשייתי שנחשפה היום (א'), אחרי שטורי הרכילות יגמרו לטחון את חיי המשפחה של החשודים, אחרי שכולם יבטיחו שיתוף פעולה מלא ויצהירו על חפותם, אחרי שהמשטרה תגמור לטפוח לעצמה על השכם - אחרי כל זה נישאר עם כמה שאלות עקרוניות מטרידות, שצריכות להעסיק אותנו הרבה יותר מאשר הפרטים ופרטי-הפרטים של החקירה הנוכחית.

מה כל הפרשה הזו - בהנחה שהעשן הסמיך העולה ממנה אכן מעיד על שריפה רצינית ולא על מדורת ל"ג בעומר - אומרת על האתיקה של עולם העסקים הישראלי? האם זהו רק חלק מהגשמת שאיפתו של בנימין זאב הרצל, שייחל ליום שליהודים יהיו גנבים כמו לגויים, או שיש בזה משהו ייחודי לנו? כיצד מסתבכים אנשי עסקים רציניים בחשדות כאלו?

אפשר בהחלט למצוא את שורשי הפרשה בזלזול המוחלט הקיים אצלנו בקניין הרוחני. אנחנו יכולים לבוא בטענות כמה שמתחשק לנו נגד חברות התרופות האמריקניות, ויכול להיות שחלק מהטענות אפילו צודקות. אבל התמונה הכללית היא של מערב פרוע מוחלט, בו השולף המהיר יותר הוא זה שיורה ראשון, בלי למצמץ ובלי לשאול שאלות. כל מי שיכול להעתיק - מעתיק. כל מי שיכול לזייף - מזייף. וכנראה שכל מי שיכול לגנוב מידע - גונב.

ארה"ב - ודאי מטעמים אנוכיים משלה - כבר צועקת עלינו שנים שכך זה לא יכול להימשך. אי אפשר להיות חלק מכפר גלובלי, לנסות לחדור לשווקים חדשים, להתחרות מול מדינות מפותחות - ולהמשיך להתנהג כאילו שאנחנו לבד בחצר האחורית הלבנטינית שלנו.

הגיע הזמן שנתעורר. אם מישהו לא שם לב, אז כדאי שיידע שמלחמת השחרור כבר מאחורינו ולא צריך להבריח ארצה תותחים מימי מלחמת העולם הראשונה תחת משלוח של בצלים. גם אין צורך להגניב את ספינות הטילים של חיל הים מנמל שרבורג מתחת לאפם של הצרפתים. אבל דומה שיש אצלנו מי שממשיכים להלל את רוח הפלמ"ח, כולל סחיבת התרנגולות מהלול של המשק וצלייתן בחשאי.

קשה לחשוב על עוד עיר מודרנית אחת בעולם המערבי, בה נמכרות קלטות מזויפות וחולצות מזויפות ותוכנות מזויפות בריש גלי, ואפילו תוך גאווה על המחירים הנמוכים. אבל אצלנו - רק תבקשו. ברחוב אלנבי בתל-אביב וברחוב יפו בירושלים ובדרך העצמאות בחיפה - הכל בכל מכל כל.

זוהי האווירה המולידה את התפיסה לפיה ריגול תעשייתי במחשביו של המתחרה הוא לגיטימי. הרי לא מדובר בגניבה של מסמך מודפס, בהתפרצות למשרד, בסחיבת המחשב בצורה פיזית. פוי, זה לא יפה. אבל להעתיק דוא"ל? להציץ למסמך וירטואלי? למה לא, הרי כל הזמן עושים אצלנו דברים מהסוג הזה, ובצורה הכי גלויה.

שאפתנות יתר

מה מביא מנהלים בכירים ללכלך את הידיים בעבירות הללו? אז קודם כל, כפי שאמרנו, אין תפיסה ברורה שזה מעשה פסול. ושנית, התחרותיות הורסת כל חלקה טובה של יושרה ואתיקה. לא לטעות: אנחנו בעד תחרות חופשית, שהיא המנוע הטוב ביותר לצמיחה ושגשוג. אבל לכל דבר צריכים להיות גבולות.

שיטת התיגמול המועדפת בשנים האחרונות למנהלים היא אופציות ובונוסים. הרעיון העומד ביסודה הוא יצירת קשר בין ביצועי החברה לבין כיסו הפרטי של המנהל. זהו רעיון נכון ותוצאותיו חיוביות. אלא שקשה להשתחרר מן הרושם, שהשיטה הזו עלולה לגרום להשחתת מידות, לאובדן הגבולות בין המותר לאסור. כי כאשר המנהל חושב גם על כיסו, הפיתוי לעשות יותר מדי - גדל בצורה משמעותית.