להפנות משאבים לפריפריה

עד לסוף שנות ה-60 נחשבה מדינת ישראל לאחת מהמדינות השוויוניות בין הארצות המפותחות והמתפתחות. זאת בזכות האידיאולוגיה השוויונית שרווחה במוסדות המדינה, בזכות גילה הצעיר שמנע צבירת הון ונכסים, ובזכות השיעור הנמוך של קשישים בתחומה, בהשוואה לארצות מערביות. היום, לעומת זאת, מדורגת ישראל בין המדינות המובילות בעולם המערבי בפערי ההכנסה בין שכבות האוכלוסייה שבה.

הידרדרות זו נובעת בראש ובראשונה מהשפעות כלל-עולמיות של האצת תהליך הגלובליזציה, ומהשפעת המהפכה הטכנולוגית והתקשורתית בארץ ובעולם. סיבות נוספות הן הפערים העמוקים בין שכבות האוכלוסייה, המאופיינים במדיניות ממשלתית מוטעית, הקטנת ההשקעות בהון האנושי, השקעות נמוכות יחסית בתשתיות, השתתפות נמוכה בכוח-העבודה ועוד.

גם הצמיחה הכלכלית בשנים האחרונות לא הצליחה לפתור את הבעיות החברתיות בארץ, ואף העמיקה אותן. הצמיחה, שהיא מוטת ייצוא והיי-טק, הקצינה את הפערים החברתיים בין בעלי השכלה גבוהה למעוטי השכלה, בין יישובים במרכז הארץ ליישובים בפריפריה, ובין עובדי תעשייה מסורתית לעובדי תעשיות ההיי-טק. הקצנה זו אינה מפתיעה, והיא מוכרת בעולם מאז שנות ה-80.

פערי השכר הקיצוניים בישראל הם בגדר פצצה חברתית מתקתקת, ולדאבוני, נראה כי בהסתכלות גיאוגרפית יש שתי חברות בישראל: האחת ממוקמת בין חדרה לגדרה, והאחרת ממוקמת דרומית לגדרה וצפונית לחדרה. בין שתי חברות אלה קיימת שונות גבוהה מאוד באשר לשיעורי האבטלה - כך, למשל, ב-2004 עמד שיעור האבטלה בתל-אביב על כ-9%, לעומת יותר מ-15% ביישובי הפיתוח בצפון ובדרום.

לשם הקטנת ממדי האבטלה וצמצום הפערים החברתיים, מיניתי בתחילת כהונתי ועדת מומחים בראשותו של פרופ' צבי אקשטיין ובהשתתפות הפרופסורים יוסי תמיר, משה גביש, דני צידון ואפרים צדקה, מר אוהד מראני, מר יורם בליזובסקי, גב' נירה שמיר ומר אבי ברק. הוועדה בחנה במשך כמה חודשים את הצעדים שעל הממשלה לנקוט כדי לטפל בתופעות שהוזכרו. בימים אלה היא סיימה את עבודתה, והמלצותיה יוגשו לשר האוצר ולממשלה כדי לסייע להם בגיבוש מדיניות כלכלית-חברתית. ואלה הם עיקרי ההמלצות:

* אימוץ יעד של חוסן כלכלי, אשר יתבטא במונחים של תוצר לנפש ביחס לתל"ג לנפש בארצות-הברית (או ממוצע הארצות המובילות). יעד ריאלי הוא שהתוצר לנפש בישראל יגיע ל-80% מהתוצר לנפש בארצות-הברית בתוך עשרים שנה.

* אימוץ יעד של חוסן חברתי, שבו שיעור המשתכרים שכר חודשי במשרה מלאה ושכר לשעה הנמוכים משכר מינימום, יהיה אפסי בתוך חמש שנים.

* הצבת יעד של הגדלת שיעור התעסוקה של ישראלים במשך חמש שנים בכ-8% על-ידי הורדת שיעורי האבטלה והגדלת ההשתתפות בשוק העבודה.

* נקיטת אמצעי מדיניות אקטיביים לצורך עמידה ביעדים שהוזכרו.

אמצעי המדיניות המומלצים על-ידי הוועדה הם ארבעה. ראשית, הנהגת תוכנית מס הכנסה שלילי, כזיכוי מס לבעלי הכנסה נמוכה. שנית, הקמת ועדה של ההסתדרות, המעסיקים והממשלה לגיבוש הצעת-חוק חדשה ומוסכמת לשכר המינימום, כאשר על החוק החדש לכלול תקציב ומנגנון אכיפה יעיל לחוק.

שלישית, קביעת מדיניות להעסקת עובדים לא ישראלים, בחוק, שעל-פיה - בתהליך של עד שלוש שנים - יבוטלו כל רישיונות העבודה לעובדים זרים בכל הענפים במשק, להוציא ענף הסיעוד, תוך הקצאת תקציב משמעותי להכשרת עובדים ישראלים בענפים שבהם הדבר יידרש, מתן פיצוי למעסיקים בענפים שבהם תהיה פגיעה בשל כך, ומתן סבסוד למעסיקים להעסקת עובדים ישראלים. ולבסוף, יצירת אמצעי-תחבורה זולים מיישובים, שבהם שיעורי אבטלה גבוהים ושיעורי השתתפות נמוכים, אל מרכזי הערים הגדולות.

על-מנת ליצור שינוי של ממש, יש לפעול ביתר מרץ ליצירת מקומות תעסוקה בפריפריה. לצורך כך, אני מוביל כעת תוכנית להעתקת כ-60 מפעלי תעשייה ממרכז הארץ לפריפריה, שתהווה פתרון תעסוקתי לכעשרת-אלפים איש (בתעשייה ובשירותים נלווים). בכך נבטיח את התפתחות המפעלים מצד אחד, וניצור מקומות-עבודה באזורים שבהם היא דרושה מצד שני. הממשלה כבר נתנה את ברכתה לתוכנית זו, ובימים אלה הוקמה מינהלת שתוציא את התוכנית לפועל.

נושא חשוב נוסף, שמשמש מנוע עיקרי לחידוש הצמיחה וליצירת מקומות תעסוקה, הוא הגדלת הייצוא הישראלי. בהיותנו מדינה קטנה, יחסית לסחר העולמי, סימנו לעצמנו למטרה: הגדלת הייצוא התעסוקתי בכ-10% מעבר לגידול הטבעי, שתביא לתוספת של 2.5 מיליארד דולר ייצוא, ותאפשר יצירת 35 אלף מקומות עבודה חדשים.

לאחר השקעות של מיליארד שקלים במו"פ, בציוד ובתשתיות טכנולוגיות, אנו נדרשים להשקיע סכומי כסף קטנים יחסית בשיווק. השקעות אלה יאפשרו לנו לממש את הפוטנציאל הרב הגלום בתעשייה הישראלית, וליצור עשרות-אלפי מקומות עבודה שייתנו מענה למובטלים.

החוסן הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל תלוי במידה רבה גם במערכת חינוך חזקה, טובה ויעילה, המעמידה דורות חדשים של אזרחים מועילים ומוכשרים, שמסוגלים להשתלב במעגל העבודה ובחברה הישראלית. מתוך אמונה בחשיבות הנושא, החלטתי לפעול לקידום החינוך בשני טווחי-זמן: בטווח הקצר - להגדיל את מסגרות ההכשרה המקצועית לבוגרים. בטווח הארוך - לחזק את החינוך הטכנולוגי במערכת החינוך העל-יסודית והעל-תיכונית, באמצעות תקצוב הולם של הממשלה.

במקביל תפעל התאחדות התעשיינים, יחד עם משרד החינוך, לשנות את תוכניות הלימוד בחינוך הטכנולוגי, ולעשותן רלוונטיות לצורכי התעשייה המתקדמת, להגדיל את מספר התלמידים שיתמחו בחינוך הטכנולוגי, ולהרחיב את עתודת בוגרי מערכת החינוך, שתהיה מנוף אדיר להעצמת התעשייה הישראלית.

הנפת הדגלים הללו, והתגייסותה של התעשייה כולה ליישומם, יזכירו לכולנו כי סיפור התעשייה שזור בחזון הציוני של הקמת המדינה, פיתוחה וביסוסה. היום, כמו אז, צריכים ומוכנים התעשיינים להירתם לקידומה של החברה הישראלית ולמען חוסנה הכלכלי.

הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים