"אני זקוקה להגשמה עצמית והילדים שלי למדו להעריך זאת"

תהילה ינאי, 49, היא מהבעלים ומנכ"לית משותפת בחברת BDI, חברת ביזנס דאטה מהמובילות בישראל בתחום סיכוני אשראי ומידע עסקי שיווקי. את BDI הקימה ינאי, ביחד עם בעלה אייל (50) ואמנון אלטמן, לפני 16 שנה בתחילת שנות ה-90. כיום מחזיקים השלושה ב-40% מהון המניות של BDI, לאחר שבתחילת השנה הנוכחית מכרו 40% לשותפה הצרפתית קומפאס, שמחזיקה כיום ב-60%.

ינאי נולדה וגדלה בתל-אביב ("נולדתי בת"א, חייתי בה כל השנים ואני אוהבת אותה. אני פשוט תל אביבית של ממש"). בצבא שירתה כמדריכת צפ"טים בחיל-הקשר ("היה לי תפקיד מאוד מעניין"), ויש לה תואר ראשון ושני בכלכלה מאוניברסיטת ת"א, אותם סיימה בהצטיינות. היא נשואה לאייל מזה 25 שנה ("או-טו-טו חתונת הכסף") ואמא לשלושה: אסף (19), שהתגייס לא מכבר, יואב (15) והדר (9), הבת הקטנה. למשפחה כלבה העונה לשם בוני.

* תהילה ינאי, מהיכן בא הרעיון להקים את BDI?

"ב-1990 אני, אייל ואמנון החלטנו להקים עסק משלנו. את אמנון הכרתי במסגרת עבודתי בסולל-בונה השקעות, שם ניהלתי את הפרויקטים המסחריים. אמנון עזב את סולל-בונה ראשון, אני אחריו ואייל סיים באותה התקופה תפקיד אחר. באותם זמנים הייתה קיימת בישראל חברת מידע עסקי אחת (דן אנד ברדסטריט - ט.צ.), והחלטנו להקים חברה הפועלת בתחום המידע העסקי. לאייל הייתה היכרות טובה עם חברת "גרייד און", שהייתה חברה בינלאומית ותיקה בתחום המידע העסקי. "גרייד און" הציעו לנו לפתוח עימם פעילות בארץ, וכך התחלנו".

* אני מניחה שההתחלה לא הייתה קלה. דן אנד ברדסטריט הייתה אז מעין מונופול אותו ניסיתם לשבור. היו רגעים שהתייאשתם?

"אנו לא אנשים שמתייאשים, אף לא אחד מהשלושה. ההתחלה ודאי שהייתה קשה. את מכירה התחלות שאינן קשות? כולן קשות. עם זאת, השקענו הרבה מאוד מאמצים ומשאבים לאורך השנים, ואני חושבת שבסך הכל הצלחנו".

* את אמנון הכרת בסולל-בונה. כיצד הכרת את בעלך?

"במסגרת לימודיי באוניברסיטה. למעשה, באוניברסיטה ראיתי אותו. חברה משותפת שעבדה עימו, אמרה לי שנראה לה שהוא מתאים בשבילי. היא ערכה בינינו היכרות ראשונית וכך התחיל הרומן הגדול".

* והרומן הגדול נמשך עד היום?

(מחייכת) "כן, בהחלט, עד היום. אנו נשואים כבר 25 שנה, ואני רואה בבחירה באייל את אחת ההחלטות החשובות והנכונות שעשיתי בחיי".

* אתם עובדים ביחד כמעט שני עשורים. מבחינתך, מה הוא החיסרון ומהו היתרון העיקרי בעבודה עם בן הזוג?

"החיסרון הוא חוסר היכולת שלנו לצאת לחופשה ארוכה ביחד. שנינו מכהנים בתפקידים בכירים בחברה, ואנו לא יכולים להרשות לעצמנו לנטוש את העסק לתקופות ארוכות, כמו בני-זוג שכל אחד מהם עובד במקום אחר. היתרון העיקרי הוא שאנו יכולים לצאת פעמים רבות לאכול צהריים בחוץ, שנינו או שלושתנו, ביחד עם אמנון".

* האם במהלך 16 השנים האחרונות קרה לך שהעבודה הצמודה עם בן הזוג הפריעה לך?

"לא. אני ואייל קבענו לעצמנו חוק אותו אנו מכבדים כבר הרבה שנים: נושאים שהם שנויים במחלוקת, אנו לא מביאים הביתה. אנו דוחים אותם ומותירים את הדיון בהם ליום העבודה הבא. המשפחה היא הדבר הכי מקודש והכי חשוב לי בחיים, יותר מכל דבר אחר. לכן, כשאנו מגיעים בערב הביתה מהעבודה, המטרה היא לשמור על אווירה נעימה ולא לתת להפרעות כאלו ואחרות להפר את השלווה שבבית".

* ומתי באמת יצאתם לאחרונה לחופשה משפחתית?

"בשנה שעברה נסענו עם הילדים לשבועיים וחצי, לארה"ב".

* קורה לפעמים שיוצא לכם לנסוע בלי הילדים?

"כן, אך מדובר בנסיעות קצרות, ארבעה ימים גג".

* איך הם מתמודדים עם העובדה שאת אשת קריירה?

"הם נולדו לתוך זה. אני אשת קריירה מהיום שאני זוכרת את עצמי ותמיד עבדתי המון שעות, עוד לפני הקמת BDI. הילדים שלי נולדו לתוך הסיטואציה הזו וזהו אורח-החיים שהם מכירים. אבל הם יודעים שאני תמיד פה בשבילם, לא רק באמירה אלא גם בפועל".

* האם קרה פעם שהם באו אליך בתלונות?

"תראי, לא מדובר בתלונות משמעותיות. נכון, אני לא אמא שנמצאת עימם כל אחר-צהריים בבית, לא כשהם היו קטנים ולא היום, כשהם גדולים יותר. גם לא יצא לי הרבה פעמים לקחת אותם מהגן או מבית-הספר. עם זאת, ככל שעובר הזמן והם גדלים, הם לומדים להעריך את ההקרבה שלי. עבורי אין מציאות אחרת כי אני זקוקה להגשמה עצמית. בכל אופן, כאשר אני מגיעה הביתה בערב, אני כל-כולי שלהם".

* קרה שהצטערת שלא היית לידם ברגע מסוים?

"לא מעט פעמים. למשל, כשהדר הקטנה הייתה בגן, קרה פעם שהיא חזרה הביתה בוכייה אחרי שמישהו אמר לה משהו שפגע בה. בערב, כשבאתי הביתה הקשבתי לה, אמנם באיחור מסוים, וחוויתי עימה שוב את החוויה גם אם באיחור. אני חושבת שזה קורה לכל אישה שעובדת הרבה שעות מחוץ לבית. המאבק הפנימי הזה קיים תמיד, ואני לא מכירה אישה שהוא לא קיים אצלה. עם זאת, ברגע שלומדים לעשות את האיזונים הנכונים ולא להלקות את עצמנו על מה שאנו מפסידים, אפשר ליהנות משני העולמות".

* יוצא לך לקחת עבודה הביתה?

"כן, לא פעם ולא פעמיים. אבל אני משתדלת להתיישב ולעבוד רק אחרי שהילדים הולכים לישון".

* בתור אישה, קרה לך פעם שהרגשת שמפלים אותך לרעה במהלך הקריירה שלך?

"רק בצעירותי, כשהייתי בת 23-24, הפריע לי היחס לנשים בהשוואה לגברים. היום, למעלה מעשרים שנה אחרי, אני כבר לא מרגישה שמפלים אותי. עם זאת, אני ערה למה שקורה מסביבי. כך למשל, אחד המחקרים אותו אנו נוהגים לעשות ב-BDI, סוקר את אחוז הנשים המכהנות כיו"ר או כמנכ"ל בחברות המובילות במשק. מדובר באחוזים בודדים בלבד".

* איך את בוחנת את הנתון הסטטיסטי הזה מהצד, בתור אחת שנכללת בו?

"זו שאלה מורכבת, מכיוון שקיימים מספר הסברים לאותו נתון סטטיסטי. מצד אחד, יש הטוענים כי גברים אכן זוכים ליותר קידום במקום עבודתם מאשר נשים. מצד שני, יש האומרים כי חלק ניכר מהנשים אינן מוכנות להשקיע מעצמן ולהקריב על-מנת להתקדם. אני לא יודעת מה היא התשובה הנכונה, וייתכן שהיא פשוט שילוב של שני הצדדים.

"לדעתי, כל אישה שרוצה להתקדם ולהתפתח, בתנאים הקיימים כיום, יכולה לעשות זאת. אני לא חושבת שיש כיום חסמים ברורים שימנעו זאת ממנה. עם זאת, אי-אפשר להתעלם היום מהעובדה כי עולם העסקים הוא עולם של גברים. אני כן מקווה שבעוד עשרים שנה, כאשר נערוך שוב את אותו מחקר, אחוז הנשים יגדל משמעותית".

* יש אישה שמהווה עבורך מודל?

"לא, אני לא בן-אדם שמציב לעצמו מודלים. יש הרבה מאוד אנשים שאני מעריכה, בתחומים כאלו ואחרים, אבל מעולם לא הצבתי אף אחד מהם כמודל".

* מי הבן-אדם שנוכחותו חסרה לך היום בחייך?

"אמי. היא נפטרה מסרטן עוד לפני שמלאו לי 30. אבי חי אחריה, אך נפטר גם הוא לפני מספר שנים".

* היכן היא הכי חסרה לך, או הייתה חסרה לך?

"כשילדתי את ילדי הראשון. לאורך השנים, היא תמיד הייתה חסרה לי בחום ובאהבה שהעניקה. היא הייתה טיפוס מאוד עליז, שמח, עם הרבה מאוד חוכמת חיים. אני באה ממשפחה מאוד מצומצמת (לינאי אחות אחת הגדולה ממנה - ט.צ.), וחוסר הנוכחות שלה בולט עוד יותר לאור העובדה הזו".

* זה נשמע כאילו ייחלת למשפחה גדולה יותר.

"כן, גם אני וגם אייל באים ממשפחות מצומצמות, ועבורי זה חיסרון גדול מאוד. אני אוהבת משפחה גדולה, וגם במקרה שלי רציתי להביא יותר ילדים לעולם אך לא יכולתי. את הדר ילדתי כשהייתי כבר בת 40. עם זאת, אני ואייל מפצים על המשפחות המצומצמות מהן באנו בקבוצת חברים גדולה, שהפכה עם השנים לחלק מהמשפחה".

* אם לא היית מקימה את BDI, היכן את חושבת שהיית היום?

"בגיל העשרה, עוד לפני שבחרתי בלימודי כלכלה, חלמתי ללכת ללמוד רפואה. כאשר חלף הזמן, הטריד אותי משך הזמן הארוך של לימודי הרפואה והחלטתי לרדת מזה. בסופו של דבר, למדתי במשך כמעט אותו הזמן כלכלה - חמש שנים בתואר ראשון ושני - אבל לפחות נהניתי מהלימודים. במהלך הלימודים גם דאגתי לפרנס את עצמי. למעשה, מהרגע שהשתחררתי מהצבא, דאגתי להתפרנס לבד".

* מדובר בחינוך שקיבלת מהבית?

"לא, כי לא גדלתי בבית של מחסור. זה משהו שבא ממני, מהרצון לעמוד על הרגליים לבד, להיות בזכות עצמי. זה משהו שהיה חשוב לי כל השנים".

* אז מהי העבודה הכי מוזרה שעבדת בה?

"דיילות אוויר".

* מה כל-כך מוזר בדיילות אוויר?

"מוזר, מכיוון שעבורי היא הייתה אך ורק עבודה סטודנטיאלית שמטרתה היחידה הייתה הפרנסה. היא לא הייתה עבודה שנתנה לי סיפוק או שימשה עבורי כאתגר. זו הייתה עבודה לשם עבודה, דבר שלא חזרתי לעשות מאז".

* אם כך, אפשר להגיד על הרבה תפקידים במשק שהם 'עבודה לצורך עבודה'.

"נכון, אבל לשמחתי כל המשרות בהן החזקתי לאחר תקופת הלימודים, לא היו רק לשם הפרנסה. הן תמיד היו לשם הסיפוק והעניין".

* גם בתור ילדה בתיכון עבדת בעבודות לשם הסיפוק והעניין?

"כשהייתי בתיכון לא עבדתי, חוץ מאשר בחופשה שבין השמינית לצבא. האמת היא שגם לא היה לי זמן כי ביליתי הרבה בצופים. במהלך לימודיי האקדמיים גם נתתי שיעורים פרטיים לסטודנטים לכלכלה".

* ילדייך כן יוצאים לעבוד בחופש הגדול?

"לא, אני לא מעודדת אותם לעבוד בהיותם ילדים. אני חושבת שלכל אחד מאיתנו יש מספיק שנים לעבוד אחרי הצבא ולכן, מכיוון שיש באפשרותי, אני לא מדרבנת אותם לצאת לעבוד בחופשים. אם הם יחליטו שהם רוצים לעבוד, אני לא אעמוד בדרכם, אבל אני מעדיפה לאפשר להם ליהנות מהפנאי והחופש שמאפיינים את שנות הילדות".

* יש לך שני תארים אקדמיים בכלכלה. בעיני רבים, לימודי הכלכלה נחשבים משעממים.

(צוחקת). "אותי הלימודים כלל לא שיעממו. הם מאוד עניינו אותי ומאוד נהניתי מהם. למען האמת, במהלך הלימודים חשבתי להמשיך בקריירה אקדמית, אך לקראת סוף התואר השני החלטתי שאני רוצה לצאת החוצה ולבדוק את החיים שמחוץ לאקדמיה. בדקתי והחלטתי שלא לחזור לאקדמיה. עם זאת, בשנים הראשונות אחרי סיום התואר השני עבדתי כמרצה בחוג לכלכלה של אוניברסיטת תל-אביב. לימדתי סטודנטים לתואר ראשון שנה ראשונה, שני קורסים - מבוא א' ומבוא ב'. בסך הכל, אני עדיין אוהבת את העולם האקדמי".

* את מתגעגעת למקצוע ההוראה?

"לא, ממש לא. כיום, במסגרת תפקידי ב-BDI אני מרבה לתת הרצאות, אבל אני לא מתגעגעת להוראה מסודרת, הכוללת כתיבת מבחנים ובדיקת מבחנים. למעשה, זה היה החלק הכי קשה בתפקיד כי הוא גזל ממני הכי הרבה זמן".

* איזו מין מרצה את חושבת שהיית בעיני הסטודנטים שלך?

(מחייכת). "בצניעות כנה, אני חושבת שהייתי מרצה מאוד פופולרית. היו לי מאות תלמידים. לפעמים יוצא לי לפגוש חלק מהם, שטורחים להזכיר לי כיצד נאלצו לשבת על אדן החלון על-מנת להשתתף בהרצאות שלי, מכיוון שלא היו מקומות ישיבה פנויים בכיתה. אני חושבת שנחשבתי למרצה טובה בחוג לכלכלה של האוניברסיטה".

* למה את מכורה?

ינאי מצביעה על קופסת הסיגריות שעל השולחן.

* ניסית פעם להיגמל?

"את מכירה מעשן כבד שלא ניסה פעם להיגמל? כנראה שאני לא רוצה מספיק, כי כל דבר בחיים הוא עניין של כוח רצון. אני ידועה כאישה בעלת כוח רצון חזק, אך כנראה שבמקרה של העישון אין לי מספיק כוח רצון".

* איך את מפנקת את עצמך?

"קודם כל, אני לא הולכת למסז'יסטיות או לקוסמטיקאיות. אני הולכת למספרה פעם בחודש-חודש וחצי, כשאני צריכה להסתפר. אני לא נהנית מכל הדברים האחרים. אני לא יכולה לדמיין את עצמי נותנת למישהי לטפל לי בפנים במשך שעה. זה יעצבן אותי ולא ירגיע. אני כן אוהבת לקרוא, ואני משתדלת למצוא לי את הזמן המתאים לקריאה".

* מה הוא הספר האחרון שקראת?

"'שבת' של הסופר האנגלי איאן מקיואן, שאני מאוד ממליצה עליו. קראתי ספר נוסף שלו לאחרונה - 'אמסטרדם' - ובכל פעם שיוצא ספר חדש שלו, אני רצה לקנות. אני אוהבת לקרוא בטיסות, כי אני לא מסוגלת לעבוד במהלך טיסות, וגם בשבת בבוקר ומעט בערב לפני השינה. החלום שלי הוא לשבת יום שלם ברציפות ולסיים ספר שלם".

* יש איזושהי מטרה בחיים שעדיין לא הגשמת?

"אני מצטערת שלא המשכתי בלימודיי, אם לתואר דוקטורט או לתואר אחר. יש עוד המון דברים שאני רוצה ללמוד, כגון שפות, אידיש וצרפתית. אידיש, אגב, אני יודעת רק קצת מהבית. אני רק צריכה למצוא את ה-peace of mind על-מנת שאוכל להתפנות לדברים הללו".

"שנים איימתי על הוריי, שבגיל 16 אשנה את שמי"

* מהיכן השם תהילה?

"אמי בחרה בו על-שם גיבורת הספר 'תהילה' של ש"י עגנון. עם זאת, כאשר עזרתי לאחד מבניי להכין עבודת שורשים, גיליתי בעזרת דודי - אח של אמי - כי לסבתו קראו תהילה. ככל הנראה, עגנון לא היה ההשראה היחידה עבור אמי.

"האמת היא שהסיפור של השם שלי הוא סיפור מצחיק. בתור ילדה מאוד לא אהבתי אותו כי בסביבה שבה גדלתי לאף אחת לא קראו תהילה. אני הייתי התהילה היחידה בכל מקום".

* אבל לפעמים זה נחמד להיות יחיד ומיוחד.

"נכון, אבל אני לא ראיתי את זה כך. התהילה היחידה אותה הכרתי הייתה סבתה בת ה-80 של חברתי הטובה מהצופים. היא הייתה נקודת הייחוס היחידה שלי.

"לכן, במשך שנים איימתי על הוריי שכשאגיע לגיל 16 אשנה את שמי, ודאגתי כל הזמן לבוא אליהם בטענות בנוסח 'למה לא נתתם לי שם כמו של כולם?'. בסופו של דבר, לא החלפתי אותו ולמדתי לאהוב אותו".

* יש לך כינוי חיבה?

"כן, תיתי. זהו כינוי חיבה שהעניקו לי עוד בילדותי, ואני נושאת אותו עימי עד היום".

"אני רואה בנתינה חשיבות גדולה"

בתחילת השנה הנוכחית מכרו שלושת מייסדי 40% BDI מאחזקותיהם בחברה לשותפה הצרפתית קומפאס, קונצרן ביטוח לסיכוני סחר חוץ. ההערכות גורסות כי האחזקות נמכרו לפי שווי חברה של 40 מיליון דולר, דהיינו תמורת 16 מיליון דולר.

* יש סיכוי שבעתיד תמכרו לקומפאס גם את יתרת אחזקותיכם בחברה?

"כן, יכול להיות שזה יקרה בעתיד".

* אם וכאשר זה יקרה, לא תהיי עוד בעלת שליטה אלא מנהלת שכירה. היכן את חושבת שתהיי?

"ימים יגידו. אני אף פעם לא מתכננת לטווחים ארוכים. אני מניחה שאפנה חלק מזמני על-מנת לקחת חלק פעיל בעבודות התנדבות ובסיוע לנזקקים. אני רואה בנתינה חשיבות גדולה".

* יש מגזר ספציפי אליו את מכוונת את מאמציך?

"לא, זה עדיין מוקדם לי, מכיוון שכיום אין לי את הזמן הפנוי כדי להקדיש לנושא יתר מחשבה".

* מכירת חלק מאחזקותיכם בחברה לקומפאס, הפכה אתכם לאנשים יותר נזילים.

"נכון, אבל ביום-יום אנו לא חשים בשינוי כלשהו. לא התחלנו לחיות אחרת בעקבות המכירה ואנו לא מתכננים לחיות אחרת. אנו מגדירים עצמנו ומוגדרים גם על-ידי חברינו כאנשים צנועים למדי. אנו לא מנהלים מרדף אחר דברים חומריים".