ארנון מוזס ואלון שלו מ"ידיעות" יפצו את עו"ד חוטר-ישי ב-30 אלף שקל בגין לשון הרע

בית המשפט המחוזי בת"א חייב את מו"ל עיתון "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס, ועורך העיתון לשעבר, אלון שלו, לפצות בסכום של 30 אלף שקל בגין הוצאת לשון הרע את עו"ד דרור חוטר ישי, לשעבר יו"ר לשכת עורכי הדין. בנוסף החליט בית המשפט לדחות את תביעת הדיבה של חוטר ישי נגד מרדכי גילת ושני עיתונאים נוספים בעיתון - אריאלה רינגל-הופמן ומלי קמפנר-קריץ - שכתבו את הכתבות, נשוא כתב התביעה, שהוגש לפני כשמונה שנים.

הנתבעים טענו להגנתם כי הפרסומים נעשו על פי חוק איסור לשון הרע, לא חרגו מתחום הסביר, וכי הם מאמינים שהדברים שפורסמו היו אמת. לדבריהם, הם נקטו באמצעים סבירים כדי להיווכח אם הפרסומים אמת, ולא התכוונו לפגוע בחוטר ישי במידה גדולה מהסביר.

השופטת, ד"ר דרורה פלפל, קבעה, כי רק באחת מארבע הכתבות יש משום הוצאת לשון הרע. השופטת הדגישה כי נדהמה מטענת הנתבעים כי "אין לתובע שם טוב, ועל כן אין לפצות אותו בגין כך".

השופטת ציינה כי מדובר בראש לשכת עורכי דין ותמהה: "האם צריך להניח כנקודת מוצא כי ציבור של עורכי דין - האנשים האמונים מטעם הציבור על התנהלות הצדק במדינה - בוחר במודע ובבחירות דמוקרטיות לראש הלשכה אדם חסר שם טוב, כדי שזה ייצגו?".

עם זאת, הוסיפה השופטת כי "בשל תפקידו הציבורי של חוטר ישי ובשל אופיו כי מי שאין לו פרות קדושות ומי שיצר את הרושם של אדם בעל קליטה מחוספסת...חוטר ישי אמור היה לצפות כי כל הצצה לענייניו הפרטים או הציבוריים לא תהיה הצצה עדינה אלא תותאם לאישיותו, ובהתאם לכך יש לגזור גם את גובה הפיצוי".

"כנופיית חוטר ישי ואפל"

הכתבה, שלגביה נקבע כי מדובר בהוצאת לשון הרע, פורסמה בדצמבר 97 וכותרתה היתה: "ח"כ שריד: כנופיית חוטר ישי עלולה לחסל את השטחים הירוקים". שריד צוטט בעקבות פרסום תחקיר בעיתון על ניסיונות ההשתלטות של מקורבי חוטר ישי על החברה להגנת הטבע: "נפילת החברה להגנת הטבע בידי כנופיית חוטר ישי ודוד אפל עלולה לחסל את הנוף הפתוח ואת השטחים הירוקים בארץ".

חוטר ישי טען, בין היתר, כי הוצאת לשון הרע כלפיו בכתבה זו התבטאה בכינויו כראש כנופיה ובכך שנכתב כי ניסה להשתלט על החברה להגנת הטבע.

השופטת כתבה, כי אין לנתבעים כל הגנה כנגד פרסום הכותרת של הכתבה, ובכך הם חברו לפרסום לשון הרע על חוטר ישי. לדעתה, במקרה הנדון נעשה שימוש מתלהם במילה "כנופיה", שלא מתאימה לצורכיהם, והפרסום הביא לפגיעה בשמו הטוב ובתפקידו של חוטר ישי.

לדברי השופטת, "ח"כ שריד נסחף בלשונו, וייתכן שהנתבעים העריכו כי ציטוט מדבריו, שאולי יכול להיות חסין לתביעות, ישליך גם לגביהם". השופטת הוסיפה כי "הנתבעים מספיק חכמים ומתוחכמים כדי להבין כי באמצעות החדרת ניסוחים הולמים בתקשורת הם יכולים לכוון להסקת מסקנות והבעת עמדות הרבה יותר קיצוניות מהאמור בכתבה, ובכך להתרחק מעובדות מרכזיות שקיימות".

עם זאת, השופטת השתכנעה כי לא ניתן לראות בפרסום על ניסיון ההשתלטות של חוטר ישי על החברה להגנת הטבע משום הוצאת לשון הרע. לדבריה, חוטר ישי אכן ניסה לכוון את התוצאות של הבחירות בחברה להגנת הטבע על ידי החדרת אנשי שלומו לחברה, כדי שהוא יוכל להיות מעורב בהחלטות ולהשפיע עליהם. היא ציינה כי לפחות במקרה אחד היה מדובר בדיל, שבו תמורת תמיכה בדרכו של חוטר ישי, יינתנו תפקידים לתומכים במסגרת החברה לאחר הניצחון.

השופטת הוסיפה כי מהראיות עלה כי היה חשש בקרב חברים בחברה להגנת הטבע כי המטרה של רצון ההשתלטות של חוטר ישי על החברה היא לקדם אינטרסים נדל"ניים שלו. לדבריה, הכתבה נוסחה בצורה כזו שהקורא הסביר יכול היה להבין כי ניסיון ההשתלטות נובע ממניעים נדל"ניים וללא ממניעים אידיאולוגיים. לדעתה, מדובר בהבעת דעה פרשנית על מהלכי התובע ועיסוקו הנדל"ני, ומטבע הדברים היה עניין לציבור בכתבה.(ת.א. 81/98).