חיים חדשים

"מטרת הענישה צריכה להיות הרתעה, לא שיקום, כפי שנהוג היום. בתי המשפט מקדישים יותר מדי תשומת לב לזכויות המורשעים, במקום לזכויות הקורבנות". על המשפט הזה חתום, באופן אירוני, דווקא שר המשפטים, חיים רמון, שהגיש היום את התפטרותו, בעקבות ההחלטה להעמידו לדין באשמת מעשה מגונה בלא הסכמה. רמון אמר את הדברים לפני כחודשיים, במפגש עם ראשי ועד מחוז ת"א והמרכז בלשכת עורכי הדין, כשנשאל לגבי הצעת החוק הממשלתית להבניית שיקול הדעת בענישה.

רמון שמע מעורכי הדין את התנגדותם להצעה, בנימוק שהיא פוגעת בזכויות הנאשמים. "אני רק מקווה שהלשכה זוכרת לייצג גם את הזכויות של הקורבנות", השיב להם. מעניין אם רמון של היום, בכובעו כנאשם, היה מגן באופן נלהב על החמרת הענישה וחוזר על דברים אלה.

רמון, שר המשפטים השמיני בעשר השנים האחרונות, כיהן בתפקיד שלושה חודשים וחצי בלבד. בסוף השבוע הודיע, שהוא מוותר על זכות השימוע וביקש מהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לדאוג לכך שמשפטו ייפתח לאלתר ויתנהל באופן יומיומי ורציף. מאחר שמזוז יכול, לכל היותר, לבקש מהשופט שינהל את התיק לעשות כן, נראה כי רמון ביקש לשדר בקשה לא רשמית לשופט שידון בעניינו.

רמון יודע, שאם לא יקבל יחס מועדף ומשפט מהיר, הסחבת תגמור את הקריירה שלו. לפרופ' יעקב נאמן, שהיה שר המשפטים בממשלת נתניהו, למשך פחות מחודשיים, זה לא עזר. משפטו של נאמן, שהואשם בהגשת תצהיר כוזב ומסירת עדות שקר, הסתיים בתוך פחות משנה בזיכויו, אולם הוא כבר לא חזר למשרד. רמון מקווה לזיכוי מהיר, כדי שיוכל לשוב לתפקיד שר המשפטים.

כמו כל שרי המשפטים לפניו, גם רמון רצה לטפל בסחבת בבתי המשפט. "המצב הנוכחי של משיכת תיקים פוגע באושיות הצדק בישראל, ובתחושה של האזרח שהוא יכול לבוא לבית המשפט ולקבל סעד תוך זמן סביר", אמר באותו מפגש בלשכה. "אם זה לא קורה", הוסיף, "אנחנו בבעיה קשה כי בית המשפט הוא המפלט האחרון של האזרח. אם שם האזרח מרגיש מקופח, אז יש איום גדול".

הוא הצהיר על כוונתו "לעשות שינויים גם בחקיקה וגם בתקנות, על-מנת שבתי המשפט לא יתעסקו שנים בנושאים חשובים. משיכה כזו פוגעת בתדמית המערכת כולה ואלמנט ההרתעה נפגע". ואכן, בין היתר, ביקש רמון לקדם רפורמה, שתקל את העומס על בתי המשפט המחוזיים. זאת, ע"י הגדלת סמכות בתי משפט השלום לדון בתביעות עד 5 מיליון שקל (במקום 2.5 מיליון כיום), והעברה לשלום של תביעות במקרקעין הנתונות לסמכות ייחודית של המחוזי.

במקביל, יופחת העומס משופטי השלום, בכך שתביעות כספיות בסכום של עד 50 אלף שקל (למעט תביעות ייצוגיות ותביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) יידונו בפני רשמים ולא שופטים, וכן בהעברת תיקים הנידונים בבתי משפט לעניינים מקומיים, למעט עבירות תכנון ובנייה, לטיפול עורכי דין פרטיים שיוכשרו לכך.

פיזר הצהרות

"שעת שופט היא דבר מאוד יקר, כמו שעת פרקליט", הסביר רמון, "ואני לא מוכן שפרקליט יעסוק בתביעות של גילוי ג'וק במסעדה. אני לא חושב שזה אסון או פגיעה בשלטון החוק אם רשם ידון בתביעות עד 50 אלף שקל". המיני-רפורמה מבוססת, אגב, על המלצות הוועדה לבדיקת מבנה מערכת בתי המשפט הרגילים, בראשות השופט תיאודור אור, שפורסמו ב-1997 ומאז יישומן טורפד.

כמעט כל שרי המשפטים הקודמים פיזרו הצהרות עם כניסתם לתפקיד, אך מהר מאוד גילו את הקושי ביישומן. ועדיין, נראה שרמון יזם הרבה יותר וסיכום הקדנציה הקצרה שלו הוא גדול יותר משל קודמיו, בשלושה חודשים הראשונים לכהונתם. מאז מונה לתפקיד, סירב שר המשפטים להתראיין באופן מסודר ולפרוש את משנתו, "עד שילמד את התפקיד". ואולם, לא עברו יומיים מבלי שהתפרסמה יוזמת חקיקה, רעיון או הצהרת כוונות שלו בתקשורת על רפורמות כמעט בכל תחום.

כבר בטקס קבלת המפתחות מידיה של קודמתו, ציפי לבני, שיגר את שני היעדים העיקריים: לחימה בסחבת "הבלתי נסבלת", כדבריו, ומאבק חסר פשרות באלימות. "בשנים האחרונות ניכרת שחיקה במעמד בתי המשפט", אמר וכיוון לדרך התנהלות המערכת המשפטית. "אסור לה לדבוק בפופוליזם, אך היא גם צריכה להיות מקובלת על כל העם". על המאבק באלימות אמר: "ענישה והרתעה נשענות לא רק על החוק, אלא גם על המסר השיפוטי. אני מתכוון להעניק למערכת כלים יותר ראויים ממה שיש לה כיום כדי להיאבק באלימות". הוא ציין, שיפעל לכך ש"הנגישות למשפט צדק תהיה קלה ומהירה".

לעיתים היה נדמה שהוא רק מחפש ליצור כותרות. רמון, בקושי שבועיים בתפקיד, התייצב בכנס לשכת עורכי הדין באילת ו"פתח חשבון" עם הנשיאה המיועדת של העליון, דורית ביניש, כשקרא תיגר על שיטת ה"סניוריטי" הקובעת את זהות נשיא בית המשפט העליון. "מבחינתי הכל פתוח", אמר, "ואני לא כבול לשום דבר שהוא נוהג או מנהג, ארצה לבדוק את כל המינויים מבית המשפט העליון ומטה". הוא אמנם הבהיר, שאינו מאיים על ביניש ("יש לי הערכה רבה מאוד לשופטת ביניש, באמת מבכירות המשפטנים בישראל"), אבל השאיר אותה במתח זמן רב, עד שמקורביו רמזו כי שינוי השיטה יבוא רק לאחר מינויה. אמנם היו שרי משפטים לפניו שיצאו נגד שיטת הסניוריטי, אבל ההבדל ברור: הם לא עשו זאת חודשים ספורים לפני מינוי נשיא חדש.

זה לא היה העימות היחידי בין השניים באותו כנס. אחת היוזמות שקידם רמון, נגעה להצעה לקביעת עונשי מינימום, אותה יזמה קודמתו, ציפי לבני. ביניש הנחתה בכנס מושב בנושא, ותמכה בכוונה לחתור ליתר שוויון בענישה. "מדובר בהצעה חשובה בכל הנוגע לקביעת הנחיות לענישה", אמרה, אך הסתייגה מנוסח ההצעה. "חוששתני כי מאחורי ההצעה קיימת מגמה להחמרת הענישה, מאחר שאפשרות השיקום מצומצמת בהצעת החוק. ההצעה פוגעת באינדיבידואליזציה של הענישה".

ביום למחרת, בארוחת הערב החגיגית עם רמון, בה דיבר על הסניוריטי, נחלץ רמון להגן על הצעת החוק (שבינתיים עברה בקריאה ראשונה). "חייבים להחמיר בענישה", אמר, ותקף את תוקפיו. "הטענה שהתמיכה בהצעה נובעת מפאניקה היא טענה מוזרה. יש עלייה בפשיעה ויש תחושה ציבורית קשה שיותר מדי עבריינים עומדים לדין ויוצאים בעונשים מגוחכים". בעקיצה לכיוונה של ביניש הוא "הזכיר", שהדרג הפוליטי הוא האחראי על קביעת המדיניות בחקיקה.

רמון יצר מאזן אימה מול ביניש. הסכמתו למינויה לנשיאה בא בתמורה לכך שהוא ימנה שני אנשי אקדמיה לעליון. המועמד המוסכם העיקרי היה פרופ' זוהר גושן, מומחה למשפט מסחרי מהקריה האקדמית קריית אונו, והשם השני היה פרופ' אריאל פורת, מומחה לדיני נזיקין מאוניברסיטת ת"א. רמון חפץ גם בפרופ' נילי כהן, אבל היה ברור שמועמדותה אינה ריאלית, בעקבות התנגדותה הנחרצת של ביניש לכהן, שהביאה למתיחות בין הנשיאה המיועדת לבין מנהל בתי המשפט, בעז אוקון, שהתפטר.

מקורות משפטיים אומרים, כי כשפורסם דבר החקירה המשטרתית נגד רמון, ביניש חזרה בה מהדיל עם רמון. היא הרגישה שכבר אין לו שוט נגדה, ומשכך היא זו הנמצאת בעמדת כוח. אם לא די בכך, אוקון, שרמון נהג להיפגש עימו תכופות והעריך אותו מאוד, הודיע על התפטרותו. ברקע רחשו דיבורים על אפשרות שרמון ימנה את אוקון למנכ"ל משרד המשפטים, אך כעת לא ברור האם אפשרות זו תקפה.

הסכמות עם ברק

הוועדה לבחירת שופטים היתה אמורה להתכנס היום וביום שלישי השבוע כדי לבחור חמישה שופטים חדשים לעליון, אחרי יותר משנתיים בלי מינויים. בשבוע שעבר, פורסם ברשומות שמה של ביניש כמועמדת היחידה לנשיאות, אך שמו של אליעזר ריבלין, שאמור להתמנות למשנה לנשיא, לא פורסם. שר המשפטים החדש שימונה יקבל את ביניש כעובדה מוגמרת וגם אם אינו מחסידיה, ייאלץ לבלוע את הצפרדע. עכשיו גם תחל המלחמה על זהות השופטים, כשלשר החדש כמעט שאין שוט מול ביניש.

הפספוס הגדול ביותר של ציפי לבני במשרד המשפטים, היה בעובדה שלא מינתה אפילו שופט אחד לעליון, בשל העימות החזיתי שלה עם הנשיא ברק, בשאלת מינויה של פרופ' רות גביזון. אמנם בתקופתו הקצרה הצליח רמון לעשות מה שאפילו לבני לא עשתה, ולמנות שני שופטים במינוי זמני: דבורה ברלינר ודוד חשין. ואולם, הם לא היו בחירה שלו. "בשבוע הראשון לכניסתי לתפקיד", אמר בעבר, "כדי להקל על העומס וליצור עוד הרכב בעליון, מיניתי שני שופטים במינוי זמני. לא התווכחתי על זהותם, העיקר שהעומס יקטן".

כמעט לכל שרי המשפטים האחרונים היו עימותים עם ברק. רמון כמעט שלא התעמת עם ברק, משום שהשניים הגיעו מהר יחסית להסכמות באשר לזהות השופטים שימונו לעליון. ברק הסכים להתפשר, תמורת מתנת פרידה שקיבל מרמון: שר המשפטים העביר בהליך בזק תיקון לחוק בתי המשפט, המסמיך את נשיא העליון לקבוע כללי אתיקה לשופטים.

השניים גם סיכמו על קידום חוק יסוד החקיקה, שיסמיך את העליון לפסול חוקים של הכנסת. זאת, לאחר שהעליון בהנהגת ברק ניכס לעצמו סמכות זו, מה שהיה לצנינים בעיני הפוליטיקאים. מעבר לעובדה שמדובר בחוק שברק השתוקק לו במשך שנים, משום שהוא נותן גושפנקא רשמית להשלכות "המהפכה החוקתית" עליה הכריז, היה בכך גם משהו שרמון חפץ בו. שר המשפטים לא אהב את העובדה, שלכל שופט שלום יש סמכות להכריז על בטלות חוק.

רמון השלים עם העובדה שהמצב הפוליטי בישראל אינו מאפשר כינון חוקה, ולכן הבין שחוק יסוד החקיקה הוא הרע במיעוטו, ואף יסתום את הפרצות. "המצב הנוכחי, שבו כל בית משפט ובית דין לעניינים מקומיים יכולים לפסול חוקים של הכנסת, הוא בלתי נסבל", אמר. "חוק שיקבע שרק העליון ורק בהרכב של תשעה שופטים, יכול לדון בחוקים של הכנסת, ישפר את המצב הקיים לאין שיעור". למזל של ברק, גם רמון סבר שאין צורך בהקמת בית משפט לחוקה.

על המשפט "אני לא כבול לכלום", שהתריס בפני ביניש, חזר רמון בהזדמנות נוספת, גם היא נוגעת ב"קודש הקודשים" של מערכת המשפט. היה זה כשהופיע בכנס של העמותה לחופש המידע במכללה למינהל. "אגלה לכם סוד", אמר רמון לסטודנטים. "אפילו שופטי בית המשפט העליון, במקומות מסויימים, מאוד לא רוצים פרוטוקולים. אתם יודעים איפה אין פרוטוקולים? בוועדה לבחירת שופטים".

"אני לא כבול לכלום ולא צריך לחדש בכל דבר", הוא הבהיר. "אני מניח שינסו לתת לי תשובה, ואם היא תהיה משכנעת לא יהיו פרוטוקולים, אבל אם היא לא תשכנע, אפעל לכך שיהיו". הבטיח - וגם קיים. בכינוסה האחרון, החליטה הוועדה כי מעתה ינוהל רישום פרוטוקול בכל דיוניה, ובו יתועדו עיקרי הדברים שנאמרו בדיונים ולא רק תוצאותיהם.

בקדנציה הקצרה, הספיק רמון גם לפתוח במלחמת חורמה נגד דייני בתי הדין הרבניים, שעניינם עלה שוב ושוב בדו"חות נציבת תלונות הציבור על שופטים. רמון הוטרד מכך, שכ-30% מהדיינים שהתחייבו לגור ביישוב בו הם מכהנים, אינם עושים זאת. הוא איים שיפעל להדחת דיינים שלא יעתיקו את מקום מגוריהם עד ל-14 בספטמבר. עוד אמר, שהוא רואה בחומרה רבה את תופעת האיחורים והיציאה המוקדמת של דיינים מבית הדין, וכי בכוונתו למגר את התופעה.

מאבק בפשיעה המאורגנת

בנוסף, הוא קידם את הצעתה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דידי לחמן-מסר, להגביל את עלות שכר נושאי המשרה בחברות המותרת בניכוי במס, בניסיון לשים סוף לחגיגות השכר במשק. "אין אף שר שמתנגד לזה", אמר וציין שגם ראש הממשלה ושר האוצר תומכים בכך. בדרך, חתם על תיקונים טכניים בתקנות החברות, הצפויים להקל על חברות ציבוריות הנסחרות בחו"ל, בעיקר בנושאים הנוגעים לדירקטורים חיצוניים. גם כאן דובר ביוזמה של לחמן-מסר.

הוא עורר ביקורת ציבורית כשחתם על החנינה שהעניק הנשיא לארבעה מבכירי תחנת הרדיו ערוץ 7, כך שקוצרה תקופת ההתיישנות על עונשיהם. זאת, בניגוד לעמדת הדרג המקצועי במשרד המשפטים. מקורבי השר הסבירו, ש"גם אם השר לא תמיד מסכים עם הנשיא, הוא תמיד מכבד אותו". לדבריהם, "הוא לא רצה לבייש את הנשיא".

רמון גם הספיק להציג בפני הכנסת את תוכניתו להקים בת"א בית משפט מיוחד לפשעים חמורים, כדי להיאבק בפשיעה המאורגנת. הכוונה היתה לבית משפט שיסיים משפטים בתוך שנה, וידון בעבירות של הלבנת הון, מעילות בנקאיות ובכל תיקי הפשיעה המאורגנת המסובכים, שבהם מספר רב של נאשמים ועדים.

הוא יזם תיקון לחוק המפלגות, המציע לחייב את המפלגות לקיים בחירות מקדימות ("פריימריז") לפני בחירות לכנסת, ומגביל את גובה התרומה שיוכל לקבל מועמד בפריימריס ואת גובה ההוצאה שיוכל להוציא. "החוק ישים קץ לתופעות פסולות שליוו את הבחירות במפלגות בשנים האחרונות, כמו מפקדים מזוייפים, שהעיבו על ההליך הדמוקרטי ופגעו במעמד הכנסת", הסביר.

למרות שטרם גיבש עמדה סופית בנושא, הוא נטה שלא להאריך את תקופת ההתמחות במשפטים משנה לשנה וחצי, כפי שהמליצה ועדת גרסטל. על-אף שלבני החלה ביישום ההמלצה, רמון השתכנע יותר מהסטודנטים מאשר מנציגי הלשכה, שתמכו בהמלצה. "תחושתי היא שחצי שנה נוספת של התמחות לא משנה כל כך", הסביר. "צריך לדאוג שרמת הידע תהיה טובה יותר". הוא גם התנגד לשינוי במתכונת בחינות ההסמכה.

רמון חבר לשר התחבורה, שאול מופז, בתוכנית לתגבור מערך שופטי התחבורה והחמרת הענישה על עברייני התנועה. השניים סיכמו, שעד שנת 2007 יממן משרד התחבורה תוספת של 10 שופטים, שיעסקו אך ורק בתיקי תעבורה. בחלק היותר בעייתי של התוכנית, סוכם שעברייני תנועה שיתעקשו על זכותם להישפט ויורשעו - ישלמו קנסות מוגדלים.

יוזמה נוספת שהיתה שנויה במחלוקת נגעה להרחבת סעיפי ההסתה שבחוק העונשין. רמון העביר בקריאה ראשונה תיקון, המבטל את המבחן ההסתברותי הנדרש להרשעה בגין פרסום קריאה למעשה לאלימות ("אפשרות ממשית" שהקריאה תביא בפועל למעשי אלימות) והקל במבחן ההסתברותי הנדרש להרשעה באיסור לפרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות ("אפשרות סבירה" במקום "אפשרות ממשית").

הוא ביקש מאנשי משרדו להכין הצעה לחוק יסוד ההגירה, שתבוסס על עקרונות מהמשפט הבינלאומי, כך שהיא תעמוד במבחן בג"ץ, ותסדיר את מדיניות הממשלה בנושאי אזרחות, שבות ואיחוד משפחות. "הגיעה העת שיהיה חוק הגירה ברור למדינת ישראל, שייתן עדיפות לבני העם היהודי ששב למולדתו, אך גם ייתן אפשרות להתאזרח, על-פי עקרונות אוניברסליים", הסביר בכנס במכללת רמת-גן.

פרשנות: לא יוכל לשוב לתפקיד

"פרשת הנשיקה פגעה בתדמית של חיים רמון בצורה קשה מאוד, שלא תאפשר לו להיות שר משפטים, גם אם יזוכה במשפטו". כך אומר ל"גלובס" שופט בכיר בדימוס. אותו שופט משווה את מקרה רמון למקרה של שר המשפטים לשעבר, פרופ' יעקב נאמן, שהועמד לדין בגין הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון (כתשובה לעתירה לבג"ץ) ומסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה.

נאמן זוכה באופן מוחלט בתוך פחות משנה, והדרך חזרה לכס שר המשפטים נפתחה בפניו, הגם שסירב לה מסיבותיו שלו. אותו שופט אומר, כי יש כמובן חשיבות לטיב הזיכוי של רמון, אם וכאשר. "אם יזוכה מחמת הספק, או שייוותרו כל מיני 'פצעים', אין כמעט ספק שלא יוכל לשוב לתפקיד שר משפטים, כשעננה כזו מעל ראשו".

ואולם, הוא מוסיף, גם אם יזוכה רמון זיכוי מוחלט, שלא הותיר עליו כל פגם שהוא, אין אמנם מניעה משפטית שיתמנה לתפקיד, אך ברמה הציבורית-מוסרית לא ראוי שיעשה כן. זה לא דומה למקרה של יעקב נאמן, שם דובר בחתימה פורמלית על תצהיר, שבסוף התברר שמדובר היה בטעות".

מומחה למשפט פלילי עימו שוחחנו סבור אף הוא שרמון לא יוכל לשוב לתפקיד, אם במקרה של זיכוי מוחלט. "יכול להיות שהמקרה שלו הוא פלילי וייתכן שלא, מדובר בפרשנות של מקרה גבולי. אבל רמון אינו טוען שלא הבין האם החיילת הסכימה לנשיקה או לא. המחלוקת כאן היא עובדתית: הוא טוען שהיא יזמה את הנשיקה והיא טוענת ההיפך. גם אם זה לא המקרה החמור ביותר ברף של מעשה מגונה, מאחר שיש ראיות התומכות בגירסתה, היה מקום להגיש כתב אישום".

לדבריו, "גם לפי הגירסה של רמון, יש פסול במעשיו. צריך לזכור שמדובר בשר בממשלה, שבערב פרוץ המלחמה מוזמן לישיבה בקריה, ופוגש חיילת שנהנית מתשומת ליבו. הוא כמעט בן 60, והיא בגיל הנכדה שלו. אפילו אם היא נתנה לו את הטל' שלה, האם הוא צריך לנצל הזדמנות שהם דקה אחת בארבע עיניים ולנשק אותה נשיקה צרפתית? אז לא צריך להרוג אותו ולא לתלות אותו, ואולי הוא לא צריך לשבת בכלא על זה, אבל הייתי מעדיף לראות שרים אחרים בממשלה".