פן החסד ופן הרסן

יונה הינו הספר החמישי בספרי תרי עשר. את ספר יונה מקובל לפי המסורת לקרוא ביום הכיפורים, בשל עיסוקו בכוחה של חזרה בתשובה, אשר יכולה לשנות את רוע הגזירה. האם ניתן ללמוד דבר מה לעניין ישראל 2006? יותר כן מאשר לא. אבל לשם כך עלינו לצאת מן הקופסה.

גיבור הספר הוא הנביא יונה בן אמיתי. יונה הצטווה על ידי האל ללכת לנינוה, בירת אשור ולבשר לתושביה כי "עלתה רעתם לפני" (א,ב) כלומר שעשו הרע בעיני האלוהים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, סירב לשליחות האל וברח לתרשיש. על פי חז"ל ניסה יונה להתחמק משליחותו כדי שתשובתם של אנשי נינוה לא תקטרג על ישראל שאינם עושים תשובה. לכן בחר יונה לעזוב את ארץ ישראל משום שמחוצה לה, להשקפתו, לא קיימת נבואה ואלוהים לא יתגלה בפניו ויורה לו להתנבא. אולם קורותיו בלב ים לימדו את הנביא כי אין בידי אדם להתחמק משליחות שניתנת משמים. אנו עדים כאן למתח בין משפט הטבע האוניברסלי והמשפט המקומי יציר התרבות המקומית.

זהו גם המצב בישראל. יש רצון להיכלל בתוך משפחת העמים ולקדם שלטון חוק וזכויות אדם. הדוגמאות לכך הן בין היתר בג"ץ העינויים 1999 שבו פסל בית המשפט העליון שיטות חקירה משפילות של השב"כ וגם בג"ץ גיוס בחורי הישיבות 1999. ומכאן אנו מגיעים למישור הלוקלי - היעדר היכולת ליישם החלטות שיפוטיות אלה. הסיבה, בין היתר, היא שהתרבות שלנו אינה תואמת.

שני פנים לתרבות שלנו: פן החסד ופן שלוח רסן. שני פנים שיש להתחשב בהם בכל מהלך של עיצוב מדיניות. הפן שלוח הרסן בא לידי ביטוי בקיומה של תרבות בלתי לגלית (תרבות אלטרנטיבית) המחליפה את הממסד במקום שבו הוא כושל.

הפן השני הוא פן החסד. גם פן זה קיים בספר יונה. יש הטוענים כי סירובו של יונה להתנבא על נינוה היה כי יונה התנגד למידת החסד אלוהי. יונה חשב שהעולם צריך להתקיים על פי דין מוחלט, בלי שום חסד. הוא היה מוכן גם למסור את נפשו על העיקרון הזה. כדי להמחיש ליונה את חשיבותה של מידת החסד, עשה ה' עם יונה מעשה של חסד: הצמיח מעל ראשו קיקיון, ללא שום מאמץ מצידו. כשהקיקיון יבש - הצטער יונה צער גדול. על כך אמר לו ה': אתה חסת על הקיקיון, אשר לא עמלת בו ולא גידלתו, שבן לילה היה ובן לילה אבד! אם צריך לעשות חסד עם אדם אחד - קל וחומר שצריך לעשות חסד עם נינוה, העיר הגדולה.

נדמה כי תרבות של חסד מצויה בליבותינו ולכן אנו לא ממש דורשים מהשופטים שלנו החמרה בעונשים ולא קובלים על השוטרים שלנו שלא מבצעים אכיפה ולא ממהרים לדרוש התפטרות מהאשמים על מזבח הכישלונות שלהם. ימים אלה הינם עשרת ימי תשובה. כדאי לעצור לרגע ולנסות להשיב עטרה ליושנה.

הכותב הוא מרצה לממשל ומשפט ציבורי, המכללה האקדמית של תל אביב יפו