מחלקת העסקים של התעשייה האווירית

התעשייה האווירית בכותרות. החודש התברר שמשרד החקירות המרכזי של הודו, המקביל ל-FBI האמריקני, חוקר חשדות לשוחד בעסקות נשק שנחתמו עם התעשייה האווירית. פשיטות נערכו בבתיהם של מתווכים המתמחים בעסקות נשק עם ישראל, בהם שר ההגנה לשעבר ומנהיג אחת המפלגות הגדולות, והשניים חשודים שקיבלו לכיסם 435 אלף דולר כדי לשמן עסקת רכישה של טילים ישראליים.

משרד הביטחון הישראלי הודה שההודים חוקרים "חברות ישראליות שעסקו בייצוא ביטחוני להודו בשנים 1998-2001", אבל התעשייה האווירית הבהירה ש"מעולם לא היינו מעורבים במתן שוחד".

העולם קטן. בשבוע שעבר נעצרו בניגריה ישראלים שהוחשדו בריגול תעשייתי. העצורים אומנם שוחררו בינתיים, אבל האירוע מטריד אנשי עסקים ישראלים באפריקה. כדאי להזכיר שגם אמריקנים הסתבכו בניגריה בהקשר דומה. לפני כשנתיים נחשד קונצרן "האליברטון" במתן שוחד בסך 180 מיליון דולר לבכירים בתעשיית הגז הניגרית. אנשי הקונצרן נאלצו להודות במתן השוחד (אף כי בסכום נמוך בהרבה, 2.4 מיליון דולר), אלא שלצדם היה ג'וקר בדמותו של סגן-הנשיא האמריקני, דיק צ'ייני, שכיהן כיו"ר מועצת המנהלים של החברה לפני צירופו לבית הלבן.

לא פלא שהנושא רגיש. רק העסקות שנעשו בהודו מוערכות בכ-200 מיליון דולר, כסף שהיה לו תפקיד-מפתח בשיקום התעשייה האווירית אחרי המשבר העמוק שבו התבוססה.

אגב, בינתיים פרסם ארגון הקשור באיחוד האירופי, "כלב השמירה נגד השחיתות" שמו, דוח על המדינות המושחתות בעולם. בראש הסולם עומדת הודו, סין במקום השני, ומיד אחריה רוסיה וטורקיה. מה המשותף? לכולן תפקיד משמעותי במצבת המכירות של תעשיות הביטחון הישראליות. מתבקש לתהות אם במקביל לסחורות שיצאו אליהן מכאן, הגיעו נורמות עסקיות בעייתיות משם.

הנה סיפורו של הדוח החמור שפרסם מבקר המדינה על התעשייה האווירית בספטמבר 2003. בעקבות הדוח, שהתבסס על תחקירים במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", פשטה המשטרה על משרדי החברה וחקרה כמאה עדים. המנכ"ל הקודם קרת הלך הביתה בסופו של דבר, אבל מה קרה לחקירת המשטרה? מתברר שהחומר הגיע למחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה רק לפני שבועות אחדים, ושם עדיין לא הספיקו ללמוד את החומר. מה בוער?

קרת, הרל"שית והמטוס של אבא

חשיפות של מעשי שחיתות אינן מיטיבות עם שחקנים הפועלים במגרש עסקים דיסקרטי כמו סחר נשק, אבל הן טובות לציבור. אור השמש, חומר חיטוי יעיל כידוע, עומד לשזוף בקרוב עסקות נוספות שהתעשייה האווירית ערכה תחת שרביטו של קרת.

זה אמור לקרות כשייפתח הדיון בתביעה אזרחית שהוגשה לאחרונה נגד התעשייה האווירית, המנכ"ל לשעבר קרת, חברת "אסטור" שהבעלות עליה נמצאת אי-שם באיי הבהאמה, והסמנכ"ל שלה, אבירם אדיב. אדיב הוא אביה של מי שהייתה ראש לשכתו של קרת, אילנה קינד. הרל"שית ניהלה במשך שנים יחסי אמון וקרבה עם הבוס, ובשלב מסוים החל אביה לקבל חוזים שמנים מאוד ממקום העבודה שלהם.

יחסית לסדרי-הגודל המקובלים בתעשיית הנשק הבינלאומית, התובע יצחק הילמן דורש פיצוי זניח של כשלושה מיליון שקל, אבל החשדות שהתעוררו סביב הפרשה והדמויות שהוא מתכנן לזמן אל דוכן העדים חשובים כרגע הרבה יותר.

הילמן עבד בתעשייה האווירית במשך 23 שנים, כמחציתן בתפקיד מנהל המודיעין העסקי של החברה, ועכשיו הוא מנצל כל תו ותג בשיטות העבודה ששכלל, כדי להלום במערכת. במהלך השנים, אגב, הוא הושאל ללשכתו של שר הביטחון דאז, אריאל שרון. שנים אחדות לאחר שחזר לתעשייה, הסתכסך הילמן עם המנכ"ל קרת ועם יו"ר ועד העובדים חיים כץ - שניהם היו מזוהים עם תנועת העבודה - פרש לגמלאות בטרם עת, ומאז התמקד בקידום עסקות תעופה בינלאומיות באופן פרטי.

בוקר אחד, לפי כתב-התביעה, התברר להילמן שהתעשייה האווירית והעומד בראשה מתנכלים לו, ומנסים לכאורה לנשל אותו מעסקה שהצליח לתפור בין לקוח רומני לתעשייה האווירית. הילמן הפסיד בסופו של דבר את התיווך (והעמלות הכרוכות בו) לטובת חברה שנקראת "אסטור", שבעליה רשומים באיי הבהאמה. מי היה הסמנכ"ל של אסטור? אבירם אדיב, אביה של אילנה קינד, אותה מקורבת של המנכ"ל קרת. השירות הועבר אליו, וכספי העמלות זרמו אל החברה המרוחקת שלו.

פרנקל, החתונה והמטוס

כעת מתכוון הילמן לגרור לדוכן-העדים דמויות מרכזיות בתעשייה האווירית, ואת העניין המרכזי אמור לספק איש-המסתורין אהרן פרנקל הוא איש עסקים חרדי, מקושר היטב בקבוצת ההון והשלטון, שגייר לאחרונה יפהפייה קרואטית ונישא לה, ומקפיד להתרחק מאור הזרקורים.

כמי שמתגורר בחווילות ובסוויטות מפוארות ברחבי אירופה, הוא הטיס לחגיגת נישואיו במונקו את בכירי מפלגת העבודה דאז - שמעון פרס, דליה איציק, בנימין בן-אליעזר וחיים רמון - וגם את ידידו משה קרת, כשזה עוד היה מנכ"ל התעשייה האווירית. הנסיעה המהנה התבררה כנעימה פחות, אחרי החשיפה בתקשורת והביקורת החמורה בעקבותיה. אז נאלצו פרס, רמון ופואד להחזיר כסף לקופת המדינה (או לתרום אותו לצדקה).

צריך לקוות שהתביעה תתברר בבית-המשפט. כך נוכל ללמוד מה קורה באמת עם הכסף הגדול של מערכת ציבורית. אבל הסיכוי שזה יקרה אינו גבוה, משום שאפשר גם לסגור את הפרשה בפשרה חרישית: זה לא צריך לעלות יותר מחצי מיליון דולר, כך שאפשר שכמה מהסודות לא יתבררו לעולם.