צריכה משוגעת

שהות בארה"ב יכולה להיות שיעור מצוין ב"לחשוב גדול". הכל גדול - אריזות החלב מפלסטיק קשיח ובלתי דחיס, הן של חצי גאלון או גאלון (2 או 4 ליטר, בהתאמה), השתייה בדוכני המזון המהיר נמכרת בכוסות שנפחן המינימלי הוא חצי ליטר ואילו הגדולים באמת רוכשים ליטר וחצי משקה.

מעבר לסוגיות הבריאותיות (למשל, סכרת והשמנת יתר) והחברתיות (ארוחות משפחתיות המתקיימות במרכז קניות ולא בבית), גורמת הצריכה המוגברת לייצור כמויות אדירות של פסולת עירונית מוצקה, 250 מיליון טונות בשנה, אותה יש לאסוף ובה יש לטפל.

הדרך לטפל בבעית הפסולת מורכבת ממספר כלי מדיניות אותם ניתן להפעיל, כאשר בראש ובראשונה נדרש שינוי קונספטואלי. חברת פרוקטר אנד גמבל בחנה כבר לפני שלושה עשורים את ההשפעות הסביבתיות של אריזות אבקות הכביסה שהיא מייצרת. התברר, כי העומס הסביבתי הגדול ביותר נגרם בעת השלכת האריזה ולכן פעלה פרוקטר ל"הקטנה" של האבקות. השינוי התפיסתי והשיווקי הועיל לכולם - האבקות נמכרות באריזות קטנות וקלות יותר מבלי שנפגמה יכולת הניקוי שלהן.

הייצור והשיווק הן נקודות בראשית זרם הייצור והצריכה בהן ניתן להשפיע וכמו במרבית הנושאים הסביבתיים השפעה זו משמעותית יותר ובמרבית המקרים יעילה יותר כלכלית. השלטון יכול להשפיע לכל אורך שרשרת הייצור. החל מהשלב ההתחלתי, לדוגמא, ע"י מיסוי אריזות (ככל שהיצרן משתמש ביותר אריזות כבדות ובכאלה שלא ניתנות לשימוש חוזר או מיחזור - התשלום גבוה יותר). לחילופין, יכול השלטון להשפיע בנקודת הקצה, למשל, ע"י מיסוי הפסולת הגורמת לאזרח לצמצם את כמויות הפסולת שהוא מייצר.

למעט יוזמות פרטיות של חברות בארה"ב ו-5,000 ערים המפעילות מאז שנות ה-2000 תוכניות בהן משלמים התושבים בגין כמות או נפח הפסולת שהם מייצרים, אין תוכניות ברמת הלאומית להפחתת כמויות הפסולת, והכמויות - רק הולכות וגדלות.

באירופה קיימת מדיניות יותר נוקשה ויותר ברורה בנושא הטיפול בפסולת בכלל ובאריזות בפרט. באמצעות המדיניות הכוללת לאריזות הגיעו באירופה לאחוזי השבה גבוהים יותר וביעילות כלכלית.

בחינה של מדיניות כוללת בנושאים אלה בישראל מחויבת. מדיניות אריזות כוללת תציב את ישראל בשורה אחת בתחום זה עם מדינות ה-OECD ומדינות האיחוד האירופי, ותשפר את סיכוייה (לפחות בהיבט זה) להתקרב או אף להצטרף לארגונים אלו.

הכותבת ממוסד שמואל נאמן בטכניון