הטעויות של דורי

לבי לבי על דורי. מאסר, אפילו משכו מצאת החמה עד עלות השחר, הוא מסוג אותם העניינים, שהחיים משתנים אחריהם לבלי שוב. כלום כבר לא אותו דבר. הנפש מצטלקת, הבשר נרקב והנשמה נחבטת ומיטלטלת בין גיהנום לתהום. הדיסונאנס בין דמותו של דורי לישיבה בכלא כל כך חריף, עד שספק אם מישהו חשב ברצינות על האפשרות הזו כאשר הומצא הרעיון להושיב אנשים במחבוש כסוג של ענישה לגיטימית. במלים אחרות, מי שאינו חס על דורי היום, שישאל את עצמו מה לא בסדר אצלו.

כמה מחבריי המכובדים סברו, שלהשליך את דורי לכלוב האריות הוא הכרח בל יגונה. מעין מעשה חברתי כפוי המבטיח שקט תעשייתי בין אשכנזים לספרדים, בין עניים לעשירים, בין אלה ששווים לאלה ששווים יותר. ודורי, שלא יהיה לאיש ספק בכך, שווה יותר. דורי מסמל אליטה לבנה ועשירה, מנופחת מחשיבות עצמית, הלוגמת יין קיאנטי בצהרי היום ומנויה לתיאטרון החיים, שבו יש למונרכיה חוקים המיוחדים רק לה. השופט ברק בשעתו, באיזה פרץ לא מובן של סחבקיות, שאב מתוך התפיסה הזו את המונח הבזוי מבחן בוזגלו. כלומר, לא משנה אם אתה מנגב את הישבן עם שטרות של מאה דולר כמו קלגסבלד או עם גזירי עיתון כמו בוזגלו, בסוף שניהם יישבו יחד בתא הכלא, שכם אל שכם, מיטת קומותיים ושמיכת צמר צבאית מדיפה נפתלין חריף, ויזרקו קוביות אל לוח השש-בש בנונשלנטיות עד שהסוהר יוריד את השלטר כדי לעשות לילה. הבעיה היא, שאף אחד לא נתן את דעתו לעובדה, שקלגסבלד לא יודע שש-בש ושבוזגלו כבר מזמן לא ישן עם פחות משמיכת פוך אווזים, שהחבר'ה בחוץ ארגנו לו.

בחייכם, שיעשו לנו טובה כל הצדקנים. הרי אם דורי ילך היום לכלא בגלל מבחן בוזגלו, משהו דפוק אצלנו עד היסוד. וחבל על כל נימוק כדי לאשש את הדברים. איך רעייתי הנבונה בנשים אמרה פעם: עונש מוות הוא טוב רק אם לא חושבים עליו הרבה מדי. ברגע שמתחילים להסביר, אי אפשר להסכים לו.

מסוכן לציבור?

בעוד מאה וחמישים שנה, אולי פחות, יביטו בנו בנינו ובני בנינו כעל קופים שעירים רפי שכל, ששיגרו את חבריהם לבתי סוהר רק כדי לומר שאנחנו טובים ואלה ששם רעים, והם יטיחו בנו את הבושה והקלון כשם שאנו עשינו זאת לדורות קודמים, ששרפו מכשפות ותלו כופרים. מה הסיפור. דורי רע? מסוכן לציבור? עבריין חסר מנוח? רצדיביסט? אף לא אחד מאלה. אז איך הגענו עד הלום. מה השתבש.

אני אומר לכם מה דעתי על דורי. דורי אידיוט. יכול להיות שהוא פרקליט נפלא, יועץ משפטי מוכשר ואפילו משפטן דגול. אבל איך אפשר לא להבין, שאחרי שהורגים בשוגג אישה וילד, חייבים לקרוע את הבגדים, לשים שק על הראש, לזרוע חול על הפדחת ולרוץ לתקשורת כדי לבקש מחילה. ומי שרוצה לתפוס אותי בקלקלתי, לא יצלח. אמרתי לרוץ לעיתונים ולטלוויזיה. לא אמרתי ללכת למשפחת הקורבנות. כי חברה יותר חזקה מן הפרטים המרכיבים אותה, ולכן יש רק כלל אחד שמביס את כל האחרים. אדם המעניש את עצמו, החברה אינה מענישה אותו, ולא משנה עד כמה יבקשו הנפגעים הישירים מן העניין את דמו. אם דורי היה מוותר לרגע אחד על תפקיד הנסיך על הסוס הלבן, אף אחד לא היה תובע ממנו לשבת בבית סוהר כדי ליישר קו עם בוזגלו.

דורי עלה לבית המשפט העליון זמן קצר, קצר מדי, אחרי התאונה הנוראה והופיע שם כתמול שלשום, הדור בגלימה שחורה, כאילו כלום לא קרה. אמת, מאחורי הקלעים היו ניסיונות כושלים לרצות את משפחת האם והילד שנרמסו תחת גלגלי הג'יפ המפואר, אבל לא ככה פודים עונש מאסר בכסף. יש לדברים הללו דינמיקה משלהם, שמתחילה בבקשת מחילה ציבורית, עוברת דרך פרסומים על טיפולים שמקבל דורי מאז התאונה, השבת תעודת עורך הדין ללשכה מתוך אמירה שאין לדורי ממילא מה לעשות עמה עתה, ומסתיימת בתצלום שלו מרוח על קבר קורבנותיו כשהוא ממאן לעזוב את המקום חרף הפצרותיהם של חבריו המורמים מעם. צ'קים עם שש ספרות לפחות למשפחת הקורבנות יכולים לשמש גיבוי מוצלח למהלך, אבל אסור להם לעולם להיות העיקר, כי אנשים לא אוהבים שאומרים להם בפנים, שהכל אפשר לקנות בכסף. אפילו עצב על אובדן יקירים.

משפטנות גבוהת מצח

מדוע כשל דורי בהבנת הנקרא סביבו וכיצד לא קם לו יועץ אחד שיובילו לחוף מבטחים. יכול להיות שהיתה זו משפטנות גבוהת מצח שהניחה, כי התנהגות רופסת ומתנצלת תתפרש כחולשה, ועל כן מוטב להיאלם דום ולהותיר את התקשורת לקרקר את עצמה לדעת, שמא יימצא קו הגנה דרכו ניתן יהיה להיחלץ מן התופת. רק חובבן יכול להאמין, כי שיקול מן הסוג הזה נהנה מזכות קיום אפילו שעה אחת, שכן מעולם לא עמדה לדיון השאלה האם דורי הרג את האשה ואת הילד. השאלה היתה האם יש בכך משום עבירה ואם כן מהו העונש הראוי. על כן התנצלות קורעת לב ומתן פומבי לנפשו של דורי הנשרפת בתנועה סיבובית כשיפוד על מנגל, אינם ולא היו יכולים להיות קשורים לקו הגנה כזה או אחר. אני מסרב להאמין, שדורי אינו יודע, כי פעמים הפרידה מן הדימוי הקודם, ולו לזמן קצר, כדי להפיס את דעתן של הבריות, היא ההגנה היחידה העומדת לאדם, אף אם אינה מופיעה בספרות של פרופ' פלר, אנקר או קרמניצר ולא הוכנסה אחר כבוד לחלק המקדמי של חוק העונשין במסגרת תיקון 29.

איך לומר את זה בלי להרגיז את הפרקליטות, יש יותר הגנות במשפט הפלילי מאלו שחקוקות כמנטרות עבשות ומסתכמות בהגנה עצמית, צורך, כורח ואי שפיות הדעת. אילו שאר בשרן של קורבנות התאונה היה מתייצב, מסיבות מצוינות השמורות עמו, בפני שני בתי המשפט, זה של העיתונות וזה של החוק, ובפיו דאגה וחרדה לשלומו של דורי, שאינו שב למוטב מאז נקטלה נשמתו יחד עם נשמתן של קורבנותיו, תאמינו לי, אף אחד לא היה שולח אותו לבית סוהר. כבר ראיתי פושעים גדולים ממנו ומעשים חמורים משלו מסתיימים בגבול הענישה שבין על-תנאי לעבודות שירות ואיש לא פצה פה ולא צפצף. דורי יודע את כל זה טוב ממני. הוא מנוסה. הוא חכם. הוא לא פראייר. אפשר, שחטא ההיבריס ושיקול הדעת המוטעה הדיחו אותו להושיב במו ידיו את ישבנו מאחורי הסורגים. אפשר, כמה חבל, שלא היה מסוגל אחרת.