צריך לדעת את מי לקלל: עורך "מעריב" דנקנר כינה את בן-גביר "נאצי מלוכלך" - וישלם 1 שקל פיצוי

הדברים נאמרו ע"י דנקנר לפעיל הימין הקיצוני איתמר בן-גביר, בתוכנית "פופוליטיקה" ששודרה באוקטובר 1995 * השופטת עדנה ארבל: "אי אפשר להתעלם מדעותיו הקיצוניות של בן-גביר וסירובו לגנות רצח ערבים"

הטחת הקללה "נאצי" באדם כמוה כהוצאת לשון הרע - כך פסק היום (א') בית המשפט העליון, שקיבל את ערעורו של פעיל הימין הקיצוני, איתמר בן-גביר, בתביעה נגד עורך "מעריב ", אמנון דנקנר. בית המשפט קבע כי בן-גביר יפוצה בשקל אחד בלבד.

לפני 11 שנה אמר דנקנר בתוכנית "פופוליטיקה" לבן-גביר: "מותר להתגונן מול איתמר הקטן הנאצי הזה" ו"סתום את הפה נאצי מלוכלך". בן גביר הגיש תביעה לבית משפט השלום לפיצוי בשל הוצאת לשון הרע. בית משפט השלום קיבל את התביעה וקבע שמטרת הדברים היתה להשפיל ולעשות את בן-גביר "מטרה לשנאה,לבוז וללעג". השלום הורה לדנקנר לפצות את בן-גביר בשקל אחד בלבד. בן גביר, שייצג את עצמו, עירער על מיעוט הפיצויים ודנקנר, שיוצג על-ידי עוה"ד אורי שנהר וענבל ארבל, עירער על עצם הטלת האחריות.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של דנקנר וקבע כי למרות שבדברים האמורים יש משום פרסום לשון הרע, הרי שמדובר בהבעת דעה על התנהגותו של בן-גביר ולכן הוא זכאי להגנות הקבועות בחוק לעניין לשון הרע. עוד קבע המחוזי כי הדברים לא חרגו מגבולות הסביר. שופטות העליון, עדנה ארבל ואיילה פרוקצ'יה, הפכו את פסיקת המחוזי כנגד דעתו של השופט אליעזר ריבלין. השופטות קבעו שאין בדברים הבעת דעה או ביקורת עניינית אלא אמירות שמטרתן העיקרית לבזות את בן-גביר ולהשפילו.

חרג מתחום הסביר

השופטת פרוקצ'יה קבעה, כי המשפטים כוונו לגדף את בן גביר, את השקפותיו ומעשיו וכי הביטוי "חרג מתחום הסביר" לפי מושגיה של החברה וערכיה. עוד קבעה השופטת כי במקרה זה נחצו הקווים האדומים המציבים גדרות להתבטאויות בשיח בין אנשי ציבור ובעניינים בעלי אופי ציבורי.

"ביטוי זה, המוטח ביהודי באשר הוא במדינה עברית, אשר זיכרון השואה חי ושולט בהווייתם של הפרטים וכלל הציבור החי בה, מהווה פגיעה קיצונית על פי כל קנה מידה, גם בחברה מקוטבת", קבעה פרוקצ'יה והוסיפה: "ייחוס ליהודי בישראל השתייכות לתנועה הנאצית והשוואתו לנאצי, היא פגיעה החורגת מכל אמת מידה סבירה של הבעת דעה על אדם, על אידיאולוגיה שהוא דוגל בה, על מעשיו, ויהיו אלו נלוזים ככל שיהיו".

השופטת ארבל קבעה, כי חירות הביטוי איננה בלתי מוגבלת ומעמדה הרם אינו יכול להביא לפגיעה מופרזת ובלתי ראויה בזכויות ובערכים, שחשיבותם איננה נופלת מזו של חירות הביטוי. "זכותו של דנקנר למתוח ביקורת קשה, חריפה ובוטה על בן-גביר ואחרים, אך לא ניתן להתעלם שבמוקד המשפטים קביעות עובדתיות", ציינה ארבל, "מדובר בקביעה קצרה ונחרצת בה מקופל כל הרע והשלילי שמגולם בכינוי נאצי, לרבות התמיכה בהשמדת עם, ברצח המונים חסר הבחנה". לדבריה, "אין מדובר בגידוף סתם אלא במאוס שבגידופים".

השופט אליעזר ריבלין תמך בעמדת המחוזי, וקבע כי דנקנר הביע דעה בתום לב.

באשר לשאלת הפיצוי סברה השופטת פרוקצ'יה, כי על דקנר לפצות את בן-גביר ב-15 אלף שקל. השופטת ארבל, שדעתה התקבלה, קבעה כי יש לחייב את דנקנר לשלם שקל אחד בלבד. ארבל נימקה זאת בכך שלא ניתן להתעלם מכך שבן-גביר מוכר בציבור במשך שנים רבות כמי שמזוהה עם עמדות גזעניות, ואף לקח חלק בהפגנה בה הוצג ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, במדי קצין נאצי, וסירב לגנות את הדבר. יתרה מכך, ציינה, בחקירתו בבית משפט השלום הוא סירב לגנות מעשי רצח של ערבים על-ידי יהודים.