בסקר שנשא את הכותרת "מי היה המנהיג הגדול ביותר במאה ה-20", גרף אדולף היטלר את המקום הראשון עם 50% מהקולות, והשאיר את שאר המתמודדים, ביניהם בניטו מוסיליני, מיכאיל גורבצ'וב ופרנקלין רוזוולט הרחק מאחור. הניצחון היה כה מוחץ, עד כי עורך הסקר חש שעשה טעות: "אולי הייתי צריך לשנות את הכותרת למנהיג הגדול ביותר חוץ מהיטלר", התלבט בפורום. בסקר אחר, שעסק בשאלה "האם אתה נגד ישראל או רק נגד התמיכה האמריקנית בישראל", הצביעו 52% מהמשתתפים נגד התמיכה האמריקנית בישראל, 38% לא חושבים שלישראל יש כלל זכות קיום וכ-6% מרוצים מהמצב כפי שהוא כעת.
הכירו את אתר stormfront, האתר האנטישמי הוותיק ביותר ברשת (מ-1995), שנותן במה לקהילה עניפה של משתמשים מרחבי העולם בנושאים אנטישמיים, הכחשת שואה וגזענות בכלל, ומציע שירותי היכרויות ל"לבנים", לצד מידע על פעילויות גזעניות וסקרים בנוסח "איזה מין גזעני אתה", "כמה קשה המצב בשכונה שלך" ו"האם יש להוציא להורג את סדאם חוסיין?". סקרים מעין אלה זוכים לרבבות הצבעות ותגובות, ופוסט העוסק בהכחשת השואה ומביא מסמכים ה"מוכיחים" כי באושוויץ נהרגו 52 אלף יהודים בלבד, זכה ל-210 אלף צפיות ו-14,500 תגובות.
לדברי אלי הכהן, עיתונאי ומנהל מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט, שנשא דברים ביום עיון של האוניברסיטה הפתוחה בנושא שנאה דיגיטלית, ברחבי הרשת פועלים כיום אלפי אתרי שנאה, שהמגמות השולטות בהם הן שמאל רדיקלי, ימין רדיקלי, קיצוניים מוסלמים, אנרכיסטים ומכחישי שואה, ולכולם מכנה משותף אחד - שנאת ישראל והיהודים. מפעילי אתרים אלה משתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם על מנת לקדם את האג'נדה האנטי-ישראלית, ועושים זאת בהצלחה מקוממת.
חפשו את המילה JEW בגוגל
דוגמה בולטת לכך היא קידום האתרים במנועי חיפוש: כך למשל, בחיפוש המילה JEW במנוע החיפוש הגדול בעולם, גוגל, תהיה התוצאה השנייה בעמוד אתר אנטישמי - Jew watch. חיפוש המילה היטלר יוביל למוזיאון וירטואלי על חייו ופועלו של הרודן. אפילו ביאהו גרופס ניתן למצוא קבוצות ניאו-נאציות, כגון "ילדים למען היטלר", ואתר נוסף המיועד לילדים ונוער, air photo evidence, נותן לכאורה "הוכחות" מצולמות לכך שלא התקיימה שואה. הסברים "אקדמיים" ומלומדים מספק גם Institute for Historical Review, העוסק בהכחשת השואה באצטלה אקדמית למהדרין.
אבל הכחשת שואה היא רק חלק מהתמונה העגומה. הג'יהאד הגלובלי עושה ברשת שימוש נרחב לא פחות, לצרכי תעמולה, גיוס פעילים, הפצת מסרים ועוד. לדברי הכהן, ניכרת תופעה של איחוד אידיאולוגיות, ולינקג' בין אתרים ניאו-נאצים לבין אתרים התומכים במאבק הפלשתיני.
יתרונות השימוש ברשת ברורים: קלות הגישה, יכולת להסתתר, הצפנה, עקיפת צנזורה, פילוח קהלי היעד וקלות העברת תעמולה כגון תמונות ווידאו.
ארגוני הטרור פועלים בכל הערוצים הקיימים, וחוץ מהאתרים שהם מקימים חדשות לבקרים הם פעילים גם בפורומים, צ'טים, כותבים בלוגים ומעלים תמונות לרשת. "באמצעות האינטרנט", מסביר ד"ר בועז גנור, מומחה ללוחמה בטרור מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, "פונה הג'יהאד הגלובלי לכל אותם מהגרים דור שני באירופה, המרגישים מנוכרים במדינותיהם, מרגישים כי מגיע להם יותר". המסרים המופצים ברשת מדברים בדיוק לרגשות אלה, ומעוררים סקרנות והזדהות. בפורומים, צ'טים ובלוגים נוצרת קהילה וירטואלית, המחבקת את המהגרים הללו, והופכת אותם מפסיביים לאקטיביים
עם רבבות פעילים מוסלמים או ניאו-נאצים מסורים, המסורים ללוחמה על תודעת הקהל לא פחות מאשר ללוחמה אמיתית, התמונה המצטיירת מבחינה הסברתית הינה עגומה מאוד עבור ישראל. אל מול כל אלפי אתרי השטנה והפעילות הרוחשת נגדה ברשת, היא ניצבת עם אתר אחד ויחיד - אתר משרד החוץ הישראלי.
"ישראל משתדלת ומתאמצת", אומר הכהן, "אבל מקבלי ההחלטות לא שמים את נושא ההסברה באינטרנט בראש סולם העדיפויות שלהם".
* מדוע?
הכהן: "מקבלי ההחלטות בישראל לא הבינו את המשמעות האדירה והפוטנציאל שיש לאינטרנט מבחינה הסברתית. לישראל הרשמית יש אתר, וזה יפה ומוערך, אבל זה רק חלק מהתמונה".
* מה לדעתך צריך לעשות?
"צריך לגבש אסטרטגיה להסברה באינטרנט. רעיון המיתוג מחדש של ישראל (סדנה שערך משרד החוץ, מ"כ), הוא מבורך בעיני, אבל חשוב וקריטי להכניס תחת הגג החדש גם את נושא האינטרנט".
ממשלות והרשת: שילוב בעייתי
אמיר גיסין, מנהל ההסברה במשרד החוץ, מכחיש מכל וכל את הטענות לפיהן המשרד עיוור לחשיבותה העצומה של פעילות באינטרנט, וטוען כי שהסיבה שהבנה זו אינה מתורגמת היא מצוקת תקציב: "עוצמתה ועליית חשיבותה של רשת האינטרנט ברורה עד מאוד לעוסקים בתחום הדיפלומטיה הציבורית במשרד החוץ", אומר גיסין. "לצערי, יכולותיהן של חברות ישראליות - וישראלים בכלל - בתחום האינטרנט והמדיה החדשה אינן מתורגמות לפעילות ממשלתית ברשת משתי סיבות: האחת היא חוסר מוחלט במשאבים: תקציב ההסברה באינטרנט של משרד החוץ נמוך ממיליון דולר בשנה, ורובו ככולו מוקדש לתחזוקת אתרי אינטרנט.
"הסיבה השנייה והחשובה יותר היא שממשלות ואינטרנט לא הולכות ביחד, אלא אם כן המטרה היא תעמולתית גרידא. משטרים טוטליטריים עושים באינטרנט שימוש לרעה, מונעים מאזרחים לגלוש ונותנים לאנשים כמו אחמדיניג'אד במה. אם ממשלה מתעסקת באינטרנט, לא זו המטרה שלשמה הוקם, זה לא יתקבל טוב על ידי קהילת הגולשים. אנחנו עושים הרבה דברים שלא מתוקשרים באופן פורמלי, הרחק מעיני התקשורת, ואני מעדיף לא להרחיב בנושא".
* מה היקף התקציב הדרוש למשרד החוץ על מנת להגביר את הפעילות באינטרנט?
"על מנת להגיע למצב שבו יינתן מענה כולל, שינצל את כל האפקטים כגון קישורים ממומנים, קידום במנועי חיפוש, הפעלת קהילות וירטואליות בשפות שונות ולא רק באנגלית דרוש סכום של מיליון שקל בשנה. הגשנו בקשה כזאת לשנת 2007, והיא נדחתה על ידי האוצר. עכשיו אנחנו מנסים שוב.
"צריך לזכור שכל תקציב ההסברה של ישראל עומד על 8 מיליון דולר בשנה. זו בדיחה. תקציב ההסברה של ישראל נמוך יותר מתקציב ההפקה של תוכנית 'השגריר', עלות של 16F אחד או טנק וחצי. מלחמת לבנון השנייה היא מלחמה שהוכרעה בתודעה, ויש לנו מה להציע בתחום הזה, אבל אף אחד לא עושה שום דבר. ההסברה נתפסת כדוברות, וזה ממש לא כך. הסברה צריכה להיות בשטח, היא צריכה להפעיל אנשים, ולזה אין תקציב".
יחד עם זאת, גיסין אינו מתרגש מהעובדה כי הקלדת המילה JEW בגוגל מעלה את האתר האנטישמי JEW WATCH למקום השני: "אז מה", הוא אומר, "אם מישהו מחפש JEW ונופל על אתר שנאה זה הופך אותו ליותר אנטישמי? זו שטות בעיני. האתרים האלה לא מאיימים עליי. מה שמאיים עליי הוא סיקור מוטה, ובזה צריך להילחם".
* אם תלמיד תיכון אמריקני, שלא יודע שום דבר על יהודים וישראל, מחפש אינפורמציה בגוגל וזה האתר הראשון שהוא רואה, זה לא מפריע לך?
"אתר כזה מגיע לראש הסולם בגלל קרדיביליטי שהוא מקבל מאתרים אחרים. פה יש בעיה וצריך להתמודד איתה. אפשר לפעול נגד זה, וזה אמנם נעשה. אני לא רוצה לפרט בנושא, אבל זה נעשה.
"תלמיד התיכון הממוצע בארצות הברית לא מעניין אותי. נכון שהדור הצעיר חשוב, אבל אותי מעניינים קהלים אחרים של מובילי דעה. אין לי משאבים לכיסוי כולל של האינטרנט, ולכן אני פונה לקהלים שמעניינים אותי: פקולטות של עיתונאים, עורכי דין, מנהיגות דתית, קהילות אקדמיות".
"הבעיה של תדמית מדינת ישראל ברשת", הוא מסכם, "אינה הפרימיטיביות וחוסר האונים של הפקידים המאובנים והפרהיסטוריים של משרד החוץ. כמות הסרטים שאנשינו העלו ל-YouTube, התמונות שהעלנו ל-Flickr, התגובות בבלוגים ועוד ועוד, היא לדעתי מעבר למה שעושה כל מדינה אחרת כיום. הבעיה היא אחרת: בסין מפעילה הממשלה אוגדה של לוחמי אינטרנט, ואילו במחלקת האינטרנט של משרד החוץ מועסקים שלושה אנשים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
