פורטפוליו / זהבית יוסף-כהן

ילדות: פתח תקווה. אני "מלבסית" אמיתית. אבא עבד ברמט, אימא הייתה עקרת בית, הזוג הכי מקסים בעולם. למדתי מהם מה זו אהבה אמיתית ביניהם ולארבעת הילדים. אחותי ואני היינו הולכות לקטוף נרקיסים מהביצה הענקית ליד "אם המושבות" של היום. איזה ריח.

"במחנה": בתיכון כתבתי עבודה מוצלחת, והציעו לי לנסות להתקבל לשם. הגר אנוש שלחה אותי לעשות כתבה על שוק הפשפשים, ואמרה, החומר טוב, תתחילי. זה היה במלחמת לבנון. הייתי החיילת הראשונה שנכנסה לשם. רפול התנגד. ביום ההצבעה בפרלמנט של ביירות דיברתי עם אנשי פלנגות. צלם של "מעריב" תפס אותי, התמונה התפרסמה בעמוד האחורי של העיתון, ורפול השתולל. בסוף השירות חשבתי שצריך השכלה והכנסה. כשאמרתי שאני הולכת ללמוד בארצות הברית, ועוד חשבונאות, חשבו שהשתגעתי.

קריירה חלופית: עיתונות. משהו כלכלי, כי זו אני. שנים זה היה חסר לי. הייתי מדברת עם הרמטכ"ל, יושבת ליד עמנואל רוזן, אורנה קדוש, יאיר לפיד.

ארצות הברית: הגעתי לפנסילבניה, פיטסבורג, בפברואר 1984, יחד עם בעלי הראשון. כשנכנסתי להירשם היה לי כל-כך קר - בחוץ היה מינוס 40, שהלכתי מבניין לבניין. למדתי לשני תארים ודוקטורט. סך-הכול 16 שנים.

"יורדים": לא הרגשתי ככה, כי כל הזמן הייתי על מזוודות. הרעיון היה שתוך שנתיים אני מסיימת את התואר וחוזרת. הקוד שלי בכספומט היה 1988, שנת היעד לטיסה הביתה.

אוניברסיטת וורטון: אני מרצה למימון, מיזוגים ורכישות. אחת לחודשיים אני נוסעת לשם לשבוע.

קופרס: אחד ממשרדי הנהלת החשבונות הגדולים בארצות הברית. בשנה האחרונה שלי בדוקטורט הם באו לחפש דוקטורנטים. נשארתי שם שנתיים.

צ'ייס מנהטן: כיהנתי ארבע שנים כסגן נשיא לענייני כספים.

מחלה: אבא חלה בסרטן ואני הייתי רחוקה, ריחוק שיוצר דאגה בלתי פוסקת וצער על חתיכת החיים שפספסתי. מיד נרתמתי לעזרה. עבדתי חצי משרה בצ'ייס, ובשאר הזמן הייתי אתו בבתי חולים בבוסטון. אז החלטתי שאני חוזרת. זהו. מספיק. דווקא אז הגיעה הצעה לנהל חברה של וורן באפט.

וורן באפט: נפגשנו באומהה לארוחת ערב שנמשכה מעל שעתיים. דיברנו על נושאים פיננסיים מרתקים. המוטו שלו, "אנחנו לא מהמרים על הסוס אלא על הג'וקי". הוא אמר שבחצי השנה הראשונה הוא יעקוב אחריי מקרוב, ואחר כך יסתפק בדוחות כספיים. זה היה נורא מפתה. ההתלבטות הקשה בחיי. היה לי שבוע להחליט. לעבוד בשביל באפט זה חלומו של כל מנהל.

IDB: חזרתי הביתה והתחלתי לעבוד אצל משפחת רקנאטי חמש שנים לפני העברת הבעלות. אם החברה לא הייתה מחליפה ידיים, קרוב לוודאי שלא הייתי נשארת שם, כי המעבר הפך אותה לחברה חדשה.

נוחי דנקנר: איש עסקים מדהים. מתביית על מטרה ולא זז עד שהוא משיג אותה.

חיים: אהבת חיי. מנכ"ל כלל ביטוח אשראי. הדבר הכי טוב שקרה לי. הכרנו כשהייתי סמנכ"ל הכספים של IDB והוא בסיטי בנק. הוא בא לבדוק שיתופי פעולה. לא הגענו לעמק השווה על הכסף, ולכן אף פעם לא לוויתי מסיטי גרופ. שלוש שנים לא קרה שום דבר, ואז הוא התקשר ואמר שהם עושים מסיבה גדולה לכבוד ה-4 ביולי והוא ישמח אם אבוא אתו. בינתיים עוד אין לנו ילדים.

אייפקס: פנה אליי "הד האנטר" מאנגליה. בדיוק מה שרציתי. חברה בינלאומית עם ראייה גלובלית, ובישראל.

קובי אלכסנדר: לא מכירה אותו אישית, אבל כאדם שחי את אמריקה הוא כנראה התבלבל בדרך.

תפיסת עתיד: לא משקיעה בזה יותר מדי. מאמינה שצריך לעשות את הכי טוב שאפשר, והשאר כבר יגיע.