כשלפיתה לא היה כיס

ללרונן ויטמן, מנכ"ל מאפיית הראשונים בבאר שבע, נדלק ניצוץ בעיניים כשהוא נזכר במאפייה הקטנה ברחוב טרומפלדור. "אני גדלתי לתוך הבצק", הוא אומר. "כל הילדות שלי עברה עליי במאפייה הזאת. זו היתה המאפייה היחידה בבאר שבע, ובמוצאי חגים היה תור עד קצה העיר. אנשים היו מטורפים על המאפייה הזאת, ועד היום היא סמל בבאר שבע".

את המאפייה הקימו צבי ויטמן ומנחם ליבוביץ', בפאתי העיר העתיקה לפני 31 שנה. צבי נפטר לפני שמונה שנים, ומאז מנהלים אותה יחד בני הדור השני, רונן ויטמן (41), אריק (36) וצ'יקו (38) ליבוביץ'.

"שלושתנו מנכ"לים", אומר אריק ליבוביץ'. "אנחנו משלימים אחד את השני. חלוקת התפקידים בינינו היא טבעית, כל אחד ונטיות הלב שלו. היות ואנחנו עושים את הדברים מאהבה, תמיד נעזור. לא בודקים פה אף אחד, וגם אי אפשר לעשות לאף אחד כלום אם הוא מפשל".

"את צבי הכרתי במאפייה בה עבדתי בתל אביב", אומר מנחם, האב. "והחלטנו לעבור לבאר שבע כי שמענו שאין כאן מאפיות. כשהגענו היינו הראשונים, ומכאן שם המאפייה. הבאנו מכונות שעושות פיתות אוטומטית והיה קשה מאוד לשכנע את הבאר-שבעיים לאכול פיתות שלא בעבודת יד. הם היו רגילים לפתוח פיתה עם סכין, כי בפיתות לא היה כיס. אלה היו פיתות לניגוב ולא למילוי. מה שקוראים היום פיתה תימנית ולך תשכנע אותם.

"בדימונה עד היום לא התרגלו לפיתות. הייתי מגיע לשם ומחלק פיתות בחינם, רק כדי להרגיל אותם. בדימונה עדיין מאמינים שסטייק אוכלים בלחמנייה. יש שם כמה פלאפלים וזהו".

את החלוקה בבאר שבע עשו בני המשפחות השותפות על אופניים. כך סיפקו פיתות למסעדות בעיר העתיקה, לגלידת מונטנה המיתולוגית ולמוסדות נוספים. על-מנת להקל על הגישה למאפייה, הגיעו בני המשפחה עם טרקטורים וסללו כביש במו ידיהם. "אנשים ראו שהפיתה היא באמת פיתה", מתגאה מנחם. "תשאל היום כל באר שבעי, והוא יגיד לך שאין כמו הפיתות שלנו".

אחרי שהשתחררו מהצבא, פתחו הבנים את 'הפינה החמה', מאפייה הפתוחה 24 שעות ביממה ותחנה הכרחית במסלולם של אלפי מילואימניקים וציפורי לילה מקומיות."היינו ילדים בתחילת דרכנו", נזכר אריק. "היה קשה להיכנס ולנהל כדור שני את העסק כולו. אז פתחנו את 'הפינה החמה', שהיתה לגמרי שלנו, וניהלנו אותה. זה היה יותר עניין של הכרזת עצמאות. פה יש לנו מילה, פה באמת התחלנו. לא היו אז עסקים שעבדו בלילה. לא היו פאבים או בתי קפה שייעדו את עצמם לאנשים רעבים שרוצים משהו לסתום איתו את הקיבה בלילה. 'אבולעפיה' ביפו היה שם דבר, והחלטנו לעבוד על אותו עיקרון".

עם הזמן, נכנסו מוצרים נוספים לקו של המאפייה, וכיום מדובר על כ-400 מוצרים שונים. במהלך השנים בחרו שלא לעבוד יותר עם לקוחות קטנים.

לפני שלוש שנים פתחו השותפים בית קפה ראשון במרכז הקניות ביג. מאז צברו שם מקביל לכוחה של 'ארומה' בעיר. "כל פעם שהגענו ללקוח חדש, מצאנו את עצמנו מכינים לו פרזנטציה" מספר ויטמן. "החלטנו לפתוח מקום עם תצוגה קבועה, שגם ימתג את המאפייה. היו שאמרו לנו שאין מה לפתוח בית קפה ולקרוא לו מאפייה, שזה לעולם לא יצליח, אבל זה התרומם יופי. גם ראינו שהסטודנטים שעוזבים את באר שבע מספרים עלינו בכל הארץ, ודווקא על הקפה. אמרנו לעצמנו שאין לנו סיבה להתפשר על הקפה, עליו אנחנו לא רוצים להרוויח. פתחנו מאפייה, שייהנו. החנות השנייה שפתחנו היתה כבר בקניון והיא היתה גדולה יותר, 400 מ"ר. מראש הלכנו על מקומות חזקים, כדי למתג את עצמנו כחלק מההתרחשות בעיר".

"קריית גת היא עיר שלא בנויה לקבל בית קפה, ובטח שלא באמצע מרכז קניות", מוסיף ויטמן. "אבל דווקא הולך שם יפה מאוד. למדנו את הנושא של שינוע הבצקים למרחקים ארוכים, ובכלל ניהול של עסק מרחוק. עכשיו אנחנו חושבים על עוד מקומות".

"אנחנו מאמינים שנגיע בחמש השנים הקרובות לעשרה סניפים בכל הדרום", אומר אריק ליבוביץ'. "הנושא של מאפייה שהיא גם בית קפה לא קיים בארץ, ויש לו ביקוש. נפתחו בתי קפה שהם גם מאפיות, אבל אנחנו קודם כל מאפייה".

" מה עם תל אביב?

"אולי בשלב מאוחר יותר", עונה מנחם, האב. "הבעיה שלנו עם תל אביב היא שבשבת לא נעבוד, לא משנה מה יקרה. אנחנו לא רוצים להיכנס לעולם התחרותי של בתי הקפה בתל אביב. זו לא היתה המטרה שלנו. אם אני מקבל סטירה בעסק, אני לוקח את זה אישית", אומר ויטמן. "העסק הזה צרוב לנו באישיות. אתה רוצה לא לאכזב את הלקוח, כי במובנים מסוימים העסק הוא אתה.

"לכן אנחנו גם לא נותנים זיכיונות ומנהלים את כל העסק בעצמנו. אולי, אם יום אחד נראה מישהו שממש אפשר לסמוך עליו, אולי ניתן לו זיכיון. הרבה פעמים הראש אומר לנו כן אבל הלב לא".

עד היום, בסניף הראשון שלהם ברחוב טרומפלדור בעיר העתיקה, ממשיכים לייצר את הקו הראשון של הפיתות. "אני ישן עם הפיתה וקם עם הפיתה", אומר מנחם. "למרות שעכשיו המכונות עושות הכל, עדיין לא איבדתי את זה.

בוא עכשיו למאפייה ותראה אותי חותך לך 100 חתיכות שוות מהבצק. אם יוצא 99, הרווחת. אתמול התקלקלה המכונה, ועשיתי את כל הפיתות ביד". "