"אני לא מתערבת בעיצוב, רק מזכירה למעצבים שיעשו גם דברים עבורי"

"גיל עושה לי רע. יש בגיל סטיגמה של 'בובע'. אנשים רוצים באופן טבעי להישאר צעירים, ולכן החלטתי אחרי גיל 40 שאני לא מגלה בת כמה אני. יש לי אח תאום, וכל פעם ששואלים אותי בת כמה אני, אני אומרת: 'אני בגילו של אחי התאום'".

" היית קרובה לאחיך התאום בילדותך?

"עד סוף כיתה י"ב למדנו ביחד. אנחנו מאוד שונים - הוא עוסק בתחום המוסיקה, אבל כל הזמן אנחנו בקשר טוב. היינו מאוד קרובים בילדות, כשאני הייתי מביאה הביתה את כל הבנות והוא היה מביא את הבנים".

" אומרים שבין אחים תאומים קיים איזשהו קשר טלפתי.

"אני לא יודעת אם יש בינינו קשר כזה, אבל כשלמדנו בבית ספר והיו מבחנים, היינו עושים הרבה פעמים את אותן הטעויות בדיוק. בהתחלה חשבו שאנחנו מעתיקים, אבל גם כאשר הרחיקו בינינו במקום היו לנו אותן טעויות".

" איך הייתה הילדות בבאר-שבע?

"גדלנו עם הבדואים, שהיינו איתם בקשר טוב. באר-שבע הייתה אז עיר קטנה, שבה האווירה הייתה 'כולם למען כולם'. אבא שלי היה רופא ואמא שלי אחות, ובאותה תקופה הם גם היוו סוג של עובדים סוציאלים עבור התושבים".

" מדוע החלטת ללמוד הנדסת מזון?

"רציתי ללכת בעקבות ההורים שלי וללמוד רפואה, שכן האווירה בבית התבססה על מקצועות של נתינה לאנשים. אבא שלי לא רצה שאלך במסלול הזה. הרפואה נתפסת בסרטים כמקצוע יוקרתי, אבל רואים למעשה רק מקטע מסוים בעולם הזה.

לצד הסיפוק מהעבודה, זהו מקצוע מאוד מתיש שעיקרו עבודה עם אנשים מבוגרים. בסופו של דבר, אבי רשם אותי למסלול עתודה בהנדסת מזון".

" איך הגעת מתחום הנדסת המזון להלבשה?

"בזמן הלימודים התחתנתי, ולאחר מכן עבדתי בשקם. הייתי אחראית על בקרת האיכות. העבודה שם הייתה חוויה מדהימה, זו הייתה רשת חזקה ומרשימה. עבדתי שם 12 שנים, ואז חיפשתי כיוון חדש. התחלתי לעבוד בטנגו, שייבאה את המותג ליוויס, במחלקת השיווק, ולאחר מכן הגעתי לגולף".

" מה היית עושה אם לא היית במקצוע הזה?

"הייתי פותחת חנות של כפתורים. אני מאוד אוהבת כפתורים, אני יכולה להיכנס לחנות כפתורים ולהסתובב בה שעתיים. זה ממש עולם ומלואו".

" עזבת את גולף, וחזרת לתפקיד אחרי שלוש שנים. לא הרגשת שאת חוזרת אחורה?

"זה ממש לא קל לחזור לאותו תפקיד, ויש תחושה של חזרה לאחור. מצד שני, חזרתי לגולף בתקופה שהחברה דרכה במקום. מחזור המכירות עמד פחות או יותר על 520 מיליון שקל, בעוד שהשוק גדל ב-4% מדי שנה, כלומר החברה למעשה הלכה אחורה. המצב הדאיג אותי, והשקם כבר נסגר, וחששתי לגולף כי אני מאוד אוהבת אותה.

"המוטיבציה שלי להצליח הייתה גדולה מאוד. כשהייתי מחוץ לגולף ראיתי דברים בצורה אובייקטיבית, וידעתי מה צריך לשנות. נוסף לכך, המוטו שלי הוא שמה שלא משנים בחצי השנה הראשונה בתפקיד, אחר כך כבר לא עושים. לכן, בער בי לבצע את השינויים שהאמנתי בהם, וחזרתי במלוא המרץ לחברה".

" מה היה הדבר המרכזי שעשית עם חזרתך לתפקיד?

"סגרתי את רשת ספרינט שהייתה שייכת לחברה. מחזור המכירות אמנם עמד על 80 מיליון שקל, והרשת הייתה רווחית, אבל החלטתי לסגור אותה בגלל שהיא הייתה למעשה מתחרה של גולף - בכל מה שקשור לעבודה מול ספקים ולקו אופנה. כשיש לך תזמורת, כל נגן יכול להיות מדהים, אבל אם כל אחד ינגן משהו אחר התזמורת תנגן רע. הבנתי שמה שחשוב זה לאחד כוחות ולעבוד ביחד, על מנת להשלים את הפאזל".

" מהו מבחינתך החלק הקשה בניהול?

"העובדה שאתה לא בצד שמיישם. בתפקיד של ניהול אני אחראית על התכנון ועל הבקרה, אבל אני לא נמצאת בשלב של הביצוע. היה לי קשה להתרגל לזה, במיוחד בהשוואה לטמפרמנטיות שמאפיינת את העבודה בשיווק שעשיתי לפני כן בטנגו".

" אז את לא מאשרת למעשה את הדגמים?

"אני לא מתערבת בתחום העיצוב, האופנה נקבעת על ידי אנשי המקצוע שיודעים על מה לשים דגש.

"אני רק מזכירה למעצבים שיעשו גם דברים עבורי. אני אוהבת את הליין של הבגדים הקלאסיים עם הטאץ' העדכני".

" את קונה הרבה בחנויות הרשת?

"כשבעלי מסתכל בפירוט של כרטיס האשראי הוא שואל אותי למה אני צריכה בכלל לקבל משכורת, אם גם ככה הרבה הולך על קנייה בחנויות הרשת. יש לנו כיום בגולף שלל של סוגי חנויות שאני עושה בהן את עיקר הקניות שלי, כי אני גם באמת מזדהה עם המוצרים".

" מהו העיקרון המרכזי שמנחה אותך בניהול החברה?

"אני מאמינה שחשוב כל הזמן לפקוח עיניים. הרבה פעמים אנחנו רואים מה יש לפנינו, אבל לא באמת מסתכלים. כך לדוגמה, אם תשאלי אנשים שחולפים עם אוטו ליד שלט, מה היה בשלט, רובם לא יידעו. הפרטים הקטנים הם שעושים את ההבדל, וצריך כל הזמן לשים לב ולהתחדש".

" יש מאפיין מרכזי שחשוב בניהול חברת אופנה?

"חשוב לעבוד בשיתוף פעולה ובאווירה טובה. בארץ, כמו בעולם, חברות אופנה שמצליחות במיוחד הן חברות משפחתיות. כך לדוגמה, זארה שייכת לאדם פרטי וגאפ, שירדה לאחרונה מאוד, היא חברה ציבורית.

"באופנה מאוד חשובות התחושה והאווירה. עבור הלקוח חוויית הקנייה חשובה לא פחות מהמוצר. יש בקניית בגדים איזשהו סיפוק צורך, שבולט במיוחד אצל נשים. כל הפרוצדורה של בחירת בגדים ומדידתם היא חוויה שמחקרים הראו כי היא מעוררת זרימת אדרנלין, ולכן לאווירה חשיבות קריטית".

" לפעמים, כשמבקשים להעניק תשומת לב ללקוחות בניסיון להגדיל את כמות הקניות שלהם, זה עלול דווקא להעיק.

"אני חושבת שמשפט כמו 'אפשר לעזור לך?' הוא פאסה. ישנן דרכים אחרות לתת ללקוח תשומת לב, כמו קשר עין. אין ספק שיש לנו מה לשפר בתחום זה, וקשה גם להשריש את הנושא כאשר תחלופת העובדים גבוהה. כמו כן, צריך להתאים את השירות לקהל הישראלי, הידוע כבוטה ודעתן".

" האם עובדת היותך אישה מהווה יתרון בתחום האופנה, שנשים הן קהל יעד מרכזי בו?

"קשה לי לדעת. בתחום האופנה, כמו בתחומים אחרים, רוב המנהלים הם גברים. אני חושבת שגברים שולטים בתחום הניהול רק בגלל שהם רוצים זאת. נשים פחות רוצות לנהל. גם אצלי המטרה לא הייתה להגיע לניהול, אלא התגלגלתי לכך במקרה. לגברים יש יותר דרייב מאשר לנשים. כאשר נשים מגיעות למקום עבודה שהן מרוצות ממנו, הן בדרך כלל מסתפקות בכך ולא נלהבות לעבור תפקיד".

" מה מרגיז אותך?

"אנשים עצלנים וחפיפניקים. יחד עם זאת, אני חייבת לציין כי היום הפתיל שלי ארוך יותר ואני לא מתרגזת בקלות. אני ג'ינג'ית באופיי, ובעבר הייתי מתרגזת יחסית בקלות. היום דברים שמרגיזים אותי אני מזיזה הצידה, והולכת קדימה. זה תהליך, לעבוד על עצמך ולדעת לא לעשות סיפור מכל עניין".

" מה את מחפשת באנשים שאת מקבלת לעבודה?

"אני מחפשת אנשים חרוצים, חברותיים עם שמחת חיים. מאוד מפריע לי אנשים שהחשיבה והעשייה שלהם איטית.

"הקצב הגבוה גם מאפיין את תחום האופנה - כל חצי שנה צריך להציג קולקציה חדשה, צריך לעשות שינוע של פריטים ולהתכונן לתקופות החגים. כל הזמן עובדים בהילוך גבוה. זה עסק דינאמי".

" אחרי כל כך הרבה שנים בתחום, זה לא שוחק לעבוד בהילוך גבוה?

"אלמנט השחיקה הוא שולי. הזמן עובר מאוד מהר בעבודה דינאמית, כל פעם מעצבים דברים חדשים. וכשאנחנו רואים את הקולקציה החדשה, אנחנו מתרגשים מחדש".

" מה דעתך על ענף האופנה בישראל?

"הענף בארץ נתן קפיצה גדולה מאוד בשנים האחרונות, והוא נמצא ברמה מאוד גבוהה, הרבה בזכות הכניסה של גופים זרים. הישראלים ידועים כדעתנים וככאלה שחייבים להוכיח שהם יודעים טוב יותר, ולכן הייתה מוטיבציה גבוהה להעלות את הרמה.

"פעם, כשהייתי באירופה, הייתי מתוסכלת מהרמה הגבוהה שם לעומת הארץ. היום אני מאוד מרוצה מהרמה בארץ, וזה בזמן שבחו"ל יש משאבים גדולים יותר להשקעה. באופן עקרוני, כל רשתות האופנה קונות פחות או יותר אצל אותם יצרנים. כך, שהחוכמה היא ביצירתיות שבפרטים הקטנים שעושה את ההבדל, ואנחנו אכן רואים שחברות רבות משקיעות בכך".

" במארס האחרון הונפקה גולף בבורסה. איך הייתה עבורך הכניסה לשוק ההון?

"שוק ההון הוא מבחינתי תחום חדש. לפני שהונפקנו לא הבנתי בכלל בתחום המניות והאופציות. אמנם תמיד היינו במובן מסוים ציבוריים, שכן אנו משתייכים לחברה ציבורית (כלל תעשיות, ע.א), אך עדיין המעבר היה לא קל.

"להיות חברה ציבורית זו משימה תובענית מבחינת החשיפה של החברה, וכל הזמן צריך להראות שיפור מרבעון לרבעון".

" מה את עושה בשעות הפנאי?

"אני מאוד אוהבת את סופי השבוע, שיש בהם אווירה כיפית, כאשר יום שישי מוקדש בעיקר למשפחה ושבת לחברים. אני גם מאוד אוהבת לקרוא ולראות סרטים, במיוחד אנגליים ואיטלקיים.

"אני גם עושה קצת ספורט, ופעמיים בשבוע יוצאת להליכות. אני אמנם לא ממש אוהבת את זה, אבל עושה בשביל הבריאות".

" יש לך זמן לצאת לחופשות?

"אני משתדלת למצוא זמן גם לחופשות. לאחרונה הייתי בדרום איטליה, וראיתי שם סט מקסים של צלחות עם דוגמה עדינה שהחלטנו לייצר גם בארץ, בגולף. בעלי צחק עליי שגם בחו"ל אני חושבת על העבודה".

" איפה תרצי להיות בעוד 10 שנים?

"באיי סיישל. אחרי שהמנהלים בחברה נסעו לשם, וראיתי את התמונות, נסעתי לשם בעצמי. זה מקום מדהים.

"יש שם בית כלא לא מגודר, אז שאלתי את המקומיים למה לא מגדרים אותו. הם ענו לי: 'מי ירצה לברוח מגן עדן?'". "