קרבי זה הכי אחותי

קצת יותר משבע שנים חלפו מאז שהכנסת אישרה את תיקון מס' 11 לחוק שירות הביטחון, הקורא לשוויון נשים בצה"ל, והתחושה השוררת כיום בצבא ומחוצה לו היא של בלבול וחוסר ודאות - האם מצבן של הנשים בצה"ל השתפר או הידרדר? האם התיקון לחוק קידם את השוויון? והאם ביטול מוסד קצינת ח"ן והחלפתו במוסד חדש, יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן), מקדמים את מעמד האישה בצבא או בולמים אותו?

לראש אגף כוח אדם (אכ"א) לשעבר, אלוף במיל' גדעון שפר, אין בשורות טובות. לדבריו, "יש עצירה בקצב ההתקדמות של נשים בדרגות הבכירות בצה"ל. כפי שהעניינים נראים כעת, מצב הנשים בצה"ל ילך ויחמיר". מעבר לזה, מוסיף שפר, המכהן כיום כסגן נשיא אלביט מערכות לתכנון אסטרטגי, הנשים שכבר מכהנות בתפקידים בכירים מגלות כי השוק האזרחי אטרקטיבי יותר עבורן. "הרבה קצינות טובות הולכות לאיבוד בצה"ל", הוא מסביר. "הן לא נמצאות על המסלול המרכזי של הקידום בצבא, השמור לקצינים מהיחידות הלוחמות. ומאחר שהן שאפתניות, הן פורשות מהצבא".

"אישה בצה"ל שיש לה יכולות ושיודעת שהיא מסוגלת להתקדם, מסתכלת מסביב", מסכימה ח"כ ותא"ל במיל' עמירה דותן (קדימה), לשעבר קצינת ח"ן ראשית. "היא לא רואה מספיק מפקדות בדרגות בכירות, והיא אומרת לעצמה, 'למה אני צריכה לטרוח'. בעצם, מרפים את ידה של הנערה. אומרים לה: זה לא בשבילך. אני רואה נסיגה במעמדן של הנשים בצה"ל, ואני לא רואה את השוויון בשירות צבאי בכך שיש נשים המשרתות ביחידות לוחמות. השוויון בצה"ל זכה לביטוי חיצוני בלבד, מענה ברמה של פוליטיקלי קורקט".

הקמת היוהל"ן בקיץ 2001 הייתה אמורה להאיץ את שילוב הנשים בצה"ל. הכוונה הייתה לסמן כי בצה"ל אין יותר טיפול מגדרי מיוחד לנשים, והתפקיד הרשמי הוגדר כקידום שוויון ההזדמנויות לנשים בצבא. אחוז הנשים מכלל המשרתים עלה במעט - ב-2001 הן היוו 30% מכלל המשרתים, ובסוף 2006 הן היוו 33% - אבל השינוי הארגוני לא הוביל לעלייה במספר הנשים הלוחמות. בראשית העשור עמד מספרן על 1,200-1,500, והוא שומר על יציבות.

"נכון שהנשים מהוות רק אחוז בודד מכלל הלוחמים. אבל כשבוחנים זאת ברזולוציה גבוהה, מזהים בכל מערך לחימה שבו נשים משרתות שהן אינן אטרקציה אלא מסה קריטית", טוענת היוהל"ן, תא"ל יהודית גריסרו. הנשים הלוחמות, היא מסבירה, משרתות בעיקר בחמישה מערכים: בגדוד קרקל (עליו יורחב בהמשך) הן מהוות כ-70% מהלוחמים, במערך הנ"מ הן מהוות 30%, ביחידות האב"כ כ-17%, בתותחנים 12% ובמשמר הגבול - 10%. השירות במודיעין שדה הוא היעד הבא. "זה סוג של ערובה להמשכיות", מנסה גריסרו לשכנע. "תשאל כל מג"ד אם הוא יכול להסתדר בלי נשים לוחמות. התשובה שתקבל תהיה 'לא' עם סימני קריאה".

ד"ר אסתר הרצוג, מייסדת פרלמנט הנשים "במה לפוליטיקה מזווית אחרת", מצננת את ההתלהבות. "בתמונה הכללית השינוי בצה"ל מוגבל מאוד", היא אומרת. "ברמת הפיקוד והמפקדים מקומן של הנשים דל למדי. האישה לא שותפה לשום קבלת החלטות בדברים המשמעותיים לצבא".

בנות בטנק? אין צ'אנס

צה"ל הוא צבא שמרן. מרבית הרפורמות שעבר - שירות מילואים, הארכת שירות הקבע, העברת בסיסים מהערים לפריפריה - נעשו למרות התנגדותו, ובזכות הלחץ, האמונה וההתלהבות של גורמים מחוצה לו: חברי כנסת, ארגונים ציבוריים וגורמים ממשלתיים. כך גם באשר לשילוב נשים בצה"ל. הפיקוד הבכיר אינו מתלהב. רמת השילוב, היקפו, הקצב שבו ייעשה - כל אלה יהיו פועל יוצא של הלחץ הציבורי שיופעל כדי לקדם אותו.

בחיל האוויר של צה"ל היו טייסות נשים כבר בשנות ה-50, אולם הפעם הראשונה שבה החל לזוז משהו בתפיסת מעמדה של האישה בצבא הייתה בשנות ה-80 כאשר נשים החלו לשרת בתפקידי הדרכה ובתפקידים שדורשים מיומנות טכנולוגית. בשנות ה-90 הורחבה האפשרות להתנדב למקצועות עזר ללחימה, כמו רפואה מוטסת והטסת מזל"טים. אולם המפנה הגדול התרחש באוגוסט 1994, כאשר אליס מילר עתרה לבג"ץ, בעקבות סירוב צה"ל לזמן אותה למבחני קבלה לקורס טיס. בהחלטה מהפכנית קבע בית המשפט כי על חיל האוויר לזמן את מילר למבחנים, ולקבלה אם תימצא מתאימה.

מהמחצית השנייה של שנות ה-90 החלו נשים להשתלב ביחידות הלוחמות. ב-2001 בוטלו בסיסי ההדרכה הייחודיים לנשים, ונפתחו קורסי טירונות וקורסי קצינים מעורבים לנשים ולגברים. מאז אותה שנה גם הופעלה בצבא שיטת מיון ושיבוץ חדשה לנשים, שפתחה בפניהן כ-88% מהמקצועות הצבאיים. למרות זאת, כ-32% מהמקצועות הללו עדיין אינם מאוישים על ידן.

במהלך השנים בוצעו כמה מהלכים ש"הרגיעו" את ארגוני הנשים, גם אם לא זו הייתה מטרתם הישירה. כך, למשל, בתקופת כהונתו של שאול מופז כרמטכ"ל, לפני כחמש שנים, הוחלט להאריך את שירות הנשים משנה ותשעה חודשים לשנתיים.

כלפי חוץ נאמר כי זהו מהלך שנובע משיקולים של שוויון. לאמיתו של דבר, טעמי תקציב הם שהיו המניע והמנוף למהלך. על פי עבודה שהכין ראש אגף תכנון (אג"ת) דאז, אלוף במיל' גיורא איילנד, ניתן היה לחסוך משאבים כספיים משני מקורות: צמצום ימי המילואים, והקטנת מספר משרתי הקבע. הרעיון היה שעם הארכת שירות הנשים הן יבצעו עבודה שעשו חיילים בחובה, ואילו האחרונים יעשו עבודה של אנשי מילואים. ההארכה הגדילה את המצבה הממוצעת ב-4,000 נשים בכל זמן נתון.

שאלנו את גריסרו כיצד היא מסבירה את העובדה שלמרות העלייה במספר הנשים המשרתות, אין עלייה במספר הלוחמות. "לא חסמנו את היקף ההתנדבות", השיבה. "צה"ל היה שמח שמספרן יוכפל וישולש, אבל רמת ההתנדבות לשרת במקצועות לחימה מושפעת בין היתר מהלכי רוח בחברה. עם זאת, אין בכך כדי לפטור את הצבא מאחריותו לאותם גורמים שמעכבים".

מי מעכב?

"המחקרים שלנו מגלים שהגורמים המשפיעים הם משפחה, חברים ששירתו בצבא, תהליך המיון, העובדה שהן צריכות לשרת שלוש שנים. אנחנו צריכים להיות סוג של מגדלור, אבל הקצב מוכתב על ידי החברה, ואנחנו מתנהלים פה שלובי זרוע".

אז מתי נראה חיילות לוחמות בשריון, בצנחנים, בגולני?

"יש מערכים שבהם השונות, המנטליות והפיזיולוגיה מקשות על השילוב. אחת השאלות לגבי שילוב נשים בחיל השריון, למשל, היא אם נכון לבנות צוותים הטרוגניים, אם נכון יהיה לסגור בתוך טנק צוות שכולל בנים ובנות לכמה יממות. התשובה שצה"ל נותן, מטעמים מבצעיים, היא לא".

אולי חלק מהבעיה זה שצה"ל הוא צבא שובניסטי.

"ממש לא. אבל זהו ארגון שיש בו דומיננטיות גברית, ובארגון כזה כל פריצת דרך היא משימה מורכבת. אני מציעה שתקרא את שפתיי: זה רק עניין של זמן עד שתהיה לנו אישה שתהיה מפקדת מערך הנ"מ של חיל האוויר".

דותן לא משתכנעת. היא מונתה לקצינת ח"ן ראשית בשנת 1986, והייתה לקצינה הראשונה בתפקיד זה שהוענקה לה דרגת תת אלוף. "חלפו מאז 21 שנה", היא אומרת, "איך ייתכן שעדיין הקצינה הבכירה בצה"ל היא בדרגת תא"ל? איך ייתכן שאף קצינה לא נמצאה ראויה לתואר אלוף בצה"ל?".

גריסרו, תהיה אישה בדרגת אלוף?

"הרמטכ"ל לשעבר (רב אלוף במיל' משה יעלון, א' ב') אמר שאין שום מניעה שאישה תהיה בדרגת אלוף. עכשיו זו שאלה של פוטנציאל ושל עיתוי. אני מציעה לחכות בסבלנות. לדעתי זה יקרה".

ריצת מרתון, לא ספרינט

הסבלנות שעליה ממליצה גריסרו עלולה שלא להספיק. שני דיונים שערכה ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה לפני חצי שנה מערערים את האופטימיות. העילה לדיונים הללו הייתה פרישתה של היוהל"ן תא"ל דבורה חסיד והחלפתה בגריסרו. למינוי התלוותה ביקורת על כך שעל פי הוראת הרמטכ"ל הקודם, דן חלוץ, המשיכה גריסרו לשמש גם בתפקידה הקודם, ראש מחלקת הסגל באמשא"ן (אגף משאבי אנוש). ארגוני הנשים רואים בכפל התפקידים שממלאת גריסרו כוונה לצמצם את סמכויות היוהל"ן.

כבר בדיון הראשון, שהתקיים ב-26 בספטמבר 2006, האווירה הייתה עגומה. ראש אמשא"ן, האלוף אלעזר שטרן, בחר להנמיך ציפיות: "בצבא אף פעם לא יהיה מספר מג"דיות כמו שיש מג"דים... זה לא יהיה גם ב-100 השנים הבאות. יכול להיות שזה יהיה כאשר באולימפיאדה יתחרו יחד נשים וגברים בכדורסל, בקפיצה לגובה או בריצת 100 מטר".

פרופ' חנה נוה, דיקן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב, הגיבה לדברים הללו בחריפות: "הייתי קצינה בצבא קבע והייתי מפקדת קורס הקצינות בבה"ד 12. הקמתי את תוכנית לימודי נשים ומגדר הראשונה בישראל באוניברסיטת תל אביב, והנהגתי את פורום לימודי נשים באוניברסיטת תל אביב... דומה בעיניי שאלעזר וחלק מאיתנו מדברים ממש בשפות שונות. אנחנו משתמשים אחרת במילה שוויון, אחרת במילה הזדמנויות, אחרת במילה קידום ואחרת במילים 'יש קשר לוגי בין הדברים'...

"המצב של הבנות במדינה, החל מנשיא המדינה ועד למטה, הוא לא טוב. האם צה"ל הוא בועה של שוויון? אי אפשר לקחת את העין הצופייה, המפקחת, המתריעה, הקוראת חמס, דווקא בנושא של נשים. שום דבר עוד לא הסתדר שם. המצב רע, והאוזן איננה כרויה לשום התרעה". למען הגילוי הנאות הצהירה פרופ' נוה כי היא נגד גיוס חובה של בנות לצה"ל. "אם עברייה יודעת היום", אמרה, "כי עדיף לה כל ערוץ חתחתים, רק לא לשלוח את הבת שלה לצבא".

ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) חיזקה את דבריה: "לשלוח היום ילדה לצבא, במידה מסוימת זה מעשה לא חינוכי", אמרה, "שכן שולחים אותה לגוף שבו אומרים לה מראש שאין לה יכולת להתקדם אל הפסגה, אל הצמרת. אומרים לה שאין לה יכולת מובנית, בבסיס הארגון, להגיע למקום שאליו מגיעים גברים". גם ח"כ זהבה גלאון (מרצ) לא מצאה מקום לאופטימיות. "נראה לי כי נושא קידום נשים בצבא", אמרה, "אם בכלל יעלה על הפרק, יהיה בתחתית הרשימה".

גריסרו אומרת בתגובה כי היא סבורה שזו "טעות נפוצה להתבונן בשירות נשים בהסתכלות על נקודה בדידה. שירות נשים זו ריצת מרתון, ולא ספרינט. צריך לראות את הדברים בראייה שלמה ומלאה, אחרת לא נראה את המגמות שמלוות את שירות הנשים בצבא".

ב-31 באוקטובר 2006 התקיים הדיון השני, הפעם בנוכחותו של הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ. גם הוא, כמו שטרן בדיון הקודם, ביקש להעמיד את הנשים במקומן. "באופן מובנה, אישה לא יכולה להגיע לקצה הפירמידה בצה"ל", הוא קבע. "אני מתכוון לכך שכאשר נשים יהיו מפקדות על חטיבת הצנחנים, מפקדות על חטיבות השריון, על חיל הים וכן הלאה, אני מניח שאחת מהן תצמח ותהיה הרמטכ"לית הבאה. אבל אנחנו עדיין לא שם".

לחימה לא מביאה שוויון

במקביל לעמדות הנחרצות הללו עורכים היום בצה"ל שני מחקרים נרחבים על שילובן של נשים בצבא: האחד פסיכולוגי בחיל האוויר, והשני פיזיולוגי במפקדת זרוע היבשה (מז"י). המחקר של חיל האוויר עוסק בשילוב נשים בקורס טיס. במסגרתו נבנה פרופיל של אישה המיועדת לקורס, במטרה לספק את תשתית הנתונים החסרה (גם היום) לבניית תוכנית אב למיון נשים. התוצאות הן אכזבה גדולה: רק 12-13 נשים סיימו את קורס הטיס מאז נפתח לנשים לפני כ-11 שנה, והממוצע הוא בוגרת אחת לשנה.

המחקר של מז"י נערך במפקדת קצין רפואה ראשי בשיתוף עם צבא ארצות הברית, והוא עוקב כבר למעלה משלוש שנים אחר השתלבות נשים לוחמות בגדוד קרקל. מדובר בגדוד חי"ר קל הכפוף לפיקוד דרום, שהמשימות המבצעיות שלו כוללות בין השאר סיורים, תצפיות ופעולות שיטור לאורך הגבולות של ישראל עם מצרים וירדן. הפלוגות הראשונות הוקמו בשנת 2000, ובנות המעוניינות לשרת בגדוד חייבות להיות בעלות פרופיל קרבי של 82 ומעלה, ולעבור בהצלחה גיבוש לוחמות בן יומיים.

הגדוד נחשב כמעבדה הניסויית של מז"י לבדיקת השילוב של נשים וגברים ביחידת שדה הטרוגנית, ולבחינת יכולת הנשים לשרת כלוחמות בזרוע היבשה. שני נושאים מחייבים עיון מחודש: הלוחמות בגדוד סובלות יותר מהלוחמים משברים הנגרמים ממאמץ גופני, ולכן נדרשת בניית סרגל מאמץ מיוחד לנשים; בין מפקדים ללוחמות מתפתחים קשרים רומנטיים, למרות האיסור בפקודה, ויש למצוא דרך להתמודד עם העניין.

באקדמיה נערכו עד היום שני מחקרים שראויים לתשומת לב. הראשון הופיע לפני כחצי שנה: "זהויות במדים", שכתבה הסוציולוגית ד"ר אורנה ששון-לוי מהמחלקה לסוציולוגיה של אוניברסיטת בר אילן, מתבסס על ראיונות עם חיילות שנעשו במחצית השנייה של שנות ה-90. מה שצריך להדאיג אותנו בעיקר, כותבת ששון-לוי במחקרה, זה "תפיסת הנשק כסמל מגדרי והתעלמות מן הייעוד שלו, (ה)תורמת לנורמליזציה של אמצעי האלימות ולהנצחת התרבות המיליטריסטית".

"פתיחת תפקידי לחימה בפני נשים", היא אומרת לליידי גלובס, "אינה מביאה לשוויון המיוחל ואינה משווה את זכויותיהם הפוליטיות והכלכליות של גברים ונשים. לכן, ברור לי היום שאין טעם להעמיד את שילוב הנשים בתפקידים גבריים בצבא בראש סדר העדיפות של הפעולה הפמיניסטית בישראל".

המחקר השני הוא עבודת הדוקטורט של סא"ל יובל צור, שדנה בהשתלבות נשים בקורסי הטיס (בשנים 1996-1999), אושרה לפני כשנתיים על ידי הסנאט של אוניברסיטת בן גוריון. "בחובת הגיוס נגמר השוויון", כותב צור בפרק הסיכום של העבודה, "אפילו בחובה שבשרות לא קיים שוויון, ונשים משוחררות מהשרות ביתר קלות. כל אלה הם מנגנונים חברתיים היוצרים הבנייה שונה של השרות הצבאי עבור גברים ונשים...". צור, טייס מסוקים, ששימש כסוציולוג צמוד של בית הספר לטיס, מסכם ואומר כי "אין חובה ואין שוויון אל מול גברים... כפי שמצטייר ממסקנות המחקר הנוכחי, השינוי הינו מוגבל ומצומצם".

רקורד עשייה במקום רקורד מיני

"מאז התיקון בחוק בשנת 2000", אומרת גריסרו, "היו תמורות גדולות ופריצות דרך, אך הכול נעשה תוך כדי תנועה ובשיטה של טלאי על טלאי. הגיעה השעה לעצור ולבחון לאן צה"ל רוצה להגיע". בדיוק למטרה זו מונתה ועדה ציבורית בראשות ראש אכ"א לשעבר, אלוף במיל' יהודה שגב. תפקידה של הוועדה הוא לעצב את החזון של צה"ל לגבי שירות נשים בעשור הבא, והיא אמורה לסיים את דיוניה ביולי הקרוב.

דותן סבורה שהפתרון טמון בהקמת ועדה חוץ פרלמנטרית קבועה, שתפקח על שילוב הנשים בצה"ל. לשם כך היא פנתה ליו"ר ועדת המשנה לכוח אדם בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ח"כ ואלוף במיל' מתן וילנאי, כדי שיזמן דיון נרחב בסוגיה שבסיומו יתקבלו החלטות בנושא.

היכן בדיוק שורש הבעיה, לטעמך?

"צה"ל עדיין רואה בחיילות 'מיידלעך'. רק כאשר העיקרון לשירות נשים יהיה שילובן בתפקידים אמיתיים, גם ההתייחסות אליהן תהיה אמיתית. רק אז ירד מפלס ההטרדה המינית, ויעלה מפלס הביטחון העצמי. ואז, גם בשירות החובה וגם ביציאה לחיים אזרחיים נקבל אישה הבוטחת בעצמה; שיש לה רקורד של עשייה, ולא רקורד ששם דגש על הפן המיני שמתלווה לשירות הצבאי".

במה תעזור הוועדה?

"זו תהיה ועדה חיצונית עם שיניים, שכמו ועדה מקבילה שיש בארצות הברית, תשב במשרד הביטחון. בראשה תעמוד אישה, ובין חבריה יהיו גם גברים. היא תכלול מומחים לניהול, לכספים, לארגון ולפסיכולוגיה, שיכינו מחקרים ויעקבו מקרוב אחר תהליך השילוב של נשים בצבא".

לפני כשלושה חודשים פרסמה הרצוג, הנחשבת כבר עשרות שנים לאחת הפמיניסטיות הבולטות בארץ, מאמר ב"מעריב", שעורר הדים בצה"ל. "דווקא משום שיש לי בנים ששירתו בצה"ל" כתבה הרצוג, "אני יודעת שגם בנות יכולות להיות טייסות ולבצע משימה קרבית. ובדיוק משום שבני היה טייס קרב, אני יודעת שאין כל מניעה מבת מוכשרת ובעלת מוטיבציה כמוהו (ולא חסרות כאלה) לנהוג בהצלחה במטוס קרב או בכל כלי משחית אחר של הצבא".

עוד כתבה הרצוג במאמר כי היא סבורה שישנו ניסיון עיקש להרחיק נשים מהשתלבות ביחידות משותפות, והזכירה בהקשר זה את שטרן. בשיחה עם ליידי גלובס, הרחיבה והסבירה כי "את ההתנגדות מייצגים החוגים הדתיים שהולכים ומתחזקים בתוך הצבא. שטרן, למשל, פעל במפורש נגד שילוב נשים, אף על פי שהוא הסתתר בהתבטאויותיו מאחורי 'גורם בכיר'. למעשה, שטרן הוא דובר או מקדם בפועל של הרבנים שלא רוצים לראות נשים בצבא. בוודאי לא בקרבת גברים או בתפקידי לחימה".

לדברי גורם בכיר בצה"ל, בעקבות פרסום המאמר זומנה הרצוג לפגישה עם גריסרו. בפגישה אמרה היוהל"ן כי אינה מסכימה לביקורת שהושמעה כלפי שטרן, וכי להשקפתה, אין למדוד סוגיה כמו שילוב נשים על פי כהונה של פלוני או אלמוני. הרצוג יצאה מהפגישה מאוכזבת. "אין לי הוכחות לתחושות האלה", היא אומרת, "אבל תא"ל גריסרו הזכירה לי את קצינות הח"ן שהיו צריכות לרצות את ראשי הצבא. להגיד רק מה שמותר, ולא להגיד דבר חורג או ביקורתי. אני חוששת שבמצב כזה היא לא יכולה להיות יוהל"ן אפקטיבית".

בחודש שעבר נפגש שטרן עם יו"רית הרשות למעמד האישה במשרד ראש הממשלה, מרית דנון, ד"ר הנרייט דהאן-כלב מאוניברסיטת בן גוריון, ונציגות בכירות של שדולות וארגוני הנשים. המטרה היתה להציג בפניהן את מצב שילובן של הנשים בצה"ל, ובסיום הפגישה, מעדכן גורם בכיר בצה"ל, "אמרו הנשים כי שמחו להזדמנות להיפגש עם שטרן, ובעיקר להיווכח בפער בין הדימוי שהיה לו בנושא זה לבין מה ששמעו ממנו".

ד"ר דהאן-כלב, ממשתתפות הפגישה, מספרת כי "שטרן היה גלוי לב... הוא מחזיק בעמדותיו, שהן לדעתו טובת הצבא וערכיו". עם זאת, היא סבורה כי תהליכי שילוב הנשים בצה"ל אינם תלויים ברצון טוב של אלוף כזה או אחר. "זה לא עניין לפרסונות. התהליך שאנחנו עוברים זו עבודה לטווח ארוך - המערכת הצבאית תיפתח משיקולים מקצועיים ולא מגדריים - וארגוני הנשים צריכים להמשיך ולדחוף את הצבא לבצע שינויים".

מערכת היחסים בין נשים לדתיים בצה"ל, שעליה מדבר שטרן, היא נייר הלקמוס של החברה במדינת ישראל. בלחץ המחנה הציוני הדתי הוקמה בצה"ל "ועדת השילוב הראוי" של הנשים בצה"ל, והפיקוד העליון של צה"ל אימץ שלושה כללים: מגורים נפרדים ללוחמים ולוחמות (מה שעלול להתגלות כבעיה כשמקפיצים פלוגה מבצעית), לוחמות באימון גופני לא ילבשו מכנסיים קצרים וגופייה (טי שירט כן), גבר או אישה דתיים יכולים לדרוש שלא לשרת ביחידה הומוגנית (בעיה קשה: למרות שמספר הדתיים קטן יחסית, בקורס קצינים הוקם לצד שלושה גדודים הטרוגניים גם גדוד לגברים בלבד). הכלל הרביעי והבלתי כתוב הוא שאסור להתחבק.

החוגים הדתיים לא הסתפקו בכך. לוועדה הוקמה מינהלת מצוידת בצוות נייד, אשר כמו משגיחי כשרות, נע מיחידה ליחידה ובודק את אכיפת הוראות "השילוב הראוי". "

amnonb10@netvision.net.il