דרוש מנכ"ל לישראל?

הפורום הכלכלי העולמי דרג את ישראל במקום השמיני בתחרותיות המגזר הפרטי ורק במקום ה-29 בתחרותיות המגזר הציבורי. הנתונים האלה הם הבסיס לרעיון שנשמע לא פעם, כי מנהל מצליח יוכל להנהיג את המדינה. למרות שהרעיון מחמיא לאנשי העסקים, המעבר רחוק מלהיות מובן מאליו. בוודאי שקיים הרבה מין המשותף בין המנהיגות העסקית והפוליטית, אחרי הכל בשניהם עוסקים בהנהגת אנשים. אך מספר ההצלחות של מעברים כאלו בארץ ובעולם אינו רב במיוחד, ויש לשאול מדוע.

מנהיגות היא היכולת להשפיע על אנשים לוויתור על מעט מהתועלת האישית למען תועלת רבה יותר של הקבוצה. תהליך מנהיגותי מוגדר כיכולת לגרום לקבוצת אנשים לנהל שיחה ביחס לערכים וסדרי עדיפויות (רון חפץ, הרווארד). אמנם גם המנהיג העסקי וגם הפוליטי עוסקים בתהליך של קביעת החזון, האסטרטגיה, היעדים וסדרי עדיפויות, אבל להניח מכך שהאתגר דומה, זאת ראייה שטחית מדי.

לחברה עסקית יכולה להיות יותר ממטרה אחת, אבל מטרת הרווח לטווח הארוך תמיד תעמוד בראש. הקריטריונים, התהליך, ומי בארגון צריך להיות מעורב - ברורים יחסית, משום שאנחנו נדרשים להחליט החלטות כלכליות במהותן, כגון, האם להשקיע במוצר אחד או בשני. את ההחלטות הכלכליות אנו מקיימים בכפוף למגבלות ערכים, כמו הגינות, כבוד לעובד או תרומה לקהילה. בעולם המדיני, המנהיג, ברוב המקרים, צריך לנהל ולקבוע סדרי עדיפויות בין ערכים מופשטים, אידיאולוגיים.

עד מלחמת ששת הימים, האיום הקיומי על ישראל ליכד את כל המגזרים, ותרם להגשמת חלום משותף של הקמת המדינה. גם אם לכל אחד הייתה פרשנות אחרת לחזון, הרי שתחת איום קיומי "ניהול השיחה על סדרי העדיפויות" היה יחסית ברור ואחיד. עם הפחתת האיום הקיומי, עלו מעל פני השטח הניגודים בחברה הישראלית. אם מגילת העצמאות הייתה מעין חזון, האם היא הייתה זוכה היום לאותה כמות חתימות כפי שזכתה ערב הכרזת העצמאות? האם בכלל ניתן או הכרחי להגיע לחזון משותף למדינה, או שעל המנהיג הפוליטי להסתפק בהגעה לאינטרסים משותפים אשר יאפשרו חיים משותפים למרות אי ההסכמות?

בעוד שבניהול העסקי ההחלטות מבוססות על שיקולי רווח, בניהול הפוליטי המשימה היא לעשות סדר עדיפויות מבוסס על שיקולי רווחה. אך מהי בכלל רווחה חברתית רבה יותר? מהו הקריטריון לקביעת עדיפות בין הקצאת משאבים לתרופה מאריכת חיים לחולים סופניים לבין חיסונים לילדים, או בין סבסוד התעשייה בצפון לבין זו בדרום?

בשני המקרים נדרש המנהיג לקבוע אג'נדה וללכד סביבו הסכמה גם מצד אלה שאינם שותפים לדרכו. לכך נדרשת יכולת בינאישית ובשלות גבוהות, אמפתיה ונחישות. היום, כשחברות הופכות גלובליות, גובר בעולם העסקי הצורך ביכולת מנהיגות ברמה גבוהה מאי פעם. אולם עדיין, המנהיג העסקי יכול להיעזר בכלים ובקריטריונים הכלכליים המוסכמים לניהול אותה "שיחה על סדר עדיפויות". למנהיג הפוליטי אין את הכלים האלה.

הסברה כי ניתן לכמת כל דבר, מחיי אדם ועד נכסי תרבות, טובה כתרגיל תיאורטי אבל לעיתים רחוקות ניתנת ליישום. המנהיג הפוליטי מנהל עימותים הנובעים במקרים רבים מניגודים ערכיים-אידיאולוגיים, בעלי עוצמה רבה לאין שיעור, מהתנגשות של אינטרסים כלכליים. מעבר לכך, למנהיג פוליטי נדרשת הבנה עמוקה של תהליכי החקיקה וניהול "השיחה" בין הקבוצות השונות. הבנה כזו אינה נבנית בין לילה. קוראים לזה ניסיון, ובשלות מקצועית בתחום.

מנהיגות פוליטית איננה תוכנית עסקית והמעבר איננו דומה למעבר מהנהגת חברה אחת לאחרת. זה דומה יותר להסבה מקצועית מורכבת. זה אינו פוסל אנשי עסקים מצליחים מלעבור לפוליטיקה, אבל זה מצריך מוכנות לרכוש דפוסי חשיבה שונים מהותית. אל תצפו למעברי אינסטנט של מנהיגים עסקיים לפוליטיקה. רק המודעות להבדלים, הענווה מצד אלה הרואים עצמם ראויים והראייה המפוכחת מצד הבוחרים, יגדילו את סיכויי ההצלחה של מעברים כאלו.

הכותב הוא מנכ"ל סלקום