נוגסות בתפוח

בניגוד לדימוי המתלווה למקצוע שלה, אילת דניאל-אלדובי אינה אמנית מתוסכלת שהחליטה לחצות את הקווים כדי לייצג אמנים ולייעץ לאספנים. כבר בתחילת הקריירה היה ברור לה שהאוצרות תהיה תחום התמחותה. "העין שלי מאומנת מגיל קטן", היא מספרת, "גם ברחוב אני בוחנת כל דבר".

אולי בגלל זה היא ביקשה להצטלם ליד מראה עצומה בכניסה לרוקפלר סנטר - עבודה של האמן ההודי אניש קפור. הבחירה בעבודה הזו משקפת, לדבריה, את היותה מאמינה גדולה באמנות סביבתית. "לא פעם האמנות משתקפת כמשהו אליטיסטי", היא מסבירה, "ולכן אני מנצלת כל הזדמנות לאצור תערוכות או לחשוף אנשים רבים לאמנות רחוב. העבודה הזו, 'בראי השמיים' שמה, מציעה חוויה של אור וארכיטקטורה. בניגוד לפילוסופיות המערביות שתמיד מדגישות את היש, את החומר, בפילוסופיות מזרחיות לא הכול מובן מאליו, יש הרבה משחק של יש ואין, כמו בעבודה הזו".

מאז שהייתה ילדה התנהלו חייה של דניאל-אלדובי בזיגזג על קו ישראל-ארצות הברית. היא נולדה בקונטיקט, ובגיל 5 עלתה לארץ עם משפחתה והתגוררה בצפת. בגיל 15 חזרה לארצות הברית, סיימה תיכון, חזרה לארץ לשירות צבאי, וקצת אחר כך חזרה שוב לארצות הברית ללימודי תואר ראשון באמנות ותקשורת באוניברסיטת בוסטון. ושוב חזרה לארץ, והפעם שימשה כתקציבאית במשרד הפרסום בר להבי קורן. "היכולת לעמוד בזמנים, לנהל תקציב, לנהל לקוחות ולגבש קונספט", היא אומרת, "אלה דברים שהשתמשתי בהם מאוחר יותר בהפקת תערוכות".

את דרכה בעולם האמנות החלה בבית המכירות הפומביות תירוש, וכאשר עברה לניו יורק נרשמה ללימודי תואר שני באמנות מסחרית וניהול גלריות ב-FIT (קולג' לאופנה ולטכנולוגיה). במקביל שימשה כיועצת אמנותית לאיל הנדל"ן הנרי ג'סטין וכמעריכה עבור נשיא אגודת מעריכי האמנות של ארצות הברית. "פיתחתי ידע על אמנות אירופית שהגיעה לארצות הברית במאה ה-19", היא מספרת, "אבל לא נשארתי בתחום הזה, כי לא ראיתי בו שום צד יצירתי".

העזיבה התבררה כמהלך מוצלח: בסיום הלימודים התקבלה דניאל-אלדובי לעבודה בבית המכירות הפומביות היוקרתי כריסטיס. "אני שמחה לומר שהתקבלתי בלי שום קשרים", היא מציינת, "זה היה רק על סמך גיליון הציונים שלי ושלושת הראיונות שעברתי".

מה עשית בכריסטיס?

"עבדתי במחלקה שפונה למשקיעים, אספנים מתחילים שידם משגת אמנות במחירים סבירים, עד 50 אלף דולר. הייתי צריכה לאסוף את הפריטים המתאימים מכל המחלקות, מפריטי כסף ועד הדפסים וציורים, להעריך אותם ולהכין את הקטלוגים. בנוסף לכך, הייתי פעילה במהלך המכירה הפומבית".

מה לקחת מהעבודה שם?

"באופן כללי, לעבוד בכריסטיס זה חלום. לגעת בכל פריטי האמנות ששווים מיליונים זו חוויה שלא תיאמן. אהבתי גם את הריגושים של הבידינג ליד הטלפון, הרגשתי את האדרנלין זורם".

היום האדרנלין מגיע מכיוון אחר: כאימא לשלושה ילדים (7 וחצי, 3 וחצי ותינוקת בת שמונה חודשים) היא מלהטטת בין תערוכות לחיתולים. "קריירה ואימהות הן משימה מאתגרת בכל מקום בעולם, אבל במיוחד בניו יורק", היא אומרת. "כאן יש המון הזדמנויות קריירה, הרבה אנשים בעלי הישגים מרשימים וגם מנטורים. תמיד יש לך הרגשה שאתה מפספס משהו.

"כשהגעתי לניו יורק, בתחילת הקריירה האמנותית, נסחפתי כולי לתוך המולת פתיחות הגלריות והתערוכות הרבות, בצד מעקב צמוד אחר מה שקורה בעולם האמנות. גם תפקידי כאוצרת בכריסטיס אפשר לי להיות במרכז העניינים. אבל כשיש שלושה ילדים האתגר להיות בכל מקום ולעקוב אחר העניינים נעשה קשה יותר. זאת הסיבה שהחלטתי לפתוח בקריירה עצמאית של ייעוץ אמנותי ואוצרות".

ואיך את מתנהלת בעצמאות הזו?

"העובדה שאני הבוסית של עצמי מאפשרת לי גמישות. זה אומר שכדי לפצות על הזמן שהייתי עם הילדים, אני צריכה לעתים לעבוד עד מאוחר או להיפגש עם הקליינטים שלי בסופי שבוע - לביקורים בסטודיו שלהם או לעריכת סיורי גלריות. למזלי, בעלי אבינועם הוא תומך נלהב ואבא מעורב מאוד. זה עוזר המון כאשר אני נאלצת לצאת ל'מסעות אמנותיים'".

מלבד אוצרת אמנות את גם יועצת אמנות. מה זה אומר?

"יועץ אמנות זה כמו אדריכל שהוא גם מעצב וגם פסיכולוג. את אחראית להשקעה הכספית של האספן. לעתים את מתלווה אליו לתערוכות במוזיאון, או מחפשת משהו מתאים במכירות פומביות. יש פה חיבור אישי חזק מאוד. כמו שאני משקיעה ביחסים עם האמנים שאני מייצגת, כך אני עובדת עם האספנים".

מיהם האספנים הללו?

"יהלומנים, מנהלי קרנות גידור, אנשי ביטוח. לרוב באמצע שנות ה-40 לחייהם, משקיעים עד 50 אלף דולר לעבודת אמנות".

את שמחה בבחירה שלך?

"לא צריך לפחד להיות אוצרת עצמאית. יש לזה מקום בעיר הגדולה. יכולתי להישאר בכריסטיס ולעלות בהיררכיה, אבל העדפתי לא להיות חלק מהמערכת. החלטתי להעז".

זה משתלם כלכלית?

"כסף הוא מניע חזק מאוד, זו לא מילה גסה באמנות. עם זאת, הרבה פעמים קורה שלפרויקטים חשובים ובעלי ערך אין מספיק מימון, ואני עושה אותם כי הנושא חשוב לי מספיק. פעם-פעמיים בשנה אני גם מתנדבת לאצור תערוכות לארגון שלא למטרות רווח, כמו זה שאני עומדת לארגן ב-16 במאי לארגון 'מאיר פנים', שנלחם בעוני בישראל".

פילנתרופיה זה יפה, אבל מה עם רווחים?

"בתוקף עיסוקי כיועצת אמנותית, במיוחד כשזה נוגע לחברות עם אוספים פרטיים או ייעוץ לאספנים עשירים, אני דורשת תשלום הולם עבור ההתמחות שלי. זה מפצה על תשלום נמוך בהרבה עבור אוצרות של תערוכות".

תופרת תיק

המראה החיצוני של לירז יובל, שותפה במשרד עורכי הדין שבלת במנהטן, יכול להטעות. בחורה צנומה בחליפה מחויטת, נראית כמו תלמידת תיכון חייכנית, מדברת בקצב רצחני ומשדרת רוח תזזית לצד מנת יתר של נחמדות. הכישרון החברתי והעבודה השיטתית שלה הכתיבו את הטון בחיים המקצועיים. כרישי נדל"ן וברוקרים מניו יורק מעידים על המקצועיות שלה בניהול משא ומתן ובסגירת חוזים. והיא רק בת 29.

ההתחלה הייתה רק לפני שנים אחדות, כשסיימה בהצטיינות לימודי משפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. ב-2002 היא הגיעה עם הבעל לניו יורק, עוד לפני שהספיקה להשתכשך במערכת המשפטית בישראל. "הרגשתי שאני עומדת בפרשת דרכים", היא מספרת היום. "חשבתי שהסיכויים שלי להשתלב בעבודה משפטית הם קלושים, מכיוון שלא היה לי רישיון לעריכת דין בניו יורק".

בין הקלפים היחידים שעמדו אז לזכותה היו כמה קורסים במינהל עסקים שלמדה בברוך קולג' באחת השהיות הקודמות שלה בניו יורק. אבל למרות זאת, המזל שיחק לידיה: היא פגשה את הפטרון הנכון. "נפגשתי עם עו"ד אורן היימן ממשרד שבלת, שבדיוק שקל לפתוח משרד עורכי דין עצמאי", היא נזכרת, ומספרת כיצד עסקה בעבודה האדמיניסטרטיבית של המשרד החדש Heiman Law Group, ובמקביל החלה לעבוד עם היימן על תיקים. "למדתי המון תוך כדי עבודה", היא מספרת. "אורן גם דחף אותי לעבור את הבחינה לרישוי עריכת דין בניו יורק. התמקדתי בעיקר בנדל"ן ובתיקי קורפורציה".

ומה עם ליטיגציה?

"הרבה יותר מעניין אותי לפתור את הבעיות לפני שהן מגיעות לבית המשפט".

פטרון שנמצא בתחילת דרכו זה לא בהכרח מתכון להצלחה.

"בתקופה שבה הכרתי אותו הוא באמת היה בתחילת העצמאות שלו ולא ידע כמה עבודה תהיה לו, ולכן הוא לא הבטיח לי הרים וגבעות. אבל הוא האמין ביכולתי והוציא ממני דברים שלא האמנתי שיש בי. תוך שלושה חודשים החלה לזרום הרבה עבודה, ולמדתי תוך כדי. הייתי די ביישנית, והוא תמיד אמר לי 'מספיק עם התירוצים'. ניסיתי להצטדק ולהגיד שאני צעירה ומי ייקח אותי ברצינות. ללא ספק, הוא עזר לי לצאת מהביישנות ולעשות נטוורקינג".

בינואר 2006 מוזג משרד היימן עם משרד שבלת, ולדברי היימן, כבר בתחילת שיחות הגישוש הבהיר לשותף הבכיר, אמנון שבלת, שהמיזוג יוכל להתקיים רק אם יובל תתקבל כשותפה. "להפתעתי", מספר היימן, "אף שלירז הייתה אז בת 28 והיו לה ארבע שנות ניסיון בלבד, אמנון זיהה את התכונות המרשימות שלה, וקיבל את עמדתי שהיא בשלה להיות שותפה כבר בשנה הראשונה של המשרד הממוזג. זה כלל לא היה מובן מאליו".

יובל ממשיכה להוביל את נושא הנדל"ן גם במשרד הממוזג, ובתפקידיה הנוספים היא אחראית בפועל על הקצאת התיקים ועל מערך הנהלת החשבונות.

לא פחדת להתמודד עם שועלי הקרבות הוותיקים בשבלת?

"גם לפני האיחוד עבדנו בשיתוף פעולה - המשרדים היו באותה קומה. מבחינה מקצועית אין מה לפחד, תמיד אפשר להתייעץ".

כשותפה צעירה, נתקלת ביחס שונה?

"אני לא יודעת איך זה במשרדים אחרים, אבל אליי מתייחסים כאל שווה - עדיין לא ברווחים, כמובן, וזה טבעי ומקובל. יש שוויון בתהליך קבלת ההחלטות. אני שותפה מבחינה ניהולית, למשל להחלטות אסטרטגיות על גיוס עורכי דין נוספים למשרד. לרוב אני עובדת כעצמאית, אבל יש תיקים שבהם אנחנו עובדים כצוות".

מה מרגש אותך בעבודה?

"זה מרתק מאוד להיפגש עם אנשים משדרות שונות וממקצועות שונים. מלבד הנדל"ן אני מתעסקת גם בתיקי חברות. במשך הזמן נבנים יחסים אישיים עם הלקוחות, אנחנו מכירים את הביזנס שלהם לעומק, והם מתייעצים איתנו גם בנושאים לא משפטיים".

נשים קרייריסטיות בניו יורק מפרגנות זו לזו?

"אני חושבת שכן. נשות עסקים מפנות וממליצות אחת על השנייה, וגם לי קורה המון שאני מרימה טלפון כדי לחבר בין נשים. אולי בגלל שזו עיר קשה, ובגלל שקשה להצליח בעולם העסקים שנשלט עדיין על ידי גברים".

בזמן הראיון הייתה יובל בהריון. מאז ועד לפרסום הכתבה היא הספיקה ללדת בת (נועה) ולשנות את הרגלי העבודה שלה. "אני עובדת פחות שעות במשרד וגם עובדת מהבית - אני קמה מוקדם, ומספיקה לעבוד לפני הנסיעה למשרד וגם בלילה לפני השינה", היא מספרת. "מלבד זאת אני פחות יושבת עם חברות לארוחות צהריים, ומסננת יותר פגישות. הזמן יקר מאוד, ולכן אני אפקטיבית יותר. אני גם מבשלת פחות".

השקעה עצמית

המשרדים המפוארים של בית ההשקעות היוקרתי מריל לינץ' משדרים עוצמה. מי שהצליח לנחות בבית ההשקעות הכוחני הזה מבין היטב את הכללים: תחזיק מעמד רק אם תעמוד בלחצים. לכן רצוי שלא תגלה סימנים של עייפות. אתה מייצר, משמע אתה קיים. הדבר היחיד שיכול לרכך מעט את כללי המשחק הפיננסיים הקשוחים הוא הנוף המרשים ממשרדה של סיגל שפירא-בן ציון: מנהטן מצד אחד, גשר קווינס מצד שני.

שפירא-בן ציון היא יועצת פיננסית במריל לינץ'. עיניים כחולות, חליפה מחויטת, חביבה אבל קורקטית. יורה משפטים מדויקים ומנוסחים היטב, כפי שניתן לצפות מבנקאית פרטית באחת החברות הפיננסיות הגדולות בעולם. הגוף הדקיק לא מסגיר את העובדה שהיא אם לשלושה - תאומים בני 4 וחצי וילד בן שנה וחצי.

ב-1994 היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון בכלכלה, במקביל לסיום לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב. התואר הכפול לא הפריע לה לעבוד תוך כדי הלימודים כדיילת באל על, עבודה שאפשרה לה לטעום מהעולם הגדול. כשסיימה ללמוד הצטרפה לרשות ניירות ערך הישראלית, שם התקדמה במהירות למעמד בכיר בתחום החקירות הכלכליות. ב-1998, במהלך עבודתה ברשות, הגיעה לסיור מקצועי בן יומיים בבורסה הניו יורקית לצד ביקור במריל לינץ'. "הביקור הלהיב אותי, אבל לא תיארתי לעצמי שתוך שנתיים כבר אהיה עובדת מן המניין בחברה הזו", היא מספרת.

הדרך למריל לינץ' עברה בתוכנית המצטיינים (התמחות במימון) בבית הספר לעסקים של ברוך קולג', שאליה התקבלה ב-1999. שנה לאחר מכן כבר נחתה במריל לינץ'. לדבריה, התוכנית המעשית של הקולג' הניו יורקי מכינה היטב את בוגריה לשוק העבודה האמריקאי. עם זאת, היא מודה, "עברתי כמה ראיונות עד שקיבלתי את הצעת העבודה. חמש שנות הניסיון המשפטי שלי בעבודה ברשות ניירות ערך עזרו, כמו גם ההתמחות במימון".

למה זנחת את המסלול המשפטי?

"החלום שלי תמיד היה בכיוון השוק הפיננסי. חשבתי ללמוד מינהל עסקים כבר בישראל, אבל כשהתקבלתי לאוניברסיטה בניו יורק, החלטתי לממש חלום ישן לגור בארצות הברית".

לא פחדת מהמעבר לג'ונגל הניו יורקי?

"לא אני ולא בעלי חששנו מהשינוי. זה היה חלום משותף לשנינו, והיה ברור לנו שהחלום הזה הוא חלק מהותי מהרצון שלנו להתפתח מקצועית ואישית. צריך לזכור שהכרתי את העיר היטב מתקופת עבודתי כדיילת".

איך הסתדרת בהתחלה?

"להורים שלי היה חלק חשוב מאוד בתהליך הנטוורקינג שלי. הם אלה שסיפקו לי את הקשרים הראשונים. במעגל הראשון היו גם קליינטים שהכרתי בעבודה הקודמת שלי בישראל, ויש לי כמובן בעל שמעניק לי הרבה תמיכה ועידוד".

נוח לך עם הנטוורקינג, השיווק העצמי?

"אין לי בעיה עם זה. אני בטוחה מאוד בחברה שאני מייצגת ובשירותים שאנחנו מעניקים".

מה כוללת העבודה שלך במריל לינץ'?

"אני עובדת עם בעלי הון שמנהלים אצלנו תיקים של מיליון דולר ומעלה. כבנקאית פרטית אני אחראית להתוויית אסטרטגיה עבור הלקוח ולהתאמתה לצרכים האישיים שלו, למידת הסיכון שהוא מוכן לקחת בניהול הכסף, למשך הזמן שהוא רוצה להשקיע, לצורכי הנזילות שלו, להיבטי המיסוי השונים ועוד".

מה זה אומר בפועל?

"כשמגיע אליי לקוח אני לומדת אותו היטב, מכינה לו תוכנית, מקבלת פידבק, לומדת מהתגובות שלו ואז מיישמת באופן שוטף. למעשה, אנחנו בונים עבור כל משקיע מפת השקעות, שברוב המקרים כוללת גם נכסים אחרים שלו. היכולת שלנו להסתכל על סך הנכסים של הלקוח, גם אלה שאינם מנוהלים על ידינו, מאפשרת לנו מדיניות השקעות מדויקת, זהירה ואפקטיבית".

יש משמעות לעובדה שאת ישראלית?

"ודאי. מריל לינץ' היא חברה בינלאומית שמעסיקה עובדים מלאומים רבים. אני גויסתי על מנת לטפל בלקוחות ישראלים, לדבר בשפתם ולהבין את הצרכים הפיננסיים והמיסויים שלהם. כ-80% מהלקוחות שלי הם ישראלים או בעלי שורשים ישראליים, או חברות אמריקאיות שקשורות לחברות ישראליות.

"היתרון בעבודה איתנו הוא היכולת של הלקוחות לקבל שירותים של גוף בינלאומי בעברית והבנה מצוינת של השוק ושל הצרכן הישראלי. ללקוחות רבים זה מאפשר להרגיש בטוחים יותר ביחס לגוף שבו הם מנהלים את ההון האישי שלהם".

הישראלים משקיעים היום בחו"ל הרבה יותר. את מרגישה את זה בעבודה?

"אני אכן עדה לעלייה בהשקעות של ישראלים בניו יורק. זה נובע משלושה תהליכים מרכזיים: הליברליזציה שהחלה בסוף שנות ה-90 ומאפשרת לישראלים להוציא מטבע זר מחוץ לגבולות ישראל; רפורמת המס שיצרה אחידות בהיבטי המס של השקעות בניירות ערך בארץ ובחו"ל; והמשך הצמיחה בתעשיית ההיי טק, שמגדילה את מספרם של בעלי ההון".

מה הלאה? היכן את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"אני מרגישה בת מזל שאני במריל לינץ'. אני יכולה להמשיך ללמוד מהניסיון של אחרים פה ולתרום. כל עוד אני מרגישה ככה, אמשיך פה". "

lady@globes.co.il

סיגל שפירא-בן ציון

גיל: 37

מקצוע: יועצת פיננסית בינלאומית בכירה

מקום עבודה: חטיבת הבנקאות הפרטית הגלובאלית במריל לינץ'

טיפ: "מחשבה אנליטית, חשיבה אסטרטגית ואינטליגנציה רגשית גבוהה. אם את טובה, והביצועים שלך מצוינים - אין סיבה שלא תצליחי"

לירז יובל

גיל: 29

מקצוע: עורכת דין

מקום עבודה: שותפה במשרד שבלת, ניו יורק

טיפ: "אין מה לפחד. תאמינו לי, זה משתלם אם מעזים. צריך לנצל כל הזדמנות, ורצוי לפגוש כמה שיותר אנשים"

אילת דניאל-אלדובי

גיל: 36

מקצוע: אוצרת ויועצת אמנות

מקום עבודה: ADA Art Consulting LLC

טיפ: "אחת מבעלי הגלריות אמרה לי פעם 'העין היא שריר'. כלומר, ללכת להרבה פתיחות של תערוכות, להיחשף לטרנדים ולראות מה הולך"