פתאום כ-ו-ל-ם פרפקציוניסטים

לקראת ראיון עבודה, מרבית האנשים מאוד מוטרדים כיצד להתמודד עם השאלה 'מהם שלושת החסרונות שלך?' כאילו התשובה לשאלה הזו היא שתכריע את קבלתם או אי קבלתם לתפקיד. לפתע פתאום, כבמטה קסם, כולם הופכים להיות 'פרפקציוניסטים'. גם הפרפקציוניסטים וגם החפיפניקים, כולם מתהדרים בהיותם פרפקציוניסטים. כאילו פרפקציוניזם הוא ההבטחה האולטימטיבית לעובד חרוץ, משקיע ובלתי מתפשר, כזה שלא יסתפק בפחות ממושלם, שלא ינטוש את שולחן העבודה בטרם השלים את כל משימותיו ועל הצד הטוב ביותר. כאילו פרפקציוניזם היא העליונה שבמעלות.

תשובת הפרפקציוניסט מאד לא מומלצת, ראשית כי רוב הסיכויים שלא יאמינו לך (גם אם אתה פרפקציוניסט חולני), שהרי כולם (כמעט) עונים את אותה התשובה. שנית, אם חלילה יאמינו לך, כנראה שלא עשית לעצמך שירות טוב. למרות שפרפקציוניזם נשמע כאילו הוא יתרון, במרבית התפקידים, ובוודאי הניהוליים, הוא חסרון ענק. מעסיקים יודעים שהאויב של הטוב הוא הטוב מאד. הם יודעים שהפרפקציוניסט האמיתי הוא נוקשה, לא מסתגל לשינויים, לא באמת מבדיל בין עיקר לטפל, שבשניהם הוא משקיע את אותה האנרגיה. איזה מעסיק צריך תפל מושלם? גם עיקר מושלם הוא לא צריך, הוא רוצה עיקר מספיק טוב, כזה שישאיר את לקוחותיו אצלו. גם כשהוא מבטיח ללקוחות מוצר או השירות 'הטובים ביותר' הוא לא באמת מתכוון לזה. בשוק תחרותי זה לא כלכלי. הוא יודע את זה וגם הלקוחות.

אז איך בכל זאת עונים לשאלה הזאת? ברמה הטקטית, בהתייחס לגוף השאלה, חשוב להבין שאין דבר כזה תשובה נכונה. החוכמה היא לתת תשובה אמינה, כזו שמסתדרת עם האדם עצמו, עם הציפיות, עם התפקיד, עם שאר המסרים והתכנים שעולים בראיון. אי אפשר "להדביק" תשובה "משום מקום", כזו שלא מתחברת לאדם עצמו ולצפות שהיא תעבוד. זה לא משכנע, זה לא אמין, גם אתם לא הייתם קונים את זה.

תשובה אינטליגנטית ראוי לה שתיגזר למשל מהיתרונות של האדם. אם תחשבו על זה לעומק תגלו שהחסרונות שלנו הם בדרך כלל תמונת מראה של היתרונות במצב אחר, דהיינו, אותה התכונה בסיטואציה אחת היא יתרון ובשניה היא חיסרון. למשל, אדם נמרץ שיתרונו הגדול הוא בחתירה בלתי נלאית לתוצאות, כזה שלא מרפה עד השגת היעד, עשוי להיות נכס גדול למעסיק. מאידך כשהמצב דורש להרפות מעט, להתאזר בסבלנות, אותו היתרון עלול להפוך לחיסרון. עדיף לציין את החיסרון הזה כמראה לתכונה החיובית שצוינה (ולהוסיף "אם הזמן אני לומד להרפות כשצריך") במקום לשלוף את תשובת הפרפקציוניסט בלי קשר לכלום. זה אמין, זה משכנע, זה "מתלבש" על האדם והתדמית שיצר לעצמו בראיון. לפי אותו הרציונל, אדם שהוא לא נמרץ, ראוי לו שלא ימציא לעצמו יתרון כזה, ובטח לא את החיסרון הנגזר ממנו. שניהם לא יתפסו אמינים.

ברמה האסטרטגית, שאלת החסרונות לא ממש חשובה וצריך לקחת אותה בפרופורציות הנכונות. ראיון עבודה מוצלח לא קם או נופל על תשובה נכונה לשאלה ספציפית, כזו או אחרת. ראיון מוצלח תלוי ביכולת של האדם לשכנע שהוא האדם המתאים לתפקיד הספציפי בחברה הספציפית. המשימה הזו היא הרבה יותר מורכבת מהכנה של סט "תשובות סטנדרטיות" לסט של "שאלות סטנדרטיות" שמראיינים (אולי) נוהגים לשאול בראיונות עבודה. האינטרנט מלא באתרים עמוסי "טיפים" להצלחה בראיון עבודה, כשבכולם אותו סט שאלות עם אותו סט תשובות מומלצות, כאילו כל המועמדים זהים, כל המראיינים זהים, כל התפקידים זהים, וכמוהן התשובות המומלצות. אולי באינטרנט זה עובד אך לא במציאות. אין "פתרון בית ספר" לשאלה איך להצליח בראיון עבודה. כל אדם הוא מוצר שונה, הרקורד המקצועי שלו שונה, המנופים השיווקיים שלו שונים ובהכרח גם המיצוב הרצוי והטיעונים המכירתיים בראיון. יותר מכך, אותו אדם הוא מוצר שונה כשמדובר בתפקידים שונים, ומה שנכון לתפקיד אחד לא בהכרח נכון לשני. יש חשיבות גדולה לפונקציה המראיינת (חברת ההשמה, מנהל גיוס, מנהל מקצועי), האם מדובר בראיון ראשון, בראיונות מתקדמים יותר, מו"מ על תנאים וכו'. בכל אחד מהמצבים התכנים שונים, הדגשים שונים וכמוהם ההערכות לראיון.

הכותבת היא יועצת לניהול קריירה. לתגובות: ornarudi@netvision.net.il