המדריך לבנייה עצמית

■ אין להעתיק מאמר זה, כולו או מקצתו, ללא אישור בכתב של היוצר!

כל הזכויות שמורות לרון פז ול"גלובס".

צעדים ראשונים

ההחלטה לבנות בית פרטי במקום לרכוש בית קיים אינה פשוטה כלל. עבור משפחה ממעמד הביניים, שאינה בעלת ניסיון רב וקשרים מיוחדים בענף, ההחלטה קשה עוד יותר.

מדור "בונים בית" פורסם ב"גלובס נדל"ן" מדי שבוע במשך 22 שבועות, במקביל לבנייה בפועל. בפרויקט מיוחד זה מתאר הח"מ בתמצית את תהליך בניית ביתו הפרטי - סדר הפעולות, הבעיות, הפתרונות, הטעויות והלקחים. מדובר בבניית יחידה שנייה במשק, 160 מ"ר בקומה אחת, במושב ביצרון שמצפון לגן יבנה, כ-10 ק"מ מזרחית לאשדוד.

לוח הזמנים. מאחר והקרקע זמינה לבנייה (כבר מ-1935), כלומר קיימות זכויות בנייה למגורים בלתי מנוצלות על הקרקע, נקבע יעד שאפתני: תוך שנה מהצעד הראשון - להיכנס אל הבית החדש. הצעד הראשון היה ב-1.8.06, הזמנת מודד לשטח. ב-19.10.06 הוגשו התוכניות לאישור הוועדה המקומית. היתר הבנייה התקבל ב-16.1.07, ויציקת היסודות הושלמה ב-30.1.07. יציקת קורות היסוד והרצפה הסתיימה ב-23.2.07. השלד הושלם ב-17.4.07, ובסוף יולי ניתן לאכלס את הבית.

לוח זמנים זה מתבסס על התמודדות מול בירוקרטיה "סטנדרטית" - בלי בקשות חריגות, שינוי תוכניות, תיקונים ותוספות. כמו כן מדובר בלו"ז שמניח כי כל סכום הכסף המיועד לבנייה זמין, ולא יהפוך לגורם מעכב. מדובר כאן בבנייה קונבנציונלית (בבלוקים).

צעדים ראשונים. מרגע שיש לך מגרש לבנייה, הצעד הראשון הוא שכירת שירותי מודד מוסמך, עבור הכנת מפה מצבית וטופוגראפית (2,300 שקל). המודד יבקר בשטח ויכין מפה מדויקת להפליא, בה מסומנים גבולות המגרש ביחס ליישוב, גבולות קו הבניין, דרכים, מבנים שכנים מסוגים שונים, עצים, ארונות חשמל וטלפון, מכסי ביוב, נקודות מים, וכמובן הגבהים של נקודות שונות במגרש - כמו במפת ניווט. מפה זו היא הבסיס למיקום הבית בשטח, תכנון התשתיות והפיתוח, ובסיס להגשת הבקשה להיתר בנייה.

שכירת אדריכל היא השלב הבא (3,000 דולר פלוס מע"מ עלתה האדריכלית שלי, אך יצוין כי אדריכלים רבים שקראו את הכתבה התרעמו וטענו כי תכנון ראוי עולה סביב 5,000-7,000 דולר). אי אפשר להפריז בחשיבות תכנון מוקדם ונכון, מפורט ככל האפשר, תוך מחשבה על הצרכים העתידיים של המשפחה. היתרון המרכזי בבנייה עצמית הוא החופש לתכנן את הבית כרצונך (או נכון יותר: כרצון האישה). אם התקציב אינו חורג מ-1,000 דולר למ"ר, "בית חלומות" נשאר פנטזיה; השאיפה היא לבנות בית איכותי, מתוכנן, מודרני, חסכוני ועמיד לאורך שנים, בלי ליפול במלכודות הרבות שבדרך.

הדרך להיתר בנייה

עם השלמת התכנון האדריכלי המלא של הבית, מכין האדריכל את התוכנית להגשה (הגרמושקה הידועה), שהיא הבקשה להיתר בנייה.

הגרמושקה תוגש לאישור כל הגופים הרלוונטיים, ותכלול את פרטי המבקש ועורך הבקשה, פרטי המגרש ושטח הבנייה, טבלת השימושים ופירוט השטחים, מיקומו המדויק של הבית על פני המפה המצבית, חיבור לביוב, תרשים חתך הבית מארבעת כיווניו, תוכנית הבית עצמו (החדרים), תוכנית ממ"ד ופרטי זיון, חתימות וכיו"ב.

את הגרמושקה מגישים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הוועדה תתנה את היתר הבנייה באישור שורת גופים - מינהל מקרקעי ישראל (לגבי זכויות הבנייה), מהנדס הג"א (לגבי דרישות הממ"ד), במושבים - אישור ועד המושב, בזק, אתר פסולת בניין מוסדר (אליו מתחייבים מראש לפנות את הפסולת) וחוזה פיקוח חתום עם מעבדה מוסמכת לבדיקות בטון (3,200 שקל).

בכך לא מסתכמות דרישות הוועדה המקומית. מגיש הבקשה יתכבד בגיליון דרישות די מרתיע, שעשוי לכלול כ-20 סעיפים. בין היתר דרשה במקרה זה הוועדה גידור זמני של המגרש לפני תחילת העבודות, דו"ח פיקוח ומינוי מהנדס, וכן שורת דרישות "עתידיות" שלא ברור מתי ימומשו - כגון מיכל מים לשעת חירום. וכן, גם דרישות כספיות: אגרת בנייה (בוועדה המקומית באר טוביה גובים 31 שקל למ"ר), היטל ביוב (70 שקל למ"ר) והיטל סלילה (150 שקל למ"ר, בלי קשר לביצוע עבודות בפועל). סה"כ - 40 אלף שקל לבית בן 160 מ"ר. מובן שהסכומים משתנים בין עיר לעיר.

אישור המינהל: כעיקרון הוועדה המקומית אחראית על מסירת התוכניות לאישור המינהל, אך לא תמימים אנחנו, ויודעים כי תיקים עלולים לשכב על השולחנות חודשים. מותר ומומלץ מאוד למבקש לקחת את התיק בעצמו, פיזית, אל משרדי המינהל לאישור. התיק יעבור הדמיה, יבדקו זכויות הבנייה והתאמה לתמ"א 35, ייגבה תשלום על תוספת זכויות בנייה, ואם הכל יימצא כשר ותקין - אין סיבה שאישור המינהל לא יינתן תוך שבועות ספורים.

במקרה הנ"ל, מיום הגשת הגרמושקה לוועדה ועד קבלת היתר הבנייה חלפו שלושה חודשים.

בחירת קבלן מבצע

זמן ההמתנה להיתר בנייה הוא הזמן המתאים למו"מ לבחירת קבלן לבניית הבית הפרטי. כאן טמון הכסף הגדול, וכאן גם עלול להיטמן החלום, אם הכסף יהיה השיקול הבלעדי.

שיטת הקבלנות העצמית, היינו שכירת קבלן שלד וביצוע עבודות הגמר באמצעות קבלני משנה (טייח, רצף, חשמלאי, אינסטלטור וכו') אומנם עשויה לחסוך סכום לא מבוטל (יש אומרים 10%), אך היא מיועדת בעיקר למקצוענים שיכולים להקדיש לכך את מירב זמנם, ולא ממהרים. למי שבוחר בדרך זו רק כדאי להזכיר, שאי אפשר "קודם לבנות שלד, ואח"כ לאט לאט להמשיך" - כבר בשלב השלד, החשמלאי והאינסטלטור צריכים לבצע הכנות הכרחיות להמשך, והתיאום המתיש בין הצדדים - עליכם.

שיטת קבלן המפתח (פאושלי) היא השיטה הנוחה, ולרוב גם היקרה. יתרונה הגדול הוא בכתובת אחת לכל פניותיכם, אחריות אחת, וביצוע מהיר ע"י מקצוען. את מי לבחור - זו השאלה הגדולה. את ההוא שבנה לפני 5 שנים לגיסתך? את ההצעה היותר משתלמת? או את זה שהותיר רושם אישי הכי חיובי? ראשית, כדאי לקבל לפחות 3 הצעות מחיר, לפי המפרט שקבעתם, ולראות עבודות של הקבלן.

אין ספק שכל הקריטריונים חשובים: המלצות, ניסיון, רושם אישי, מפרט, מחיר, מהירות. בשוק מסתובבים קומבינטורים רבים שמציעים מחירים אטרקטיביים. חלקם יודעים היטב את העבודה, וחלקם מתאמנים עליכם. אם הקבלן איננו קבלן רשום, והוא מספר סיפור על קבלן רשום אחר שחותם - נורה אדומה. אם הקבלן הסתכסך עם בעלי בתים קודמים - שתי נורות אדומות. אם המחיר נמוך משמעותית - הישמרו שבעתיים, כי רוב ההפרש לא בא על חשבון רווחי הקבלן, אלא על חשבונכם וחשבון החוק: העסקת שב"חים, קיצורי דרך בביצוע, היעדר ביטוח ומה לא. אחר כך לתקן יהיה בלתי אפשרי או יקר מאוד.

כולם ישאלו "כמה יצא למטר". השאלה אינה רלוונטית: המרפסת והכניסה כלולות בשטח או לא? עם גג רעפים או בלי? עם מזגן, מטבח ואזעקה או לא? כולל פיתוח וחניה? כולל מע"מ? לפי איזה שער דולר? איזה מרצפות, אילו ברזים... ובקיצור: לצערנו אין כלל אצבע, יש לנתח כל הצעת מחיר לפי התמורה שהיא נותנת.

הבחירה שלי היתה בהצעה הגבוהה ב-14 אלף דולר מהנמוכה ביותר, ונמוכה ב-11 אלף דולר מהגבוהה ביותר. השיקולים המכריעים היו אמינות, היכרות ואיכות ביצוע מוכחת.

הכנות והתארגנות לבנייה

יש מגרש, יש היתר בנייה ביד, חתמנו עם קבלן ומשתוקקים כבר להתחיל בבנייה. ראשית חובה להזמין שוב את המודד, לסימון 4 נק' ייחוס למיקום הבית על המגרש, ואת גובה האפס של הרצפה (1,200 שקל). נפגש שוב עם המודד בגמר הבנייה, לצורך קבלת טופס 4.

אבל רגע רגע... מה יש בתוך הקרקע? לסוג הקרקע יש השפעה גדולה על שיטת ייצוב המבנה - אם בפלטות ואם בכלונסאות, המשפיעה בתורה על עמידות המבנה, יציבותו ואפילו עלותו.

כדי לקבל תשובה לשאלה יש צורך בהזמנת דו"ח קרקע. כיום אין עדיין דרישה גורפת של כל הוועדות המקומיות לבצע את הבנייה בהתאם לדו"ח קרקע, אך יש לשער שבעתיד הקרוב הדבר ישתנה. מאידך, האדריכל/מהנדס עשוי לקבוע לגבי עצמו, כי הוא דורש דו"ח קרקע כתנאי ללקיחת אחריות על הפרויקט.

דו"ח הקרקע יפרט איזה סוג קרקע קיים בכל עומק, עד 12 מ', איזו שיטת ביסוס בניין נחוצה, לאיזה עומק לקדוח, באיזה קוטר ובאיזו שיטה. על מנת להכין דו"ח קרקע יש חובה בביצוע קידוח ניסיון - מכונה מיוחדת עם מקדח, שתוציא דגימת קרקע של 200 סמ"ק בכל מטר, עד לעומק של 12 מטרים. קידוח ניסיון עולה כ-1,000 שקל, ו-1,400 שקל נוספים יגבה יועץ קרקע מוסמך, שיקבל לידיו 12 שקיות של דגימות הקרקע, ויכין את הדו"ח.

לרוב קרקע חרסית תחייב ביסוס באמצעות כלונסאות (ביסוס על חיכוך), בעוד שקרקע סלעית שקשה לקדוח בה תחייב חפירה ופלטות (ביסוס על לחץ). במקרה זה במושב ביצרון הקרקע היתה חולית. מצד אחד קל מאוד לקדוח בה, אך מצד שני יש סכנה של מפולות בתוך הקידוח. יועץ הקרקע המליץ לבצע קידוחים לכלונסאות, לעומק 9 מ' ובקוטר 50 ס"מ.

הגיע היום המיוחל, עולים על הקרקע. כבר בקידוח הראשון מרגיש המפעיל במפולות חול, עצר את הקידוח והסתלק. הסיכוי למפולת עולה ככל שהקידוח מעמיק וקוטרו גדל. הקבלן, המהנדס ויועץ הקרקע מתייעצים: האם להעמיק את הקידוח ולהקטין את הקוטר, או דווקא להקטין את העומק ולהרחיב את הקוטר? גשם שוטף דחה את ההחלטה, וכעבור שבוע הגיע למקום שוב יועץ הקרקע (וגבה עוד 1,200 שקל). מפעיל אחר ומקדח סגור הצליחו בסופו של דבר לקדוח 25 קידוחים, ומיד באותו יום לצקת בם את הבטון ליסודות הבית.

בדיקה סונית ליסודות וחיבור לרשת החשמל

לאחר ביצוע דו"ח קרקע נוצקו יסודות הבית - 25 כלונסאות. יצוין, כי ביום היציקה יש להזמין את מכון הבדיקה (אותו המכון שהתקשרנו עימו מראש כתנאי מוקדם להיתר בנייה) לאסוף דגימת בטון, הכרחי לצורך טופס 4.

בדיקה נוספת, שעדיין אינה חובה בכל הוועדות המקומיות, אך נדרשת ע"י מהנדסים רבים החתומים על אחריותם לשלד, מתבצעת שבוע לאחר יציקת הכלונסאות. מדובר בבדיקה סונית (1,100 שקל, לא כלול בחוזה עם מכון הבדיקה) שמטרתה לוודא את תקינות היסודות: שהם בוצעו עד לעומק הרצוי (9 מטר במקרה זה), ומעל לכל - שהם רצופים, ולא נקטעו ע"י מפולת עפר.

בודק מוסמך יקיש על ראש כל כלונס במכשיר מיוחד, שקולט את ההד החוזר ויודע לקבוע מהו אורך הכלונס והאם הצפיפות זהה לכל אורכו. במקרה זה התגלה נתק באחת הכלונסאות, שככל הנראה מוסבר בחול שקרס פנימה בזמן מילוי הבטון. מאחר ואי אפשר לתקן דבר שכזה, הפתרון שנתן המהנדס הוא קידוח נוסף בסמוך לכלונס הפגום ויציקה, שבוצעה הפעם בהצלחה.

תופעת הנתקים ביציקות בקידוחים בחול אינה נדירה. הפתרון האולטימטיבי הוא יציקה בשיטת בטונייט, בה זרוע מיוחדת יורדת פנימה לעומק הקידוח, מזרימה את הבטון ועולה מעלה תוך מילוי הקידוח. כך מובטח שלא יכנסו חומרים זרים וינתקו את היסוד. הבעיה: לשיטה זו תוספת עלות של כ-40 אלף שקל. לא נעים.

חשמל: עבודות הבנייה מצריכות חיבור לחשמל. מי שיכול מחבר כבל ומקבל חשמל מהשכנים. מי שלא, צריך אחד מהשניים: גנרטור או חיבור חשמל זמני של חברת החשמל. כאן אנו נכנסים לעולם שנשלט ע"י מונופול ומציב את הנוחיות שלנו במקום האחרון.

ראשית יש לדעת, שכבר במעמד הבקשה לחשמל זמני (תנאי להגשת הבקשה: היתר בנייה) יש להדגיש, כי מדובר בחיבור זמני שיהפוך לחיבור קבוע.

חברת החשמל תשלח למקום טכנאי שיקבע היכן יוצב שעון החשמל. כיום אסור חיבור חשמל בכבל באוויר, וחובה לטמון את הכבל באדמה. לאחר מכן ישלח חשבון לתשלום (8,200 שקל

לשעון בודד, זוג שכנים יקטינו עלויות). שעון החשמל מותקן בתוך בטונאדה מיוחדת (פילר), אותו לא טורחת חברת החשמל לספק. עליכם מוטל לחפש, לרכוש (1,200 שקל) ולהוביל את מסגרת הבטון הזו, שמשקלה 1.7 טון. ואם זה לא מספיק, אז היכונו להיות גם קברנים: חברת החשמל דורשת שהפילר יקבר בעומק של חצי מטר. רק אחרי שנרכש, הובל, נקבר ושולם החשבון - יאות הטכנאי לבוא ולחבר את החיבור הזמני. החשמלאי הפרטי שלכם או של הקבלן ידרוש 3,000 שקל נוספים על החלק שלו בעבודה, לא כלול בחוזה המפתח.

מתקדמים ליציקת רצפה

השלב הבא בבניית השלד לאחר יציקת הכלונסאות הוא יציקת קורות היסוד והרצפה. "גובה אפס" הוא הגובה של רצפת קומת הקרקע ונקודת הייחוס של מפלסי הבית. עוד בטרם היציקה מתקשר הקבלן ומודיע: גובה האפס שלפי התוכנית נמוך מדי, ויחייב לחפור לצורך הנחת קורות היסוד. הקבלן אומר, שניתן אומנם לבצע את התוכנית כמו שהיא (הפרש של 25 ס"מ בין גובה הקרקע לגובה אפס), אך הוא מזהיר שמצב שכזה עלול להביא בסופו של דבר לרטיבות. הקבלן מבקש לנסות לתאם עם המהנדס את הגבהת הבית, לצורך שיפור אטימותו.

בדיקה עם המהנדס מעלה, שניתן לסטות מן התוכניות שאושרו עד למקסימום של 30 ס"מ גובה, וזאת מבלי להגיש תוכנית מתקנת, שתגרום לעיכוב ולתוספת עלות. הקבלן מקבל זאת בשמחה ומגביה את הבית ב-30 ס"מ, ללא תוספת תשלום.

הנחת כוורות: לפני יציקת הרצפה יש חשיבות גדולה בהנחת חומר שיחצוץ בין האדמה לרצפה. כיום מקובל להשתמש בכוורת קרטון או בקלקר. המטרה של שכבה זו היא לנתק את האדמה מהמבנה, משום שאדמה (חרסיתית בעיקר) הבאה במגע עם מים מתנפחת, ואם הרצפה צמודה לאדמה ייווצרו סדקים לא רצויים. מטרת הכוורת, אותן קוביות קרטון גדולות עטופות ניילון, היא לספוג את התרחבות ותזוזת האדמה, על להתייצבות הבית תוך שנה-שנתיים.

איטום: ההבדל בין קבלן טוב לקבלן חפפן יתבטא כבר בשלב האיטום. זו עבודה שנחבאת מין העין, וחייבת להתבצע בזמן הבנייה ובמיומנות כדי למנוע רטיבות שתאיץ את בלאי תחתית הבית. בחלקים שמתחת לפני הקרקע - מרתף או חצי מרתף, יש להדביק על הקירות שיכוסו באדמה יריעות איטום מיוחדות, שנראות כמו שכבת זפת, ונקראות יריעות ביטומניות. בחלקים שמעל לפני הקרקע מבוצע איטום חיצוני, שממוקם בין הבלוק הראשון לקורת היסוד.

יציקת הרצפה וקורות היסוד הושלמה ב-23.2.07, כחמישה שבועות לאחר קבלת היתר הבנייה. לראשונה רואים את מיקומו המדויק של הבית, ואפשר כבר לדמיין את החדרים. את הבטון הטרי חובה להשקות בכמויות גדולות של מים שלוש פעמים ביום למשך כמה ימים, ואם הפועלים מהגליל יצאו לחופשת סוף שבוע אסור להתעצל: קחו צינור והשקו - הזורעים בדמעה ברינה יקצורו.

שתי שיטות לבנייה היקפית

החדשות הטובות עם השלמת יציקת הרצפה הן שמזג האוויר כבר כמעט ואינו יכול לעכב את הבנייה, ומכאן אפשר "לרוץ" ולהשלים את השלד כולו בתוך כחודש ימים.

שתי שיטות עיקריות, הפוכות זו לזו, קיימות בבניית הקירות החיצוניים (בנייה היקפית). השיטה הוותיקה, שהיתה הנפוצה ביותר עד לפני שנים ספורות, גרסה שלאחר השלמת הרצפה יש לצקת את כל העמודים (עמודי הבטון עליהם נשענת התקרה, שאת מספרם ומיקומם קובע מהנדס הבניין), ורק אחר כך לבנות בבלוקים את הקירות, כלומר למלא בין העמודים. שיטה זו, שהיא הפשוטה והטריוויאלית, יצרה נקודות תורפה במקומות החיבור בין הבלוקים לעמודי הבטון. מכיוון שהבלוק הוא בלוק, וגם אם מנסרים אותו הוא לעולם לא ימלא את החלל שבין העמודים בדיוק של סנטימטר - בתפר שבין הבלוק לעמוד יצקו שוב רצועות בטון צרות (שטראבות), ועליהן בא הטיח. המצב בפועל בבתים רבים היה שעבודה זו לא בוצעה באופן מושלם, ובמוקדם או במאוחר התגלו סדקים בעומקים שונים במקומות החיבור.

את הבעיה הזו באה לפתור השיטה השנייה, שהופכת לפופלרית מאוד ועלותה זהה. העיקרון פשוט: מיד לאחר שהרצפה מתייבשת בונים תחילה דווקא את קירות הבלוקים, תוך שמשאירים רווחים (חללים) במקומות בהם צריכים לקום העמודים. קצוות הקירות לא חייבים להיות ישרים, וכל בלוק בכל "שורה" יכול לבלוט יותר או פחות, כלומר חוסכים בחיתוך הבלוקים. רק לאחר מכן יוצקים את העמודים בחללים שנוצרו בין הקירות. מדוע זה טוב? משום שהבטון הרי מגיע במצב נוזלי, ויכול למלא את החלל בדיוק מושלם. כמו כן דחיסת הבטון והשקייתו לאחר מכן גורמת להידוק קירות הבלוקים, וכך מתקבל גם חוזק של הקירות וגם תפר מושלם בין הבלוקים לבטון. המשמעות: אין צורך בשטראבות, ואין כמעט סכנה שייווצרו סדקים. פשוט וחכם.

בשיטה זו נבנה הבית, ובתוך שבועיים (8.3.07) הושלמה כל הבנייה ההיקפית, לרבות יציקת הממ"ד (קירות בעובי 30 ס"מ) וקיר ההדף שמול דלת הממ"ד. יש לשים לב שמתחת ומעל לכל החלונות והדלתות ייבנו חגורות - או כיציקת בטון או ע"י בלוק מיוחד, בעל צפיפות גבוהה יותר.

בניית התקרה

ישנם מספר סוגי תקרות, והבחירה ביניהם תלויה גם בשאלה אם מתוכנן גג רעפים. יותר ויותר בתים פרטיים נבנים כיום עם גגות שטוחים ללא רעפים, שמוזילים עלויות. החלום על בית בכפר עם גג אדום הוא אומנם חלום, אך כמות השלג שיורדת במישור החוף כנראה תכניס את בעלי הגגות השטוחים לבעיה רק פעם במאה.

תקרת רביץ היא התקרה הזולה ביותר בבנייה הקונבנציונלית, והיא מחייבת בניית גג רעפים מעליה. בשיטה זו נעשה כיום שימוש מועט, והיא למעשה תקרת טיח. ראשית בונים לוחות עץ לכל רוחב התקרה, עליהם מונחת רשת אקסטנדית, ומעל הרשת בא הטיח. תקרת רביץ היא פגיעה מאוד, ואפילו בומים על קוליים עלולים לסדוק אותה - ולכן בקרבת שדות תעופה היא אסורה בשימוש.

תקרת בטון היא תקרה שכולה יציקת בטון - כך נוצרת תקרה כבדה במיוחד, חזקה במיוחד, המחייבת שימוש מאסיבי בברזל, והיא היקרה ביותר. בפרויקט זה נבנתה תקרת צלעות, שמטרתה להפחית ממשקל התקרה ולהוזיל עלויות. תקרת צלעות היא תקרה שמורכבת מיציקות בטון המרשתות כשתי וערב את התקרה, במקומות אותם קובע מהנדס הבניין, ואת החללים שבין ה"צלעות" ממלאים בלוקים, החוסכים טונות רבות ממשקל התקרה.

השלבים בבניית תקרת צלעות: ראשית יש לבנות את הטפסנות של התקרה - אותן קורות העץ עם עמודי התמיכה, שעליהן תיבנה התקרה. מעל הטפסנות מסדרים תחילה את הבלוקים, ומצמידים אותם בלי כל חומר מחבר. בזמן סידור הבלוקים משאירים מקום לצלעות הבטון. קושרים את קורות הברזל ההיקפיות והמרכזיות, ואח"כ מפזרים ברזלים על הצלעות. מעל הברזלים מניחים רשת בעובי 6 מ"מ על כל שטח התקרה, ומעליה יוצקים בטון. לאחר התייבשות התקרה יוצקים שכבת בטון על כל התקרה (גם מעל הבלוקים), הנקראת טופינג. בשיטה זו, תקרה סטנדרטית תהיה בעובי של 25 ס"מ, כאשר הבלוקים הם ברוחב 20 ס"מ, ומעליהם 5 ס"מ של טופינג.

אם לא בונים גג רעפים, יש לבצע שיפוע בגג, שיוביל את המים לפתחי המרזבים, וכן לעשות שכבת איטום מיוחדת. את השיפוע מבצעים באמצעות בטון מוקצף (בטקל), ואת האיטום, בעובי של 4-5 מ"מ, מבצעים ע"י יריעות ביטומניות. בגמר יש לבצע בדיקת אטימות ע"י הצפה.

סיום שלד ומסקנות

השלמת בניית התקרה כבר יוצרת מראה של בית, לפחות מבחוץ. השלב האחרון בבניית השלד הוא המחיצות הפנימיות - קירות מבלוק ברוחב 10 ס"מ. ברוב המקרים עד לרגע זה עוד אפשר לעשות שינויים פנימיים, כלומר להגדיל חדר אחד על חשבון האחר, לשנות את מיקום הדלתות, לשנות את מיקום הכיורים והאמבטיות וכיו"ב. למחיצות הפנימיות אין משמעות מבחינת הקונסטרוקציה, ולכן שינויים בהן אינם מחייבים אישור מהנדס ושינוי של תוכניות הבנייה.

לאחר שהתקרה מתייבשת, תהליך שלוקח שבוע לפחות (ולא לשכוח להשקות!), ניתן לפרק את התמיכות הפנימיות, את הטפסנות ואת הקשירות. כעת אפשר להסתובב בחופשיות בבית מקורה, ובתוך יומיים ניתן לבנות את כל הקירות הפנימיים. הקירות נבנים תחילה עד לגובה קצה הדלת, כאשר מעל לגובה משקוף הדלת יוצקים חגורת בטון ברוחב של כ-20 ס"מ. לאחר שזו מתייבשת, עניין של עוד כמה ימים - משלימים את בניית הקירות בבלוקים, עד לתקרה - וזהו, אפשר לברך על המוגמר: יש שלד. בסיכומו של דבר, מיום קבלת היתר הבנייה ועד סיום בניית השלד חלפו שלושה חודשים בדיוק, למרות הגשמים.

מסקנות אישיות מבניית השלד: קבלן מפתח מקצר זמנים; פועלי בניין ישראלים אומנם עולים יותר אבל הם מגיעים כשצריך ואפשר לדבר איתם ולשאול שאלות; אם יש קבלן אמין ומנוסה אפשר לחסוך את עלות הפיקוח הצמוד; יש להכין מראש רשימה של סדר העניינים בהם יש לטפל תוך כדי התקדמות הבנייה, אילו החלטות צריך לקבל ומתי - לא לבזבז אנרגיה על חיפוש מוקדם מדי, ולא לאחר בקבלת ההחלטות - למשל על מיקום נקודות החשמל; לא לשכוח עוד לפני יציקת התקרה לתכנן היטב את מערכת האזעקה (כל גלאי מצריך נקודת חשמל) ואת מערכת המיזוג (מזגן עילי מותקן על קיר בלוקים פנימי); לשלם לקבלן על כל שלב רק לאחר השלמתו, ולתעד כל תשלום; לוודא שיש התאמה מלאה בין התוכנית האדריכלית של "מבט העל", עליה אתם מסתכלים, לבין תרשימי החתכים של הבית, עליהם מסתכל הקבלן; לוודא מראש שפסולת הבניין תפונה לאתר מוסדר ובכמויות שהוצהר עליהן מראש - ראייה על כך הכרחית לצורך טופס 4.

תחילת עבודות הגמר - חשמל

אם עבודות השלד נראו מסובכות, והשלד המוכן כבר נראה כמו בית - דעו שעוד מוקדם לחגוג. הצרות רק מתחילות. השלד - ברזל, בטון ובלוקים, הרבה פחות מעורר שאלות והרבה פחות פתוח לפרשנויות ביניכם לבין קבלן מאשר שלבי הגמר. כשמתחילים לדבר על ברזים, דלתות וכיורים - פתאום עולות השאלות של איזה סוג, גודל וצבע.

כצפוי, כל מה שלא הוסכם במפורש בחוזה עם קבלן המפתח יפורש מעתה לרעתכם, כי גם הקבלן הכי סימפטי מחפש למקסם את רווחיו. כתבתם בחוזה "כולל הכנה למיזוג" וחשבתם שאתם מסודרים? תגלו שאם לא נכתב אחרת כל ה"הכנה" שתקבלו היא שבירה עם פטיש של בלוק בקיר, דרכו תעבור תעלת המיזוג, ואילו לגבי עבודות הצנרת, החשמל, ניקוז, גבס והתקנה - לכו חפשו את מי שמבצע כל זאת, וגם תכינו סכום של 5 ספרות, אם מדובר בוילה עם מיזוג מיני מרכזי. הרחבה על לקחי המיזוג בפרק מיוחד.

עבודות הגמר מתחילות עם חשמל ואינסטלציה. כאן תשלמו בזמן ובמזומן אם לא בוצעה הכנה של תעלות חשמל, מים וביוב בתוך הבטון בזמן בניית השלד.

נקודת חשמל שפתאום נזכרתם שאתם צריכים בשביל ההצתה החשמלית של כיריים גז, והכיריים יושבים בדיוק מול עמוד או חגורת בטון - תאלץ את החשמלאי לחצוב בבטון. חציבה בבטון תעלה יותר במקרה הטוב, ותסכן את הקונסטרוקציה של הבניין במקרה הרע. מהנדסת הבניין שלי אמרה, שעוד לא נתקלה בבית שבו לא קרה שחשמלאי בא עם דיסק וחתך עמודים - והמשמעות ברורה.

ובכל זאת, זו ההזדמנות האחרונה לקבוע את רשת החשמל של ביתכם החדש - שקע חשמל שחסר יכול להיות דבר מאוד מעצבן. המחיר המקובל לנקודת חשמל הוא 50 דולר. ליד הטלוויזיה יש לרוב גם מערכת סטריאו, ממיר של כבלים/לוויין, DVD ואולי גם טלפון - כדאי למקם שם שלושה שקעים לפחות, ולא לצאת בהנחה שלנצח תשתמשו במפצלים. כנ"ל בפינת המחשב. במטבח צריך לתכנן מראש היכן יוצב המקרר, התנור, הכיריים, המדיח והמיקרוגל (אם הוא בתוך ארון בילד-אין), ולהכין נקודות חשמל בהתאם. יש לתכנן את חדרי השינה: מפסק מתחלף שסוגר את האור בתוך החדר ימוקם ליד המיטה; במקום שמיועד לעמוד ארון קיר חבל לבזבז נקודות חשמל.

רצוי לתכנן היטב את התאורה החיצונית ההיקפית, ולעשות הכנה לתאורת גינה; יש לחשוב היטב גם על מיקום שקעי טלפון וטלוויזיה (אינטרנט), ונקודות חשמל למערכות המיזוג והאזעקה. להפתעתי 150 הנקודות שנכללו בחוזה לא הספיקו, ובסיכומו של דבר נזקקתי ל-165 נקודות - מערכת האזעקה לבדה דרשה 22 נק'. יש לקחת בחשבון, כי מקובל לספור נקודת כוח (למקרר, מזגן, מכונת כביסה וכו') כשתי נקודות, ונקודה בעלת חיבור ישיר ללוח (פקק נפרד) כשלוש נקודות.

אינסטלציה והכנה למיזוג

אינסטלציה: האדריכל שתכנן לכם את הבית שרטט בתוכנית את האסלות, הכיורים והמיטות, וחשבתם שזה רק לצורך המחשה? זהירות! מבחינת האינסטלציה, זו התוכנית - אלא אם תורו אחרת. גיליתי שהאינסטלטור הכין חיבור לכיור בקיר הפוך ממה שרציתי - בהתאם לשרבוט בתוכנית. כיור עוד אפשר להזיז, אבל אסלה זו כבר חתונה קתולית בגלל צנרת הביוב, ומקסימום אפשר לסובב אותה על צירה. אסלה סמויה (אסלה שמיכל ההדחה שלה בתוך הקיר, ואינו נראה) מחייבת מרחק של 20 ס"מ נוספים מהקיר עבור בניית הגומחה.

קיימים שלושה סוגים עיקריים של ברזים, כל סוג מחייב תשתית אחרת. ברז פשוט של מים קרים בלבד - מתאים רק לכיור של השירותים, או לברז בחצר; ברז 3 דרך, המפריד בין מים חמים וקרים, שימושי בכיור בחדר רחצה, במטבח ובטוש; ברז 4 דרך (אינטרפוץ) - בנוסף להפרדה בין מים חמים וקרים הוא מאפשר הזרמת המים משני פתחים שונים - שימושי לאמבטיות ולג'קוזי (המים יוצאים דרך השפופרת או דרך פתח מילוי האמבט). אסור לשכוח הכנה לכניסת ויציאת מים למכונת הכביסה ולמדיח - מה שמחייב להחליט על מיקומם עוד לפני ביצוע הטייח הפנימי.

הכנה למיזוג: לכל בית פתרון מיזוג אופטימלי משלו, אך ככלל החלל הגדול של סלון/פינת-אוכל/מטבח מצריך מזגן מיני מרכזי גדול, ואת חדרי השינה כדאי למזג במזגנים עיליים מפוצלים קטנים.

ההתקנה מורכבת משלושה שלבים, שלא בהכרח מתבצעים ע"י אותו בעל מקצוע. השלב הראשון יתבצע לפני הטייח, יחד עם החשמל והאינסטלציה: הוא כולל קידוחים בתקרות, השחלת צנרת נחושת בקוטר 2 צול, איטום של החור בגג בביטומן, והכנת צנרת ניקוז מים לכל מזגן עם חוסם ריח. המחירים שנגבו ממני: 100 ש' לכל מטר צנרת; 200 ש' לכל קידוח בתקרה; 100 ש' לכל איטום; 80 דולר לכל ניקוז. השלב השני (לפני הצבע) הוא בניית תקרת הנמכה מגבס, שמעליה נמצא המיני מרכזי ותעלות האוויר: 160 שקל למ"ר גבס. השלב השלישי הוא התקנת המזגנים עצמם: 600 ש' למזגן עילי, 3,000 ש' למיני מרכזי, 150 ש' לכל מתאם בכל פתח, ועלות התריסים עצמם - לפי גודל ויופי. סך עלות עבודת התקנת מיני מרכזי 5 כ"ס, ושלושה מזגנים עיליים 1.25 כ"ס - 11 אלף שקל.

טיח וריצוף

סיום עבודות החשמל, האינסטלציה וההכנות למיזוג, מכשיר את הקרקע לביצוע טיח פנימי וחיצוני, ובעקבותיו ריצוף. הטיח הפנימי, ומעליו השליכט הלבן, מוסיפים לעובי הקירות כמעט סנטימטר בכל צד. מיותר להרחיב על חשיבות איכות החומרים, שכן אפילו בשיפוץ גדול שעשוי להתבצע בעתיד הטיח קרוב לוודאי יישאר במקומו. סעיף העלות של הטיח מפתיע בגובהו, ובמקרה זה - בית של 160 מ"ר - הוא הסתכם ב-92 אלף שקל (פנים וחוץ). טיט מיוחד שנשאר סמיך 72 שעות מקל על עבודת הטייחים.

לאחר סיום הטיח מתחילה עבודת הריצוף. חוזה מפתח סטנדרטי מכסה עלות ריצוף וחיפוי קירות באמבטיות בשווי של 50-70 שקל למ"ר, כולל מע"מ. גודל המרצפות גדל עם השנים: אם בבית של סבתא הן בגודל 20 על 20, ואצל ההורים אחרי השיפוץ כבר יש 33 על 33, הרי שהיום הגדלים הפופולאריים הם 45 על 45, 50 על 50 ואפילו 60 על 60. האם יותר גדול הוא גם יותר יפה? יתכן. מבחינת עלות אין משמעות רבה, ודווקא מרצפות קטנות מחייבות יותר זמן עבודה של רצפים.

כדאי מאוד להזמין כמות מרצפות של 15% יותר משטח הבית, כדי לכסות פחת ופאנלים. אני הזמנתי רק 10% יותר, ונשארתי בסוף עם מרצפת ספייר אחת!

המרצפות מתחלקות לשני סוגים עיקריים: קרמיקה ופורצלן. הראשון זול יותר, השני חזק יותר. רוב הצבעים והדגמים, חלקים ומחוספסים, קיימים בשני החומרים. קרמיקה סוג א' הזולה ביותר בה נתקלתי עלתה 25 שקל למ"ר, וגם הסוגים האיכותיים של קרמיקה נשארים בתחום הדו ספרתי; עליית מדרגה לפורצלן, שעובר תהליך בחום גבוה והוא אמיד ביותר, מעלה את המחיר להחל מ-45 שקל למ"ר ועד 220 שקל למ"ר ואף יותר מכך.

מבלי להמליץ על חנות זו או אחרת רק אומר, שפער המחירים הוא עצום, בין חנות לחנות ובין מרצפת למרצפת באותה החנות. מומלץ לחפש מבצעים, סוחר שרוצה להיפטר מסחורה מסוימת יכול להציע תמורה טובה למדי למחיר. כמו כמעט בכל תחום, גם לכאן חדרו המוצרים הסיניים, שהם כמובן הזולים בשוק ונראים מפתים. לפני שקונים אותם כדאי להיזכר כמה זמן החזיק מעמד הצעצוע האחרון שקניתם לילד. המרצפות הטורקיות הן הבאות בתור, ואחריהן הספרדיות והאיטלקיות - האיכותיות ביותר.

טיפים: הרובה עושה את כל ההבדל: אותו חריץ (רווח, המכונה "פוגה") של כמה מילימטרים שמשאיר הרצף בין המרצפות, ושאותו הוא ממלא ברובה - אבקה מיוחדת שמתקשה - יוצר מראה נקי ויפהפה לריצפה כולה; אם מתוכנן פרקט בבית, כדאי לרצף מתחתיו בקרמיקה הזולה ביותר, וכמובן בלי פאנלים ורובה.

מטבח (א'): עיצוב ובחירת חומרים

מטבח הוא סיפור מורכב. כאן לא מדובר במוצר מדף, כמו אסלה או דלת, שאפשר לראות בתצוגה ולהזמין. מטבח מחייב עיצוב אישי והוא מורכב משורה ארוכה של החלטות, המשפיעות באופן קיצוני על המחיר: סוג העץ, סוג הפרזול, ציפוי הדלתות, ויטרינות, שיש, כיור, ברז, כיריים, ידיות, קרמיקה, מדפים, ואולי גם בוצ'רס בלוק (אי). ראשית יודגש: לא מדובר בטור צרכני, אלא בלקחים אישיים בלבד.

השלב הראשון הוא התכנון, אותו יש לבצע כבר במהלך בניית השלד. ברשתות המטבחים הגדולות והידועות מוצגים מטבחים לדוגמא, וישמחו לקבוע אתכם פגישה ולעצב לכם מטבח במקצועיות. הבעיה: את פלט העיצוב המודפס לא יסכימו לתת לכם, ואפילו לא את המידות.

הסיבה: רבים ניצלו את העיצוב חינם של הרשת ופנו ליישם אותו במקום אחר. מבדיקה אישית עלה כי לרוב המחירים ברשתות גבוהים מהמחירים של נגריות פרטיות מקומיות, שחוסכות בעלות התצוגות, המשרדים והעובדים.

בעת העיצוב יש לקבוע מראש היכן ימוקמו מכשירי החשמל, איזה עומק מגירות נחוץ, כמה שטח אחסון מתקבל ומהו גודלו של משטח העבודה (לרוב כלוא בין הכיריים לכיור).

לאחר העיצוב צריך להחליט על החומר ממנו יורכב המטבח. גוף המטבח עצמו עשוי בדר"כ סנדביץ', שהוא טוב ועמיד דיו לכל השימושים. הבעיה מתחילה בדלתות, שם מגוון האפשרויות מבלבל. דלתות העשויות מחומר פלסטי שנקרא MDF, ומצופות בלוח פורמייקה, הן הזולות והפרקטיות ביותר (ניקוי נוח, עמידות לשריטות). הן מאפשרות את כל מגוון הצבעים הקיימים בפורמייקה, ומחירן נע בין 400-700 שקל למ"ר. מאידך, אין להן את היוקרה שבעץ, ולרוב הן שטוחות - אם כי חב' פורמדור מייצרת דלתות פורמייקה עם מסגרות בעיצובים שונים. דלתות MDF אפשר גם לצבוע, לרוב בצבע אטום, במקום לצפות בפורמייקה. תהליך הצביעה ייקר אותן בערך פי 2.

דלתות פורניר הן כבר דלתות מעץ, ויש להן יופי שונה - עניין של טעם. את הפורניר חובה לצבוע, במחיר מינימום של 350 שקל למ"ר, וזהו הפער בערך בינן לדלתות הפורמייקה.

דלתות עץ מלא הן היקרות והיוקרתיות ביותר. כאן טווח המחירים רחב, ואישית לא נתקלתי במחיר נמוך מ-2,200 שקל למ"ר. עץ אורן נחשב לזול ולרך ביותר, והפגיעות הרבה שלו לא מתאימה למטבח. עץ בוק, מייפל, אלון ודובדבן אמידים וחזקים יותר, ועולים כפליים.

בסופו של דבר בחרתי במטבח סנדביץ' עם דלתות MDF מצופות פורמייקה. מחירו של מטבח שכזה הוא 1,400 שקל כולל מע"מ והרכבה למטר רץ (מתחת לשיש), לא כולל שיש, פרזול ואביזרים - עליהם ראו למטה.

מטבח (ב'): שיש ואביזרים

לאחר עיצוב המטבח ובחירת החומרים שממנו הוא יורכב, מגיע השלב המבלבל לא פחות של פרזול ושיש. מגירות נשלפות הן כבר מזמן לא חידוש, והיום פרזול מודרני מאופיין בשתי תכונות: מנגנון בולם טריקה ופתיחה כפולה. בלימת הטריקה היא אותה סגירה אלגנטית של המגירה שמונעת תפיסת אצבעות, ואילו פתיחה כפולה משמעה שכל המגירה יוצאת החוצה, וכך מתקבלת גישה נוחה יותר לאחורי המגירה. פרזול זה מוצע ע"י כמה חברות מתחרות, והמחירים נעים בין 200 ל-400 שקל לכל מגירה. אם במטבח ממוצע יש 15-20 מגירות, מדובר בהוצאה נוספת של כ-5,000 שקל.

גם בויטרינות יש חדש: במקום זכוכית במסגרת פורמייקה פשוטה או עץ, קיימים מוצרים יפהפיים של זכוכית מעוצבת במסגרת אלומיניום, מבריקה או טבעית (מאט), אותה מרכיבים במקום דלת או דופן ארון. מדובר במוצר לא זול, שבממוצע עולה 1,500 שקל למ"ר. את ההרכבה מבצע הנגר.

בתחום הידיות ניתן למצוא ידיות בשקלים בודדים ועד 50 שקל לידית - הכל לפי איכות וגודל. יש לשער שהיקרות לא יתקלפו ולא יחלידו - השערה שעוד טעונה הוכחה בחלוף הזמן.

השיש הוא כבר מזמן לא שיש, ולרוב משתמשים באבן קיסר או באבן גרניט, האמידות יותר לשריטות ורטיבות. אבן קיסר מיוצרת במפעל לפי גוון ידוע מראש, ואילו הגרניט היא אבן טבעית מיובאת, בה פלאטה עשויה להיות שונה במקצת. טווח המחירים כאן הוא המטורף ביותר, ומושפע מסוג האבן, ספק האבן, החנות המבצעת את ההזמנה ומכמות האבן (האם יש צורך בפלאטה אחת או שתיים).

די בדוגמא הבאה בשביל להבין כמה חשובה השוואת המחירים: בחרתי באבן גרניט מסוג מג'יק בלק - אבן טבעית שחורה שלאורכה "עוברים" גלים לבנים. ההזמנה כוללת 4.75 מ"ר של אבן, קאנט חלק של 4 ס"מ בלי פאנלים והתקנת כיור שטוח וכיריים. קיבלתי 3 הצעות מחיר לאותה האבן, כולן כוללות חיתוך, התקנה, הובלה ומע"מ. ההצעה הראשונה היתה 21,500 שקל, השנייה 17,000 שקל והשלישית 8,300 שקל (שגם התוצאות שלה בסוף היו ללא רבב). אין מה להוסיף.

בעיות בצנרת הביוב

כשחושבים על בניית בית פרטי חושבים על חדרים, דלתות, חלונות, צבע ומטבח - ומשתדלים לא להתעמק בכל עבודות הפיתוח שמתבצעות מחוץ לבית: ביוב, מים וחשמל. להבדיל מהמערכות הביתיות, בהן אנו תלויים בעצמנו, הרי שבחיבורים החיצוניים אנו תלויים ברשויות, וכאן מתחילות הבעיות: בארץ הברדק וה'סמוך', כמעט שאי אפשר לצפות שהכל יעבור חלק.

ביוב: האבסורד בהתגלמותו. המועצה האזורית (באר טוביה) גבתה כמובן היטל פיתוח, כתנאי להיתר הבנייה, בגובה של 40 אלף שקל. מה אמור המשלם לקבל בתמורה לסכום זה? אילו תשתיות? מסתבר שכלום. לכל הפחות ניתן היה לצפות לקבל מהמועצה נקודת חיבור לביוב - בריכה (ג'ורה).

אך לא, המועצה לא מוכנה לבצע זאת, והנחתה אותי לחפש בעצמי היכן עובר בסביבה קו הביוב, על-פי הבריכות של השכנים, לחפור לעומק של כמה מטרים כדי לחשוף אותו, לקנות ולהתקין בריכה משלי (עבודות האינסטלציה שכלולות בחוזה המפתח עם הקבלן כוללות חיבור הבית לבריכה, אך לא את עצם יצירתה).

כשהגיע בשבוע שעבר רגע האמת, והטרקטור בא לחפור במטרה למצוא את קו הביוב ולהתחבר אליו, כבר כספתח הוא קרע את כבל הטלפון של השכנים, שלרוע המזל עבר בדיוק שם; המשיך לחפור, עד לעומק של 2.5 מטר שבו לפי התוכנית אמור לעבור הקו - ואין קו. ממשיכים לחפור, מרחיבים את הבור - ועכשיו נקרע גם הכבל של הכבלים (נשאר לי רק לנתק גם את המים בשביל להחזיר לשכנים את זכרונות ייסוד המושב).

לבסוף מתגלה צינור הביוב, בעומק של 3.2 מטר - אך בכך לא נפתרה הבעיה: מסתבר שמבחינת התקן, בריכת ביוב המוטמנת בעומק העולה על 2.5 מטר צריכה להיות בריכת בטון בקוטר 1.25 מ', ולא בריכת פלסטיק בקוטר 80 ס"מ שאותה הביא האינסטלטור ושעלולה לקרוס, ושלפיה תומחר הבית. חייבים לבנות לפי תקן, גם משום שבדיקת האינסטלציה של מכון התקינה (שהיא תנאי לטופס 4) בודקת גם את התאמת מערכת האינסטלציה לתקן.

בריכת בטון שכזו מחירה 1,700 דולר לפני מע"מ. הטרקטור בשטח, העובדים והציוד בשטח, מחכים לאישור בעל הבית לשינוי תוכנית הביצוע בהתאם למצב. לא נותרה לי ברירה, ובקיזוז עלות בריכת הפלסטיק שנחסכת אני נפרד מ-6,300 שקל, ורץ להתחנן לבזק ולכבלים שיתקנו בדחיפות את הנזק.

את תגובת המועצה האזורית באר טוביה - ראו בסוף הכתבה.

בעיות בחיבור לחשמל

מי שמתלונן בפני חברת החשמל על התעמרות בצרכן שרק מונופול יכול להרשות לעצמו, יתקל בתשובה שהכל מוכתב מלמעלה: רשות החשמל וכיו"ב. בין אם טענה זו נכונה ובין אם לאו, לא נתקלתי במהלך הבנייה בגוף עסקי שיותר קשה להסתדר איתו מאשר חברת החשמל. אולי גם לא מפתיע, שגם העלות הגבוהה ביותר עבור תשתית מקורה באותה החברה.

נתחיל מההתחלה: עבודות הבנייה עצמן מצריכות חשמל. מי שיכול מחבר כבל מאריך ומקבל חשמל מהשכנים. מי שלא, צריך אחד מהשניים: גנרטור או חיבור חשמל זמני של חברת החשמל. את החשמל הזמני חשוב לבקש מראש במעמד ההזמנה; המעבר בין חיבור זמני לקבוע עולה 407 שקל.

חברת החשמל שולחת למקום טכנאי שיקבע היכן יוצב שעון החשמל. לאחר מכן ישלח חשבון לתשלום (8,200 שקל לשעון בודד, זוג שכנים יקטינו עלויות). שעון החשמל מותקן בתוך גומחה, בטונאדה תקנית מיוחדת (פילר), אותה לא טורחת חברת החשמל לספק. עליכם מוטל לחפש, לרכוש (1,200 שקל) ולהוביל את מסגרת הבטון הזו, שמשקלה 1.7 טון.

בנוסף, חברת החשמל דורשת שהפילר יקבר בעומק של חצי מטר. רק אחרי שנרכש, הובל, נקבר ושולם החשבון - יאות הטכנאי לבוא. החשמלאי שלכם או של הקבלן ידרוש כ-3,000 שקל נוספים עבור חיבור חשמל זמני.

קניתי בטונאדה, והצבתי אותה במגרש בהתאם להוראות הטלפוניות שקיבלתי מהטכנאי שהיה בשטח: קרוב לעמוד החשמל. 3 חודשים לקח לי להכניס את הבטונאדה, שחיכתה לי על המדרכה, לתוך הבור שחפרתי עבורה ליד עמוד החשמל. הסיבה: עבודות הבנייה חסמו את דרך הגישה לבור, ורק טרקטור ענק יכול להניף באוויר גוש בטון של 2.5 מטרים.

בשעה טובה הונחה הבטונאדה במקומה, התקשרתי לטכנאי חברת חשמל וביקשתי שיעשה עתה את שלו. הגיע הטכנאי, ו... הודיע שהבטונאדה לא הונחה במקום הנכון, ויש להזיז אותה מטר ימינה ולסובב אותה ב-90 מעלות, כך שה"פנים" לכיוון עמוד החשמל. לא עזרו התחינות, ונאלצתי להזמין שוב טרקטור, בעלות של 400 שקל, לצורך העתקת הבטונאדה.

שבועיים וחצי לאחר מכן הגיע שוב הטכנאי, ולמרות ששוב לא היה מרוצה לחלוטין ממיקום הבטונאדה (שהונחה כאמור לפי הוראות מדויקות), ניאות לבצע את הנדרש.

ואני הקטן מעז לשאול את חברת החשמל: למה שלא תביאו אתם בטונאדה תקנית משלכם, תחפרו אתם את הבור בעומק הרצוי, תציבו אותה אתם איפה שנוח לכם (אפילו בתאום עם בעל הבית) - ותשלחו ללקוח חשבון על העלות ההוגנת של כל ה"פרויקט"? לא יותר פשוט, בטיחותי והוגן מאשר לטרטר את האזרח?

את תגובת חברת החשמל - ראו בסוף הכתבה.

כובד המשקל עובר לבעל הבית

בתוך הבית עבודות הגמר נמשכות במרץ. הריצוף הסתיים תוך ארבעה ימים, לא כולל פינישים כמו מדרגות, פאנלים ורובה; טייח חיצוני התקדם מהר מהצפוי והושלם גם הוא בתוך פחות מחודש מסיום השלד; בתוך הבית נמרחה שכבת איטום בחדרי האמבטיה ובמטבח, מתחת לחיפוי הקירות; משקופים עיוורים בדלתות הותקנו תוך כמה שעות והנייגרות הסמויות בחדרי השירותים הותקנו וכוסו בקירות גבס.

במקביל סיימו את ההכנות החשמלאי והאינסטלטור, כך שהצנרת מוכנה והתשתית שבתוך הקירות הושלמה - הבית מוכן לצביעה. מבחוץ, שליכט צבעוני הפתיע לטובה: נבחרו שני צבעים, אחד לקירות החיצוניים ושני לקרניז (מעקה) שמקיף את גג הבית. התוצאות נראות מהממות. השאלה שנותרת פתוחה היא איך ניתן לבצע תיקוני צבע בעתיד, שכן מדובר בשליכט (שכבה מחוספסת שמתיזה מכונה) ולא בצבע ומברשת, כמו פעם.

למעשה, עד לנקודה זו, כמעט 5 חודשים מתחילת עבודות הבנייה, הדברים היו תלויים בעיקר בקבלן (ובתשלום בזמן ובמזומן) ובקבלת החלטות במועד. ההתקדמות מכאן והלאה, בשלב הפיניש, כבר עוברת יותר ויותר לידי בעל הבית, שמוצא עצמו הופך לקבלן קטן בזכות עצמו: דלתות פנים, דלת ראשית, מערכת מיזוג אוויר, מערכת אזעקה, מטבח ושיש, פרקט, ארונות אמבטיה, גופי תאורה, מעקות, קירות גבס, מדפים, אבן צפחה דקורטיבית, פרגולה, גינון - כל אלה לקחתי על עצמי, בדר"כ בלית ברירה. אפילו פרט קטן כמו אף מדרגה - הקאנט שמלבישים לאורך הפינה - חייב ריצות עד שמוצאים את הגוון הנכון, וכמו כל דבר גם הוא יקר מהמצופה: 105 שקל למטר רץ, 1,500 שקל בסה"כ לבית.

בשבועות הקודמים נכתב על המטבח ואביזריו ועל מיזוג האוויר. בטורים הבאים יפורט על יתרת הרשימה, בשעה שבין כל הריצות, הקבלן אחראי על צביעת קירות הפנים, התקנת חלונות ותריסי אלומיניום, התקנת כלים סניטריים, חיבור לחשמל ולמים והתקנת דוד שמש.

דלתות פנים וחוץ

מי שלא מסתפק בסטנדרט של הקבלן, וכמוני לא טרח לעמוד על כל תת-סעיף בחוזה עם הקבלן ולוודא מה זה "דלתות מדגם מילניום" שכלולות בחוזה - משלם בסוף בהתרוצצויות וחיפושים. האמת היא, שהחוזה כל כך מורכב שרק יחידי סגולה יכולים מראש לרדת לרמת הסוג המדויק של הברז והגוונים השונים של האלומיניום. לכל היתר, מיועדים הטורים הבאים.

דלתות פנים: באולמות התצוגה של החברות הגדולות כל הדלתות נראות יפות ומקצועיות, וההבדלים הראשונים שקופצים לעין הם הצבע וצורת המשקופים. זו טעות. אם נתעלם לרגע מהעשירון העליון, עומדים לבחירה שני סוגים עיקריים: דלתות למינציה ודלתות פורמייקה.

דלתות הלמינציה הן הזולות ביותר, מה שלא עוצר אותן מלהתקשט בשמות מפוצצים. מדובר בציפוי נייר, כמו טפט, שמודבק על הדלת, ועמידותן בהתאם. מחיר דלת למינציה מתחיל בכ-500 שקל, עליהם יש להוסיף 200 שקל לדלת עבור הרכבה, וכן ידית, מנעול והובלה. גוונים מסוימים יקרים מאחרים, ועל משקוף מעוגל משלמים תוספת של כמה עשרות שקלים לעומת משקוף ישר.

דלתות המצופות פורמייקה הן ברמה אחת מעל - עמידות יותר למים ולשריטות. מחירן מתחיל בכ-800 שקל לדלת, לא כולל התקנה ואביזרים. אפשר לבחור את "כיוון" הפורמייקה: משום מה, אנכי זול יותר מאופקי. מבחינת הצבעים, הצבע המודרני הוא "וונגה" - חום כהה, שגם עולה עוד כמה עשרות שקלים לדלת. חלונות זכוכית בתוך הדלת מכפילים את מחירה.

טיפ: מומלץ לבקש דלת עם גומי אטימה, שחוסם רעשים, ועם מעצור לדלת, שמונע טריקות.

דלת ראשית: כאן הסוגים העיקריים הם דלתות מתכת ודלתות עץ - בעיקר שאלה של טעם. כשבדקתי דלתות מתכת ושאלתי אם יש אחריות נגד חלודה, לדלת של 14 אלף שקל, אמרו לי שיש אחריות לשנה. יצאתי מהחנות ולא חזרתי.

דלתות עץ יכולות להיעשות מעץ אורן (הזול והרך), אלון אירופאי, בוק, מייפל ועוד. דלת כניסה רחבה, כנף וחצי (90 ס"מ ו-50 ס"מ כנף), מעץ מלא, עולה באולמות התצוגה סביב 12-15 אלף שקל ואף יותר. נגר פרטי יכול לרדת עד 4,500 שקל, כולל התקנה, לדלת עץ אורן עם צבע. התפתיתי למחיר, והתוצאה היתה עבודה טובה מבחינת נגרות אך צביעה איומה ונוראה, שחייבה תיקון של צבע מקצועי ב-1,650 שקל.

טיפ: היזהרו מחלוקת העבודה בין הנגר המייצר לנגר המתקין, ומגלגול אחריות מאחד לשני; יש להתחשב ברמת חשיפת הדלת לשמש ישירה, ולוודא שהדלת יוצרה מעץ שעבר ייבוש מלא: דלת האורן שהזמנתי נסדקה אחרי שבועיים בשמש של הקיץ.

בחירת והתקנת פרקט

הפרקט כבר מזמן איננו מחוץ להישג ידו של מעמד הביניים. אומנם, לרוב לא מדובר בלוחות עץ ממש שהליכה עליהם עושה קולות של צריף, אבל המראה ונוחות המגע מרשימים ביותר.

אם התקציב לרצפת פרקט בכל חדרי השינה אינו חורג מ-10,000 שקל, הרי שפרקט למינציה הוא האופציה היחידה. בשוק קיימים שפע של מוצרים באיכויות שונות, כאשר האיכותיים שבהם מגיעים ממערב אירופה. אישית לא הייתי מהמר על פרקט סיני - סיני אני מעדיף רק באוכל. פרקט למינציה למעשה איננו עץ, אלא חומר תעשייתי דמוי עץ. יש לכך דווקא יתרונות - חסין יותר לשריטות ולמים.

פרקט למינציה בא בשלושה עוביים עיקריים, וכל המרבה הרי זה משובח ויקר: 6 מ"מ, 8 מ"מ ו-9 מ"מ. כן ישנן דרגות של עמידות (AC) - דרגה 3 היא טובה, דרגה 4 יותר טובה. בדר"כ לצבע אין משמעות במחיר. פקטור חיצוני נוסף שכן משפיע על המחיר הוא ה"פאזה" - אם יש או אין. פאזה היא חיץ, מעין פס הפרדה בין הלוחות, שמגביר את התחושה המזויפת שמדובר בלוחות עץ המונחים אחד לצד השני.

עבודת ההתקנה פשוטה היום בהרבה, מאחר והלוחות מתחברים אחד לשני בקליק, ללא דבק. בין הרצפה לפרקט מפריד ספוג בעובי 3 מ"מ, וגם כאן אין צורך בהדבקה. חדר שלם אפשר לכסות בפרקט בתוך שעה, מה שהוריד את עלות העבודה לכ-40 שקל למ"ר.

ומכאן למחירים: חנות פרקט אמינה והוגנת תכלול במחיר למטר את כל העלויות, שינועו סביב 120-140 שקל למ"ר לפרקט 8 מ"מ אירופאי ללא פאזה, ו-160-220 שקל למ"ר לדגמים היקרים עם פאזה.

ראיתם מודעה במקומון על פרקט למינציה ב-39 שקל למ"ר? היזהרו! אין מציאות, אלא אחת מהשתיים: או שמדובר בפרקט באיכות גרועה, או שמדובר בפרקט באיכות טובה אבל המחיר מתייחס לחומר עצמו - עליו יתווסף חיוב עבור הספוג, עבור הפאנלים בצידי הקיר, עבור זוויות לא שגרתיות בבית וכמובן עבור התקנה, הובלה ומע"מ.

אני בחרתי בפרקט גרמני 8 מ"מ AC4, ללא פאזה, ושילמתי 132 שקל למ"ר כולל הכל. העבודה בכל חדרי השינה והמסדרונות הסתכמה ב-10,000 שקל. התחושה היא שאין הרבה הוצאות כל-כך מתגמלות כמו זו.

ומה עם האלומיניום?!

כמו מערכת סטריאו, בה איכות הצליל תלויה במרכיב הנחות ביותר במערכת, כך מהירות בניית הבית תלויה בחוליה החלשה. מן הסתם בכל פרויקט החוליה החלשה משתנה, אצלי התברר שהיא החלונות.

כבר בחודש אפריל בחרתי צבע ודגם, ושילמתי מקדמה שמנה. החוזה מדבר על חלונות של קליל שכוללים זכוכית בידודית כפולה, תריס אלומיניום ורשת. עד יום הכניסה לבית, ב-25 ביולי, עדיין הבית היה פרוץ. זאת, למרות שבחרתי באחד משני הצבעים ש"נמצאים במלאי" - לבן ובז' (התפשרתי על צבע בז', שבדיעבד הסתבר שזה לא צבע אלא ציפוי האנודייז), בשביל לא לתת לאיש תירוצים לאחר.

כלום לא עזר. בהתחלה עוד האמנתי לקבלן המפתח, שהנה או-טו-טו זה בא, ובינתיים נתקדם עם עבודות אחרות. ככל שחלף הזמן, ההבטחות שוב ושוב ושוב הופרו, והקבלן פתאום התחיל לסנן אותי, הבנתי שנקלעתי לבעיה. התחלתי להתקשר לאיש האלומיניום בעצמו, שהוא בעצם קבלן משנה של קבלן המפתח, ואין לי איתו קשר חוזי. האיש התנצל, אמר שיש בעיה במפעל ובכל הארץ יש עיכובים, מה שהתברר מאוחר יותר כשקר, והבטיח: "נשמה, עד סוף השבוע הבית נעול". זה היה בתחילת יוני. מאז האיש למד את המספר שלי, והפסיק לענות לטלפונים.

הבעיה הגדולה היא, שבלי חלונות הבית פרוץ, ויש חשש גדול מגניבות וונדליזם. מאידך הזמן עובר, מועד הכניסה לבית מתקרב, וחייבים להתקדם. אי אפשר להתקין שיש וגז אם אין ארונות מטבח - אז לקחתי סיכון והתקנתי ארונות מטבח. אי אפשר להתקין דלתות פנים אם לא עושים קודם פרקט; לא כדאי בכלל לעשות פרקט לפני שגומרים את עבודות הגבס הרטובות; אי אפשר לגמור את תקרת הגבס לפני שמתקינים מעליה את המזגן. התוצאה: מזגנים בעלות של 15,600 שקל ומטבח ב-30 אלף שקל מותקנים בבית פרוץ, אחריהם מבוצעות עבודות גבס ב-4,100 שקל, מותקן פרקט ב-10,000 שקל ו-8 דלתות פנים ב-11,800 שקל. ומה עם האלומיניום?!

האיש בא והתקין את מרבית החלונות. הצרה היא, שהשלושה שעדיין חסרים מספיקים בשביל שהקבלן יסרב להתקין אסלות וברזים, והחשמלאי יסרב לקחת אחריות על ארון החשמל והאביזרים. כך דפק אותי בגדול בעל מקצוע אחד, שלא בחרתי בו ולא פגשתי אותו, ושהוריד לטמיון מאמצים אדירים לבנות את הבית ב-4 חודשים.

על קו הסיום

רגע האמת הגיע. שבוע נותר עד לפינוי הבית הישן והמעבר לבית החדש, והרשימה שנותרה עוד פתוחה נראית מייאשת: עדיין חסרים כל הברזים, הכיורים והאסלות; חסר שיש, גז, חצי מארונות המטבח, ארון חשמל, חיבור לטלפון ולכבלים; הצבע בפנים לא גמור, מדפים ומעקות שיש עוד להתקין, אזעקה, תליית גופי תאורה ותיקונים שונים.

ומעל לכולם, גולת הכותרת: עדיין לא הותקנו כל החלונות. איש האלומיניום בא לבסוף עם שלוש המסגרות החסרות, אך ללא הזכוכיות וממילא טרם הותקנה הנעילה באף חלון בבית. אם זה לא מספיק, אזי החלונות שהוא הביא נחותים ממה שהזמנתי. והדובדבן שבקצפת: החשד שלי שהחלונות שהותקנו אינם של חברת קליל כפי שכתוב בחוזה - התאמת. אי אפשר לדמיין כישלון יותר מהדהד מהכישלון של חברת האלומיניום הזו, שהיתה אמורה לסיים את העבודה כמעט לפני חודשיים.

הכנתי תוכנית לשבוע האחרון, ומיינתי בין דברים הכרחיים שבלעדיהם לא ניתן להיכנס לבית, לבין פינישים אחרונים שסובלים דיחוי. למזלי, יתר בעלי המקצוע בסך הכל שיתפו פעולה יפה (כלומר, עשו את העבודה שלהם תמורתה הם גובים מחיר מלא).

וכך, ב-18.7 זרמו לראשונה מים בברזים, והביוב היה מוכן; ב-19.7 הותקן שיש (של אותה חנות שגבתה שליש מחיר מחנות אחרת, והתוצאות מהממות) והסתיימה התקנת הפאנלים של הפרקט; אחרי סוף השבוע, ב-22.7, הותקנו יתרת ארונות המטבח, הברזים והכיורים, הודבקו אבני הצפחה על קיר הגבס ויער הצינורות השחורים הפך איכשהו לארון חשמל.

צעד אחורה: האינסטלטור הודיע שאי אפשר להתקין כך את האסלות הסמויות - קיר הגבס לא יעמוד בעומס לדעתו. למחרת, ב-23.7 פתחו את קירות הגבס, שכבר מחופים באבן, והוסיפו יציקת בטון שתחזיק היטב את האסלות - והן הותקנו סוף סוף.

באותו היום הלוהט עבדו במקביל 7 צוותים שונים, שרבו ביניהם על הכבל מאריך: הנגרים תלו את המדפים במזווה ובחדר ארונות; איש הגז התקין צנרת, בלונים וכיריים; האינסטלטורים סיימו את התקנת הכלים הסניטריים; רצפים הדביקו קרמיקה במטבח מעל השיש; טכנאי האזעקה התקין את כל המערכת (הכנה חיונית בוצעה בשלב השלד); הצבעי עשה שכבה אחרונה של צבע במספר חדרים; והאלומיניום... האלומיניום הגיע, כאמור מהסוג הלא נכון וללא החלונות עצמם. התפקיד שלי היה להכין קפה ולשמור שלא יהרסו את הפרקט.

24.7, תיקונים אחרונים וניקיונות; 25.7 - מעבר דירה! המוביל שהזמנתי שבועיים מראש הבריז ואפילו לא ענה לטלפון. לבסוף מצאתי מוביל אחר - וזהו, אומנם בלי כמה חלונות אבל אנחנו בפנים, פחות משנה מהצעד הראשון.

סוף דבר ומסקנות

בית חדש הוא לא כמו אוטו חדש: על אוטו חדש אתה משלם הרבה כסף ונוסע מבסוט הביתה; לבית החדש אתה נכנס מותש, סחוט ומרושש יותר משתכננת, ולפניך עבודה קשה וממושכת של סידור הבית, התאמתו למשפחה ותיקון ליקויים. חגיגות ושמפניה לא היו כאן. בקושי דיאט קולה.

ובכל זאת, אפשר להיות מרוצים. חצי שנה מהיתר הבנייה ועד הכניסה לבית זה הישג, שאפשר לזקוף אותו לזכות הקבלן ולזכות קבלת החלטות נכונות ובזמן. כמובן שיש סיפוק גדול מהשלמת הפרויקט, שאחרי הכל הוא פרי תכנון אישי לפי טעם וצרכים אישיים. אפשר לסכם ולומר, שהתוצאה מתאימה בהחלט לתכנון, וקיבלנו את מה שרצינו.

מספר מסקנות עיקריות, שלו הייתי בונה שוב הייתי מיישם וחוסך זמן, כסף ועצבים:

1. חוזה עם קבלן מפתח הוא בלתי נמנע עבור מי שאינו מקצוען ושזמנו מוגבל, אך חובה לעמוד על כל תת סעיף בחוזה - מה זה "קליל 7000", מה זה דגם "מילניום" של אופן גלרי, ומה זה לעזאזל ברז עם אינטרפוץ. לפרט כמה שאפשר - איפה יש תריסים, מה כולל הפיתוח, איזה ניקיון עושים בסוף. מרגע החתימה יפרש הקבלן את החוזה לרעתכם.

2. בחוזה עם הקבלן על עבודות הגמר יש לקבוע מראש מהו הזיכוי לכל סעיף באם תרצו לבצע אותו בעצמכם. אחרת, כשתרצו כיור גדול תגלו שהוא עולה 2,700 שקל, ושהזיכוי של הקבלן הוא 600 שקל. כך גם בכל שדרוג מתבקש בבית - של הרצפות, הברזים, החלונות, הדלתות ומה לא. פירוט שכזה גם יעניק מושג הרבה יותר טוב האם התמורה שאתם משלמים לקבלן הגיונית.

3. להטיל ספק בכל מה שאומרים לכם - סיכום זה לא סיכום, מחר זה לא מחר, אפור זה לא אפור, עץ זה לא עץ, "2,000 עד 3,000 שקל" תמיד יוצא 3,000. דירשו סיכום בכתב לכל דבר שעלול לעורר ספק או מחלוקת - פתק קטן בו הקבלן מצהיר ש"תקרת הגבס עליו" ימנע ממנו לשנות את גרסתו אחרי שבועיים.

4. לא לבנות על שינויים תוך כדי בנייה, כי אלו עולים ביוקר רב. צאו לדרך רק כשאתם סגורים על התכנון עד לרמת שקע למזגן, נקודות לאזעקה, מיקום כל כיור ועיצוב המטבח.

5. זכרו שאתם הטירונים ומולכם מקצוענים, שתמיד יכולים לסובב את הגלגל לכיוונם. קבלת המלצות על בעלי מקצוע, השוואת מחירים - דברים מובנים מאליהם, אלא שיש לבצע אותם תמיד ולא בדרך כלל.

6. שימרו לסיום העבודה חלק גדול ככל האפשר מהתשלום לבעלי מקצוע ולקבלן.

7. והכי חשוב: דעו שאתם נכנסים לתקופה לחוצה ומשמעותית - פנו לכך זמן ומחשבה, הפחיתו עומס בענייניכם האחרים, ותכננו תקציב שאינו מתוח עד הקצה כי אין בית בלי הפתעות. בהצלחה!

תגובות

חברת החשמל: התקנת הגומחה אינה חלק מהחיבור לחשמל

להלן תגובת חברת החשמל לטענות המופנות כלפיה בגיליון זה: "ברצוננו להדגיש, כי חברת החשמל מבצעת למעלה מ-8,500 התקנות חדשות לבתים צמודי קרקע מידי שנה, ומעולם לא נתקלה בתלונה מסוג זה. אכן, כפי שצוין, תשלומי ההזמנה עבור חיבורי חשמל נקבעים על-ידי הרשות לשירותים ציבוריים-חשמל וכוללים את רכיבי החיבור בלבד, ואינם כוללים רכיבים נוספים כגון גומחה.

"לאחר הזמנת הלקוח ותשלום 10% מהיקפה, וקודם לביצוע החיבור, מתבצע תיאום טכני עם הלקוח או מי מטעמו (לדוגמא חשמלאי), בו מסוכמות הפעילויות הנדרשות לצורך מתן החיבור במועד המבוקש על-ידי הלקוח. במועד זה ניתנות הנחיות ברורות לגבי צורת וזווית הנחת הגומחה. במידה ואחד משלבי התיאום הטכני לא מתבצע כמוסכם, יש צורך לשוב ולהתאימו לנדרש.

"יש לציין כי התקנת הגומחה אינה חלק מחיבור החשמל, אלא רכושו של הלקוח ומותקנת בשטחו. עפ"י הניסיון המצטבר הרב שלנו זוהי הדרך הנכונה, היעילה והנדרשת ע"י הלקוחות, היות והיא מבוצעת ע"י המזמין בעיתוי שנוח לו, בד"כ בשילוב עם בניית הגדר. במרבית הפרויקטים של בנה ביתך מותקן פילר מונים לשני לקוחות, כך שהעלות לכל לקוח הינה בסך 4,900 שקל. במקרה דנן עקב דרישת הלקוח היה צורך בהתקנת פילר לחיבור בודד, אשר עלותו הינה 8,200 שקל.

"מטרת התיאום הטכני הנעשית כאמור במשותף עם הלקוח הנה למנוע תקלות כפי שצוינו בכתבה. אנו, בחברת החשמל, לומדים מכל פנייה וכמובן נפיק את הנדרש גם מפנייה זו, ונמשיך לעמוד לרשות לקוחותינו בכל שאלה, פנייה ובקשה".

רון פז מעיר: לא בוצע תיאום טכני ומכאן נבעו כל הטרטורים; נדרשתי לשלם מיד 100% מעלות ההזמנה; וכמו כן לא היתה אפשרות למונים לשני לקוחות, כי לא הצלחתי לשכנע את השכנים שלי לבנות בית חדש.

מועצה אזורית באר טוביה: לכל משק חיבור אחד

מהנדס המועצה האזורית באר טוביה, ישראל אברהמי, מסר ל"גלובס" בתגובה: "באשר לאי מתן נקודת חיבור לביוב - מדובר בבניית יחידה שנייה במשק, בעוד שליחידה הוותיקה יש נקודת חיבור לביוב. ישנה החלטה של המועצה, לפיה כל משק חקלאי מקבל נקודת חיבור אחת בלבד לרשת המרכזית.

"באשר לנזקים שנגרמו לתשתיות, הרי שאלו הן תשתיות פרטיות (טלפון, כבלים) שניזוקו בחצר פרטית, ואין למועצה כל אחריות על כך. מחובת המועצה לתעד אך ורק מערכות ציבוריות.

"היטל הפיתוח אינו מתייחס רק להוצאות עתידיות של המועצה, אלא גם להוצאות שכבר הוצאו בפיתוח היישוב - כגון כבישים, מדרכות, תאורה וביוב. המועצה משקיעה הרבה מעבר למה שהיא מקבל מהתושבים".

קליל: לעבוד רק עם קבלן מורשה קליל

ראשית יובהר, כי אין בפרויקט זה כל טענה כלפי חברת קליל, וכל הבעיות החמורות שהתגלו בכל הנוגע לעבודת האלומיניום בבית מקורן בקבלן האלומיניום עצמו. כמו כן התברר בדיעבד, כי מרבית החלונות בבית כלל אינם מתוצרת קליל.

בעקבות פרסום פרק מס' 20 ("ומה עם האלומיניום?"), פנתה חברת קליל ל"גלובס" וביקשה להבהיר את הדברים הבאים, באמצעות מנהל מחלקת הדרכה, אבי שלו:

"בשל ההפרש בין יכולות חברת קליל ליכולות קבלן האלומיניום לספק מוצר תקין וטוב, החלה קליל לפני כשנה בתוכנית ליצירת קבוצת קבלנים מורשים מטעמה. קבוצה זו מונה כיום 170 קבלני אלומיניום בכל חלקי הארץ, אשר עומדים בקריטריונים מקצועיים גבוהים וכן עוברים ביקורת והדרכה במרכזי ההדרכה של החברה. רק קבלנים בעלי עסק בן 3 שנים לפחות, שעוסקים כמעט בבלעדיות (80%) עם קליל ושמפעילים אמצעי ייצור מתאימים - נכנסים לרשימה. הרשימה דינמית, בהתאם לממצאים בשטח".

שלו מדגיש עוד, כי לקוח המבצע הזמנה דרך קבלן מורשה קליל מקבל בגמר העבודה ביקורת אימות חומרי גלם, ותעודת אחריות כפולה לשנתיים - הן על טיב החומרים והאביזרים והן על ההתקנה.

רשימת המומלצים

לכל אורך הפרויקט נמנענו מלציין שמות של חברות מסחריות או בעלי מקצוע שונים, לטוב ולרע, וזאת במטרה להעניק לפרויקט מאה אחוזי אמינות, ולמנוע חשדות לשיתוף פעולה מסחרי כלשהו בין בעל המקצוע לעיתונאי.

עם סיום הפרויקט הוחלט לבחור בשלושה בעלי מקצוע מצטיינים, שהוכיחו מקצועיות, איכותיות, אמינות, מחיר הוגן, עמידה בזמנים, ולא פחות חשוב - אנושיות: כשמתקשרים אליהם, הם עונים וברצון. יצוין שאיש מהם לא ידע על הפרסום עד לאחרונה, ובוודאי לא בזמן ביצוע העבודה.

מערכת אזעקה - קובי שירותי תקשורת. קובי בגדדי עוסק בתחום משנת 1986. מקצוען, אדיב וחרוץ. מומלץ להזמין אותו עוד בשלב השלד, לצורך הכנת תשתית מראש. רח' שורק 5, גן יבנה 052-2579728.

נגרות - Wood. רונן אטלן הוא בעל נגריה בקיבוץ חצור, עם ידי זהב. אשתו נאוה מעצבת מטבחים מקצועית. השניים עובדים בתחום מזה 10 שנים, ויחד בנו והתקינו מטבח מעל ציפיותינו. 052-2439532, 052-5613909.

פרקט - י.ש. שטיחי ישראל. חנות ותיקה, שהחלה דרכה עם טאפטים ושטיחים, וכעת מתמחה בפרקטים. ייעוץ מקצועי, מחיר אחד שכולל את כל התוספות, התקנה מושלמת. רח' פלטין 3, ראשל"צ 03-9615010; ביל"ו סנטר 08-9349936.

יצוין לרעה

מה אפשר להגיד על קבלן אלומיניום שעשה את כל השגיאות האפשריות? איחור של חודשיים בביצוע העבודה, שאף פעם לא הסתיימה; פרופילים מתוצרת חברה זולה בניגוד להזמנה; חלונות שלא מהסוג והעיצוב שהוזמנו; פינות חדות ומסוכנות שלא שויפו; חלקים שונים שחסרים; 4 חלונות שנשברו תוך כדי התקנה ולא הוחלפו; והעיקר - שקרים והבטחות שווא.

היועץ המשפטי של "גלובס" קבע כי חוק לשון הרע מגן על אותו קבלן אלומיניום, ולכן לצערי שמו שמור במערכת. עצתי היא לבדוק היטב מיהו קבלן האלומיניום, אפילו אם הוא קבלן משנה שלא נשכר על ידיכם. סעיף החלונות הוא כ-10% מהעלות הכללית של הבית - שווה להקדיש לכך מחשבה.