לפעמים עדיפה תשואה נמוכה

אמיר איל הוא יו"ר בית ההשקעות אינפיניטי

רוב הציבור בישראל לא חוסך מהמשכורת השוטפת, בלי קשר לגובהה. החיסכון שלנו, הישראלים, מתמצה כמעט תמיד בהפרשות הסוציאליות ובחיסכון פנסיוני. למרבה הפלא,
בעוד כולנו מתעדכנים בהשקעות השוטפות בפיקדונות בבנקים ובקרנות הנאמנות, וחלקנו אף מגלה מעורבות פעילה בהשקעה ישירה במניות, שרויות קופות הגמל בערפל כבד.

רמת המעורבות, הידע וההבנה שלנו בכל הנוגע לכספים שיקבעו את איכות חיינו לעת זקנה, נמוכים עד כדי בורות מוחלטת. מי יודע מה ההבדל בין מסלול הוני למסלול קצבה? האם מישהו בירר במה מושקעות ההטבות הסוציאליות שלו ומה המועד הנכון לשחרר את הכספים כדי שלא יגרע מערכם? מי בקיא בכללי המיסוי של כספים הגמל?

בסקר שערך אחד מבתי ההשקעות, נמצא שלרוב המכריע של העמיתים בקופות הגמל אין מושג לגבי שיעור החזקת המניות בקופות שבבעלותם. 37% מהנשאלים סברו שאינן מחזיקות במניות כלל.

לציבור העמיתים אין מושג קלוש לגבי הסיכון אליו הם נחשפים בחיסכון משמעותי זה, ונראה כי לו היה להם, שנתם הייתה נודדת מחשש - די מוצדק - לעתידם הפיננסי.

ועדת בכר ניסתה לכוון את הציבור לגלות מעורבות ואחריות אישית בקופות הגמל שלו. היא העבירה את זכות הבחירה היכן ואיך לנהל את החיסכון הפנסיוני מהמעסיק לבעל הקופה (המועסק), קיצרה את משך זמן העברת הכספים מקופה לקופה וביקשה לעורר תחרות בין בתי ההשקעות על כספו של הלקוח. תחרות זו מאיימת היום על החיסכון הפנסיוני של העמיתים.

בשנה האחרונה (עד אוגוסט המר), הציגו קופות הגמל עלייה מרשימה ועקבית בתשואות. לעתים ניצבת בבסיס תוצאות "טובות" אלה, מדיניות השקעה חסרת אחריות, עד כדי סיכון החיסכון הפנסיוני של העמיתים.

מקורה של מדיניות זו הוא במה שאני מכנה "המרדף אחר הכוכבית". כוכבית היא סימן מקובל בענף קרנות הנאמנות, המופיע לצד כינוייה של הקרן בדירוגים המתפרסמים בעיתונות. "הכוכבית" היא סימן לטיב הניהול והביצועים (הנמדדים בתשואות). למרבה הצער, המרדף אחר ציוני תשואה שכאלה, נדד מסביבת קרנות הנאמנות לעולם החסכון לטווח ארוך - דבר הטומן בחובו סכנה לעמיתים החוסכים.

רכיבים בעלי סיכון גבוה, מניבים תשואות גבוהות המקפיצות את שוויו של תיק הגמל ומאפשרים לגוף המנהל להשיג את הדירוג הגבוהה בסולם התשואות.

כדי להשיג זאת מעלים בתי ההשקעות את מרכיב הסיכון בתיקים של העמיתים ללא ידיעתם, ולעיתים בניגוד גמור למדיניות ההשקעה שהייתה מקובלת על העמית-הלקוח, לו היו מתייעצים בו.

הקפצות

מה עושים כדי להקפיץ שווי של תיק? רוכשים אג"ח בעלות דירוג נמוך (פחות מ-BBB), רוכשים אג"ח לא סחירות. המצב מחמיר בקופות שהיקפן מצטמצם בעקבות נטישת עמיתים. במציאות כזו נאלצת הקופה להיפטר מנכסיה הסחירים וחלקם של ניירות הערך הלא סחירים עולה.
מבט בטבלת ההחזקות של הקופות מגלה לא מעט קופות שיותר מרבע מהחזקותיהן באג"ח לא סחיר ויותר מ- 10% באג"ח המדורגות מתחת ל- BBB.

לסיכום, מה עדיף בתיק - תשואה של 7% או 12%?

מטרת השקעה בקרנות משותפות בנאמנות, מכוונת במקרים רבים להניב תשואה בטווח קצר. לעומת זאת, חסכון לטווח ארוך הוא השקעה שאת פירותיו אמורים לקטוף בעוד 30 שנה ולפיכך חייבים להביא בחשבון שיקולים נוספים.

מקורן של תשואות גבוהות הוא לעולם - נטילת סיכונים. לאלה אין תמיד מקום בחיסכון שאמור להבטיח בטחון כלכלי בעתיד הרחוק. אם לוקחים סיכון בכספים שזו מטרתם, הדבר חייב להיות ידוע לחוסך, מובן לו לחלוטין ומקובל עליו.

טוב היה לו החוק היה מחייב לפרסם לצד התשואות של הקרן את גובה הסיכון שלה המתבטא לא רק בכמות המניות המוחזקת אלא גם ברמת הסיכון של נכסים לא סחירים, לא מדורגים וכדומה. טוב יותר היה לו היה המחוקק יוזם "מדד סיכון" לקופות גמל ופנסיה שהיה מתפקד כססמוגרף בכלל, ובפרט, כסימן אזהרה לחוסכים שמעדיפים להבטיח את כספם, אפילו על חשבון ה"כוכבית".