דיקטטורה של חשב כללי

החלטת מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, להוציא צו הגנה זמני לחשכ"ל היוצא, ד"ר ירון זליכה, באה בעיתוי מביך מבחינת רה"מ אולמרט, שצפוי לארח מחר בבוקר לפגישה שנייה את חוקרי יאח"ה בפרשת מכרז בנק לאומי.

החלטתו של המבקר היתה, ככל הנראה, מהלך מתוכנן היטב, אפשר גם מתואם עם החשכ"ל. לא ניתן לשלול את הטענה שהשניים המתינו ל"עיתוי הנכון". אבל המילה האחרונה בעלילות זליכה טרם נאמרה. שר האוצר, רוני בר-און, נאלץ, אמנם, להיכנע זמנית לצו ההגנה שהוציא לינדנשטראוס נגד הדחת זליכה, אולם הדגש הוא על הזמנים. מחר בבוקר, או לכל המאוחר בערב, תנחת הכותרת החדשה האמיתית: "לראשונה בתולדות המדינה, התייצב בבג"ץ היועמ"ש מני מזוז או אחד מנציגיו נגד מבקר המדינה".

במדינת ישראל, רק היועמ"ש הוא הגורם המוסמך והבלעדי שרשאי לפנות לבג"צ - וזליכה ולינדנשטראוס לא הותירו ברירה בידי מני מזוז, לאחר שבמופע האימים אתמול בחצי היום ב"קול ישראל", דיבר זליכה על מזוז (ובמידה מסוימת גם על אחותו, היועצת המשפטית של משרד האוצר, ימימה מזוז), במונחים של סמרטוטים. גם אם יש הצדקה להוציא צו הגנה לזליכה, וייתכן שזליכה מחזיק במידע מאד מפליל על פרשת בל"ל, למשל פתק שבו נכתבו התנאים לשינוי תנאי המכרז, אין הצדקה לשום פקיד להשתלח בחריפות חסרת תקדים בשלטון החוק, והיועמ"ש מייצג לצורך כך את שלטון החוק.

מי שמתגלה במלוא חולשתה היא הממשלה. לא ייתכן שפקיד - בכיר וחשוב ככל שיהיה, מקצועי וצודק ככל שיהיה - יתזז כך ממשלה שלמה. בדקה הראשונה שבה כינה זליכה את רה"מ "שקרן", וזה בדיוק מה שעשה זליכה בדיון פומבי בכנסת לפני חודשיים, באותו רגע היה שר האוצר צריך לנטוש את הדיון, לבקש כינוס ממשלה ולפטר את זליכה בו במקום. תחת זאת, בחר בר-און להישאר בכסאו בדיון בכנסת. מאז חלפו חודשיים והממשלה ממשיכה להפגין את רפיסותה בענין.

גם הערב היועמ"ש היה צריך להבהיר מיד שהממשלה תתכנס ביום א' הקרוב לאישור מינויו של חשב כללי חדש למדינת ישראל, שוקי אורן. ואם תוצאת המהלך היתה עתירה של זליכה או של המבקר לבג"צ נגד החלטת ממשלה, היה עליה לקחת את הסיכון. בדיוק כמו שעשתה ממשלת ישראל ב-1983 בפרשת קו 300 בוויכוח הגדול שפרץ אז בין היועמ"ש לבין נשיא המדינה בנוגע לסמכותו לחון עבריינים גם בטרם הורשעו. בפרשת קו 300 התייצב בג"צ לימינו של נשיא המדינה. גם במקרה הזה, סביר להניח שבג"צ היה מתייצב לימין היועמ"ש.