למדו מהבוס

הדבר העצוב בפרשיית הפה הגדול של מנכ"לי מקאן-אריקסון (לשעבר), הוא שהם למדו איך להתנהג מהבוס הגדול. זה שפיטר אותם היום. אילן שילוח.

שילוח בנה את עצמו כדמות הכי מוכרת בענף הפרסום המקומי לא בגלל העדינות שלו או המעצורים שהוא שם על לשונו. ציטוטים לוחמניים וכוחניים שתפסו נפחים נאים בביצת העיתונות הכלכלית, הם חלק גדול ממה שעשה אותו למה שהוא. רק שלהבדיל משירה מרגלית ואורן פרנק, המנכ"לים הצעירים שהוא מינה כדי להמשיך את הדור, שילוח גם עשה עוד כמה דברים.

הוא הרים את משרד הפרסום קשר-בראל (מקאן-אריקסון היום) לגבהים שלא נראו בברנז'ה שנים. הוא הביא תקציבים גדולים, יצר קשרים אמיצים עם לקוחות אסטרטגיים, ובנה להם תוכניות שיווקיות מתוחכמות. הוא זכה בפרסים והפך לתקופה מסוימת גם למשרד הפרסום הקריאטיבי ביותר בארץ.

וכמובן - הוא גם מכר את כל זה בתג מחיר נאה לקבוצת אינטרפבליק, הוציא את השותפים הישנים וגזר קופון שמן בעצמו. כנראה שעם שורת הישגים כאלה, משיגים יותר סלחנות על פליטות פה לוחמניות כאלה ואחרות.

כששילוח האשים בראש חוצות את הלקוח שלו מפעל הפיס בשחיתות, ברגע שזה החליט לעזוב למשרד פרסום אחר, הלקוחות מן הסתם הרימו גבה. כשביום בהיר אחד הוא החליט לפטר את הלקוח שלו פלאפון כדי לקחת לעצמו נתח גדול יותר מהתקציב המתחרה של סלקום, הלקוחות זזו באי נוחות בכיסאם. כנראה שכשיש לך הרבה קבלות, דו"ח הרווח והפסד שלך נראה קצת אחרת.

אבל איזה הישגים יכולים לרשום על שמם שירה מרגלית ואורן פרנק מהשנים האחרונות בהן ישבו בכיסאות המנכ"לים המשותפים?

במקום לזכות בפרסים הם יצאו להילחם בכך שתחרות הפרסום אינה הוגנת והחרימו אותה. ובמקום להגדיל את הפער של היקפי הפעילות של המשרד מול המתחרים, מתברר שהוא רק הצטמצם.

מקאן-אריקסון עדיין נחשב למוביל בענף הפרסום המקומי, אבל מה עשו מרגלית ופרנק? מיינטננס לא רע, ופיתוח נחמד של פעילות האינטרנט. זה הכול. ובינתיים, המתחרים כבר נושפים בעורף והמקום הראשון הרבה פחות בטוח מבעבר.

שירה מרגלית ואורן פרנק רצו להיות כמו הבוס הגדול והנערץ - כאלה שלא עושים חשבון לאלוהים ואומרים כל מה שעולה על רוחם, און רקורד, לציטוט, ובגדול. בדרך, הם כנראה שכחו שני דברים חשובים. אחד: על לקוח ענק שלך עדיף לא להתלכלך בתקשורת, אפילו אם זה גורם לך להצטייר נורא מתוחכם. שניים: גם אם אתה מרשה לעצמך פליטות פה, עדיף שצד הנכסים שלך יהיה גדול מספיק כדי לספוג את זה.

ואולי בעצם ניצל כאן שילוח את ההזדמנות להחליף מנכ"לים, שביצועיהם לא היו מספיק מבריקים? אולי. אבל את זאת, מן הסתם, אף אחד מהם לא יגיד לנו לעולם.