מה עלול להתחבא במעמקי תעודת סל?

אמיר איל הוא יו"ר בית ההשקעות אינפיניטי

תעשיית תעודות הסל פורחת במלוא העוז. בשנים האחרונות הגיע היקף ההון המושקע באמצעות תעודות סל בישראל ליותר מ-20 מיליארד שקל, והן הענף הלוהט ביותר בקרב היצרנים הפיננסיים היום. הפריחה אינה מקרית. תעודות הסל מתפקדות כמוצר מדף, וככזה קל ופשוט לרכוש ולמכור אותו. הן נתפסות בעיני יועצי ההשקעות והמשקיעים המתוחכמים כחלופה מועדפת לקרנות הנאמנות, בשל עלויות נמוכות והאפשרות לבחירה ממוקדת יותר של השקעה.

המחוקק אוסר על החברות המנפיקות לפרסם את התוצאות של תעודת הסל, כלומר את התשואות שהשיגו, אך מתיר להן לערוך מסעות פרסום לתעודות חדשות. מדיניות זו מתמרצת השקה של עוד ועוד תעודות, שכן רק כך יכולים היצרנים לפרסם את עצמם ואת מרכולתם.

קהל המטרה של השוק הלוהט הזה הוא אוכלוסיית יועצי ההשקעות בבנקים. הם מטרתה חיזור של כל היצרנים הפיננסיים, בשל הכוח שבידיהם להפנות לקוחות ולהשפיע עליהם לרכוש מוצרים פיננסיים מסוימים. היועצים, העסוקים מעל הראש בטיפול בקהל גדול של לקוחות וחשופים למוצרים פיננסיים במספר ובמגוון עצום, משוועים לפתרונות שיפשטו את עבודתם, ועם זאת יאפשרו להם לתת ייעוץ מקצועי אופטימלי.

בעבר ההמלצה על קרנות נאמנות הייתה פתרון פשוט וכמעט יחיד שבו השתמשו יועצי ההשקעות. כיום תעודות הסל נתפסות כחלופה נגישה, מיידית ומקצועית, אלא שמעטים מבחינים בסכנה הגדולה הטמונה בהן. תעודות הסל נהפכו ל"קופסאות שחורות", שהכינוי שלהם מרמז על אפיק השקעה ברור לכאורה, אבל מי שמתבונן לעומק ההשקעה (שלא לומר לעומקו של הסל) מגלה תוכן לא בהכרח חד משמעי.

לדוגמה, תעודת סל של יצרן ידוע, מרמזת על חיקוי התנהגות אג"ח ממשלתיות צמודות מדד בטווחי פדיון שבין 3 ל-5 שנים. היועץ התמים, והקונה התמים לא פחות, אשר מזרים הוראת קנייה למוצר, מעוניין לרכוש אג"ח ומבקש תשואה ברורה לפדיון. ברכישה ישירה של אג"ח היועץ יודע בדיוק באיזו תשואה לפדיון הוא קנה את האיגרת. והנה, הפלא ופלא: בקניית תעודת הסל, שהכינוי שלה מעיד לכאורה על חיקוי אחד לאחד של אותן האגרות, אין למעשה מושג איזה תשואה מכר היצרן ובאיזה מחיר הלך ו"תירגם" את הקנייה של האגרות אלה בשוק.

יתכן מאוד שבשל הביקוש היצרן שילם מחיר מופקע על כל אג"ח בסל, וכתוצאה מכך הקונה קיבל סל אג"ח עם תשואה נחותה לפדיון, בוודאי לא מה שהתכוון לו מלכתחילה.

המציאות של "קופסה שחורה" במה שקשור לסלי ניירות ערך, עלולה לגרום במקרה הטוב לטעות של היועץ, המאמין שהוא קונה מוצר בתנאים מסוימים, אך מקבל אותו בתנאים אחרים - אולי נחותים יותר. וזה עוד טוב. במקרה הרע, הקופסה השחורה עלולה להיות סביבה נוחה למניפולציה של היצרן כלפי הקונה המבולבל, ומאפשרת להעמיס עליו עלויות שאין לו כל דרך לדעת עליהן.