העלאה של 0.5%? סביר לגמרי

איילת ניר היא כלכלנית בבית ההשקעות IBI

העלייה המפתיעה במדד חודש נובמבר, העמידה בסכנה את יעד האוצר לאינפלציה בשנת 2007, דבר שטילטל את השוק בשבוע שעבר והניע את חרושת הספקולציות לגבי ההחלטה על גובה הריבית במשק שתפורסם מחר (ב') אחר הצהריים.

החריגה מהגבול העליון של יעד האינפלציה אינה מפתיעה - היא הייתה צפויה להתרחש בחודשים הראשונים של 2008. למעשה אנו עדים להקדמה של תהליך שהיה צפוי לקרות בשנה הקרובה, גם אם אמנם להתעצמות שלו. תהליך זה היה אחד מהגורמים הבסיסיים להנחה שב-2008 הריבית תהייה במגמת עליה.

מתחילת השנה נרשמה אינפלציה מצטברת של 2.8%. הפיחות בשער השקל בשבועיים האחרונים גרר עדכון של תחזיות המדד לחודש דצמבר כלפי מעלה. אם יחרוג מדד חודש דצמבר מ-0.2%, האינפלציה השנתית תהיה גבוהה מ-3%, שהם הגבול העליון של יעד יציבות המחירים ("יעד האינפלציה").

בעקבות המדד הגבוה והפיחות שהקדים את זמנו, אני צופה שברוב חודשי השנה הקרובה, חישוב של האינפלציה שנה לאחור יציג חריגה מהגבול העליון של יעד יציבות המחירים.

המדד הגבוה, הצפי לחריגה מהגבול העליון של יעד יציבות המחירים לאורך זמן, העלייה בציפיות האינפלציה, ופיחות שער השקל תומכים כולם כאחד בהעלאת הריבית המוניטרית במשק כבר בסוף החודש בשיעור של רבע אחוז לפחות.

אין לשלול את האפשרות שאם יימשך הפיחות בשער השקל עד למועד ההחלטה בבנק ישראל יודיע נגיד בנק ישראל על העלאה משמעותית יותר - של חצי אחוז.

אחרי הכל, לאחר תקופה ארוכה בה מדברים על אינפלציה גבוהה במשק הישראלי מגיעים מדדים המוכיחים שיש אש מאחורי העשן והדיבורים.

הפיחות בשער החליפין כבר אינו עוד גורם מקזז לאינפלציה מקומית, כי אם גורם מלבה אינפלציה וזהו התהליך המשמעותי ביותר שמשפיע על השינוי הצפוי במדיניות המוניטרית (מהורדת ריבית רצופה להעלאה).

האם הריבית המקומית יכולה להתמודד עם האינפלציה המקומית?
אז זהו, שלא ממש. האינפלציה המקומית מקורה בעיקר בגורמי היצע (התייקרות מחירי הסחורות בעולם), בשילוב גלגול התייקרות זו אל המחירים לצרכן בשל השיפור בביקושים במשק.

גם אם יצליח בנק ישראל למתן את רמת הביקושים המקומית באמצעות העלאת ריבית, כלומר להפחית את הביקוש למרות השיפור בשכר והפחתות המסים, עדיין יהיה הדבר בפיגור רב (בין תשעה חודשים לשנתיים ימים).

מדוע, אם כך, להעלות את הריבית במשק? כדי לנסות ולמתן את הפיחות בשער השקל באמצעות יצירת פער ריביות לטובת השקל וזאת כדי לפעול לשינוי בתנועות ההון קצרות הטווח.