בקשות לייצוגיות ב-2.6 מיליארד שקל נגד חברות הביטוח: גובות שלא כדין דמי ניהול

בתביעה הראשונה, המוערכת בכ-2.3 מיליארד שקל, נטען כי חברות הביטוח גובות שלא כדין במסגרת הסכמי ביטוח תשלום דמי ניהול הקרויים "תת-שנתיות". לפי כתב התביעה, חברת הביטוח רשאית בתנאים מסוימים לגבות מהמבוטח תשלום הנקרא "תת-שנתיות", כאשר תעריף הביטוח נקבע בסכום שנתי והתשלום מבוצע בפועל במספר תשלומים; את התשלום ניתן לגבות רק בקשר לביטוח חיים ולא בקשר לרכיב החיסכון בביטוח חיים משולב בחיסכון; בנוסף הותר לחברת הביטוח לגבות בפוליסות ביטוח חיים בתנאים מסוימים גם תשלום הקרוי "גורם פוליסה", שהינו סכום חודשי קבוע המתווסף לפרמיה ומטרתו לכסות הוצאות הכרוכות בטיפול בפוליסה.

לטענת התובעים, באמצעות עו"ד איל גולדנברג, בחלק מהמקרים נגבה תשלום התת-שנתיות בשיעור העולה על זה שהותר; החברות גובות תשלום זה ביחס לפוליסות ביטוח שאינן פוליסות ביטוח חיים; החברות גובות את רכיב התת-שנתיות גם ביחס לאותו חלק של הפרמיה בביטוח חיים משולב בחיסכון המיועד לחיסכון; והחברות גובות את תוספת התת-שנתיות גם ביחס לרכיב "גורם פוליסה", שאינו חלק מתעריף הביטוח או הפרמיה.

בתביעה השנייה המוערכת בהיקף של כ-244 מיליון שקל נטען כי עניינה הוא בדמי ניהול שגובות חברות הביטוח בפוליסות ביטוח חיים מסוג "משתתף ברווחים", שהונפקו בשנים 1992-2003.

לדברי התובעים, דמי הניהול שהותר לחברות הביטוח לגבות הם משני סוגים: דמי ניהול קבועים ודמי ניהול משתנים. דמי הניהול הקבועים הם בסך של עד 0.05% לחודש מהשווי המשוערך של תיק ההשקעות; ודמי הניהול המשתנים הם בסך של עד 15% מהתשואה הריאלית של תיק ההשקעות לאחר ניכוי דמי הניהול הקבועים. את דמי הניהול המשתנים אמורה חברת הביטוח לגבות בסוף השנה, לאחר חישוב התשואה הריאלית באותה שנה.

לטענת התובעים, באמצעות עו"ד עדי קסטנבאום, חברות הביטוח לא נהגו לפי הדין בכך שגבו עד שנת 2004, למעט ב-2002, דמי ניהול קבועים בשיעור של מעל 0.05% לחודש; ובכך שגבו את דמי הניהול המשתנים מידי חודש ולא בסוף השנה. כך, לדבריהם, נמנעה מהמבוטחים התשואה על אותם דמי ניהול משתנים שנגבו במהלך השנה. (ת.א. 1016/08, 1018/08).