יומני קרלה

יומני היקר שלום,

אתמול מלאו חודשיים לחיים שלי עם סרקו, ואני מה-זה מאושרת. סוף סוף גבר שלא רוקד עם זאבים, לא מנפץ גיטרות ולא מתעקש על פריזורה מגוחכת. סוף סוף גבר אמיתי! אחד כזה שאת רק עושה לו "פו", והוא כבר שם לך טבעת. את רק אומרת לו "סרקו", והוא מכניס אותך להיריון. או לפחות מנסה.

כמובן שכמו כל גבר אמיתי, גם הוא יצטרך לסחוב לי את הגיטרה ולעשות לי מסאז' ברגליים אחרי כל הופעה. הוא עוד לא יודע את זה, אבל לא נורא. גם על יורודיסני לא סיפרתי לו מייד. בכל זאת, לצפות בתהלוכת מיקי מאוס זה לא משהו שאת מבקשת מהגבר שלך יומיים אחרי שאת פוגשת אותו. בשביל כזה אאוטינג צריך לחכות לפחות שלושה שבועות.

אני כבר יודעת איך להשפיע עליו, על הנשיא שלי. לפני שבוע, למשל, אמרתי לו "סרקו, כשאתה מדבר עם העיתונאים על ה-G8 ועל האיחוד האירופי, תגיד להם גם שזה לא עניין של אף אחד על איזה מתקנים אני מפחדת לעלות". ענה לי, "אין בעיה, מה שרי, מה שתגידי", ומרוב התרגשות שכח להזכיר שלא עליתי על אף מתקן והוא סתם הוציא עליי 32 אירו. בבית דווקא היו לו קצת טענות. כאילו שהייתי הורסת את הפן ביום שבו אנחנו נותנים לתקשורת לגלות אותנו. הצחיק אותי.

בינתיים הקמצן הזה לקח אותי רק למצרים וירדן, אבל אני לא מודאגת. קודם כל, טסנו במטוס הפרטי של ואנסן בולורה, שזה כבר אומר שיש לו סטייל, ושהוא לא זורק אותי סתם במחלקה ראשונה של אייר פראנס. אני גם לא מבינה מה העיתונאים רוצים, חסכנו 2,460 אירו לאדם. לא יותר טוב לבזבז את הכסף על מתנות לחג המולד? כמה שרשראות ושרוולים בשארם זו לא תרומה יפה לשלום?

האמת, דווקא היה נחמד במצרים. היה כל כך כיף לטייל בין הפירמידות, כשסרקו החזיק לי את היד. איך כתבה עיתונאית אחת, "חמוש במשקפי שמש, ניקולא סרקוזי נראה יותר כמו ג'ורג' קלוני מאשר כמו שארל דה גול". קלטה יפה את הטעם שלי. חבל שהצרפתים לא מפרגנים כמוה. מה זאת אומרת רק 48% בוטחים בסרקו שינהיג את המדינה? מה, הם לא רואים מה שאני רואה? שישימו משקפי שמש!

אולי גם הם צריכים לבלות כמה לילות במלון Old winter Palace בלוקסור. לפי מה ששמעתי מלך ספרד חואן קרלוס התארח כאן, וגם ג'ימי קרטר והנסיך צ'רלס. לא שמדובר בגברים עם סטייל, אבל מילא. בעיה של הנשים שלהם. אני מקווה שאני לא אצטרך לפגוש אותן בקרוב. או בכלל.

את המלכה ראניה אני דווקא כן אשמח לפגוש. אני אארח אותה אצלנו באליזה, ואז אקח אותה לסיור במון סן מישל, שתיהנה כמו שאנחנו נהנינו בפטרה - כמובן, אם המלך עבדאללה יסכים שהיא תבוא. כמה אני מעריכה אותו, את המלך, שהטיס אותנו במטוס המלכותי ונתן לנו לישון בארמון שלו בעקבה. לא שאני מתלהבת מארמונות, חס וחלילה, כבר ראיתי מספיק בעולם הזה, אבל הבן שלי אורליין הרגיש כמו בבית.

בית או לא בית, אלה שם באסיה לא חכמים גדולים. הסעודים, למשל, שאמרו שהם לא רוצים אותי אצלם? לא הבינו שהם עושים בשבילי את העבודה. רק מחוסר הנעימות סרקו היה מוכן לעשות בשבילי הכול. אחר כך ההודים עשו פרצוף, והוא שאל באיזה אולם באליזה אני רוצה לערוך את החתונה. עכשיו רק חסר שאימא שלי תסרב להכין לו קנלוני, ותוך יומיים מרחיבים לי את חדר המוזיקה ומצרפים לשכה עם שתי מזכירות.

יש לי הרגשה שהפעם שיחקתי אותה. הראיתי לכולם מאיזה צד של הקרואסון מרוחה החמאה. לא שאני נוגעת בקרואסונים חס וחלילה. פעם דוגמנית, תמיד דוגמנית. אבל עכשיו אני יודעת שזה נכון מה שאומרים - החיים באמת מתחילים בגיל 40. גם אם הגבר שלך בן 52.