למה תל-אביב מחבקת את שדרות?

מאוד IN לחבק עכשיו את תושבי שדרות. שולחים אליהם משלחות שופינג שיניעו את חיי המסחר בעיר, מסדרים להם מוקד הצבעה מיוחד בקדם האירוויזיון, ועכשיו גם ועדת הכספים מודיעה שתדאג לגיוס 27 מיליון שקל למימון מלגות שכר לימוד, מחיה ושכר דירה עבור הסטודנטים במכללת ספיר שבשדרות.

מאיפה יש למדינה 27 מיליון שקל? הרי רק לא מזמן שרת החינוך, יולי תמיר, עשתה שרירים ומנעה מעצמה שעות שינה, רק כדי לשמור על הכסף ולמנוע את הגעתו למרצים השובתים.
פתאם יש?

אולי תמיר מרגישה קצת פתטית עכשיו, אבל יש. יגייסו מפה ומשם, ישנוררו קצת תרומות, והופה, מכללת ספיר תהפוך לאבן שואבת לא פחות מאוניברסיטת בן גוריון השכנה. כן, בטח.

חבל רק שאף אחד לא ביקש מהחמאס לתרום משהו למען "תושביה של שדרות". נניח קסאמים זרחניים חתומים על ידי האנייה, משעל ואבו מרזוק. אפשר לעשות יופי של מכירה פומבית ולהעביר את ההכנסות לטובת שיקום בריאות נפשם של הילדים.

זה באמת נחמד לחבק. עושה נעים. בעיקר למחבק שמנקה את המצפון שלו. תשאלו את תושבי הצפון, למשל. לפני שנה וחצי הם חוו מלחמה, בעוד בתל אביב המשיכו החיים כמעט כרגיל. רק כשהצפונים קפצו ליומיים הפוגה לתל אביב, הם הבינו שיש בישראל שתי מדינות, ושעם כל הכבוד למדינה השנייה - שמחבקת אותם, כמובן - הם מעדיפים שהטילים יישארו בלבנון והתל אביבים יישארו בתל אביב.

אנחנו נעשה הכול בשביל תושבי שדרות, רק שלא יבואו לחסום לנו את איילון. טוב, לא באמת הכול - אנחנו לא נארגן הפגנת 100 אלף בכיכר רבין, כן? אבל ככה, בקטנה, איזה צביקה הדר כזה בפריים טיים של ערוץ 2, באולפני הרצליה, שישאל את מוקד השידור אם הכל בסדר בשדרות, וחסר למי שיענה שלא. קיטורים ופחדים מורידים רייטינג.

כ-24 אלף איש, על פי האתר הרשמי של עיריית שדרות, חיים בפחד מדי יום. הם לא צריכים חיבוק, הם צריכים חמצן. הם צריכים ביטחון. הם צריכים לישון טוב בלילה, לקום בבוקר ולחייך. בזה צריך להתמקד. הגיע הזמן לשינוי. בנאלי, אבל לגמרי אמיתי.