יפה עשית, ברננקי, אך זה לא די

מאז כניסתו לתפקיד, בחודש פברואר 2006 הושמץ בן ברננקי, אינספור פעמים, אך אי אפשר לצפות ממנו לנקוט במהלכים אחרים. את מה שעשה, הוא עשה טוב ונכון.

ברננקי התיישב על כיסאו, שנה ו-8 חודשים לאחר שריבית ה-Fed הייתה בשפל של כל הזמנים - בשיעור 1%. לא הוא הביא את הכלכלה האמריקאית למצב שבה היא נמצאת כיום. מי שעשה זאת הוא קודמו בתפקיד, אלן גרינספן שהיום עומד וצועק בראש חוצות שהמשק האמריקאי נקלע למשבר נורא. גרינספן והבנקים האמריקאים.

הבנקים, ברצונם לספק את תאוות הבזבוז של האמריקנים, השתמשו אשר ביצירתיות רבה כדי לספק תאווה זו, וביצירתיות לא פחותה כדי להעלים סיכונים ולמשוך בונוסים שמנים מאד.

ככל שהתברר גודל המשבר, קמו עוד ועוד הרבה מקטרגים לברננקי אשר טענו, למשל, שהיה צריך להפחית את הריבית מוקדם יותר. האומנם? אם אכן כך היה עושה, האם המשבר לא היה פורץ?

במקרה הטוב הוא היה נדחה במספר חודשים. המינופים היו עוד גדלים, והתוצאה הייתה קריסה חדה עוד יותר.

מראשית המשבר, סיפק הבנק המרכזי האמריקאי את כל מה שהשוק ביקש.

לפד' אין קושי לספק נזילות, שהבנקים רק יבואו וייקחו כסף. הוא אפילו הפחית את ריבית ה-Discount, ל-25 נקודות בסיס מעל לריבית המשק (Fed Fund) והרחיב את מספר הזכאים לקבל מימון באופן ישיר ממנו. הבעיה היא שאלה התביישו ללוות הכספים, אפילו עד כדי סכנה לפשיטת רגל.

ברננקי הפחית את הריביות בדיוק בשיעור שהשוק ציפה ממנו ואפילו יותר. בראשית הדרך (18 בספטמבר 07') הוא הפחית מעבר לציפיות.

ה-Fed רואה שמערכת הבנקאות לא מתפקדת וכבר נכנסה לסחרור מסוכן: הפחתות הנכסים, הירידה במחירי הבתים והקשחת תנאי האשראי ללווים הוציאה למעשה את הבנקים האמריקאים משיווי משקל.

אם כל זה לא רע מספיק, אז הציבור החל להצביע ברגליים כשהוא מבטא חוסר אמון חריף במערכת. אין מערכת בנקאות בעולם, אולי להוציא משטרים אפלים, אשר יכולה להתקיים בלי אמון של הציבור שבו היא פועלת.

מערכת בנקאות מתקיימת על שלושה יסודות: ביטחון, יציבות ואמון.

היום הבנקים האמריקאים לא יכולים להציע אף לא אחת משתי הנחות יסוד אלו.

למשבר הנוכחי יש הרבה קווי דמיון עם המשבר של 1929 בארה"ב, שהיה גם הוא משבר פיננסי.

אולם, בשונה מהמשבר ב-1929, שבו הלך הרוח ששלט בבנק המרכזי היה לתת לכוחות השוק להחזיר את שיווי המשקל לכלכלה, ובמילים פשוטות לתת לבנקים ליפול, ברננקי לא מוכן לשחזר את ההיסטוריה שהראתה שכוחות השוק יביאו בסוף את הכלכלה לשיווי משקל, אך פרק הזמן עלול להיות ארוך מאוד (שנים) ובמחיר חברתי יקר.

לכן, הבנק הפדראלי האמריקאי עזר לג'יי פי מורגן לרכוש את ביר סטרנט, תוך שהוא עוזר ל-ג'יי פי גם במימון וגם בחובות, שהוא צעד מאוד לא שגרתי ואינו תואם את פילוסופיית הניהול של המדיניות המוניטרית האמריקאית.

ברור, שיהיו ציניקנים שיאמרו שהמהלך של ברננקי פוגם באחריות של הבנקים ושירגישו שעכשיו הבנקים יכולים לשוב ולהשתולל, מתוך הנחה שהפד' יחלץ אותם מכל צרה שיקלעו עליה בעתיד.

אולם, לדעתי זה היה המהלך המתבקש והנכון. אף כלכלה לא יכולה להתקיים ללא מערכת פיננסית ובמיוחד האמריקאית שזהו ליבה. זה לא הזמן לחשבונות נפש או להקמת רגולציה שתחשק את הבנקים ולא תאפשר עטיפת סיכונים עם נייר צלופן. זה הזמן לפעול, ומהר.

זה בדיוק מה שברננקי עושה. לדוגמא, בחג מרטין לוטר, הוא ראה את השווקים במזרח הרחוק מתפרקים ואת החוזים על ה-500S&P מאותתים על ירידות בשיעור חד מאוד, כתוצאה מכך (ב- 22/1) הפחית את הריבית ב-75 נ"ב, 8 ימים לפני המועד הרשמי. כלומר,

הוא לא ממתין. הוא ראה מה קורה לביר סטרנס ומה זה עושה למצב הרוח בשוק, ופעל מייד לכבות את השריפה.

ההכרזה על הריבית היום

הערב הפחית הבנק המרכזי האמריקאי ב-0.75%. אם ברננקי היה רוצה לספק תמיכה לשוק היה עליו להפחית ב-100 נקודות בסיס ולהוריד אותה ללרמה של 2%.

ברור כי לא בהפחתה הערב, ובלא בהפחתות כמו אלה שהצעתי לעיל יסתיים תהליך ההתרה המוניטרית, שהרי בעקבות המשבר הפיננסי, יגיע גם המשבר הריאלי.

ראו את המכירות הקמעוניות שירדו בשיעור 0.6% רק בחודש פברואר וב-2.6% ב-12 החודשים האחרונים, נתונים המצביעים על כך שההוצאה הפרטית מצטמצמת במונחים ריאליים.

יתר על כן, ישנה סבירות רבה מאוד שהצמיחה בכלכלה האמריקאית תהיה קרובה למדי ל-0%, במחצית הראשונה של השנה. כלומר, אם ברננקי מעריך כבר היום שהריבית תצטרך להיות באפריל ואולי ביוני ברמה של 1.5%, טוב היה עושה לו הקדים את ההפחתה להיום.

שיעור הפחתה של 150 נ"ב, הערב לאהיה מפתיע אותי כלל, זה שיעור ההפחתה המתבקש.

גורם יחיד נגד הפחתת ריבית בשיעור גבוה מ-100 נ"ב הוא שלאחר רכישת ביר סטרנס, פרמיות CDS ( פרמיה המשולמת למקרה של חדלות פירעון באג"ח של הבנקים להשקעות, ובמיוחד זו של ביר סטרנט ירדו. היום בכדי לקנות ביטוח כנגד מקרה של חדלות פירעון של אג"ח BSC צריך לשלם כ-4% לשנה ואתמול המחיר היה יותר מ-7%.

המשמעות של זה היא שחלק משוק ה-Credit, שהוא הבעיה האמיתית, הגיב סוף-סוף בחיוב למהלך אחד של הפד', מבין כל מהלכי השיקום של הבנק האמריקאי מתחילת השנה.

רון אייכל הוא אסטרטג לשווקים בינלאומיים וכלכלן ראשי בבית ההשקעות מיטב