ביהמ"ש הורה לפנות את אחרון הפולשים לבניין של לאה דנקנר בפלורנטין

דנקנר (83) היא בעלת בניין ברחוב בנבנישתי 2 בדרום תל-אביב. במהלך שנות ה-90 פלשה משפחת ביטון לבניין בלא הסכמת הבעלים. באמצעות עו"ד ברוך כצמן מהרצוג-פוקס-נאמן טענה דנקנר, שבני משפחת ביטון (האב ניסים והאחים מאיר ושלום) השתלטו על הבניין, עשו בו כבשלהם ותוך איומים התגוררו בדירות.

תחילה הצליחה דנקנר לקבל פסק דין המורה למאיר להתפנות. ב-2005 הורה בית המשפט גם לאב המשפחה ניסים להתפנות משתי דירות אליהן פלש. כעת הורתה השופטת רחל ערקובי גם לאח שלום להתפנות. שלום ביטון טען, באמצעות עו"ד וסים אלטוחי, שהוא מתגורר בדירה מאז 85', אז סעד את דודתו החולה ששכרה את הדירה, ומאחר שהיא היתה דיירת מוגנת, הרי שגם הוא דייר מוגן. זאת, משום שחוק הגנת הדייר קובע שאם דייר מוגן נפטר ואין לו ילדים, הדיירות המוגנת עוברת ל"קרובו" שגר עימו לפחות 6 חודשים לפני הפטירה ואין לו דירה אחרת. כן טען שהשקיע עשרות אלפי שקלים בשיפוצים, במטבח חדש, ריצוף ושיפוץ כל הדירה, וכי הוא לפחות "בר רשות" להתגורר בה מכוח השנים ומכוח השקעותיו.

השופטת ערקובי היתה מוכנה לצאת מנקודת הנחה שהדודה היתה דיירת מוגנת. היא נמנעה מלקבוע האם יש לראות באחיין כב"קרוב", בכל מקרה או במקרים מיוחדים, משום שביטון לא הוכיח כלל שגר בדירה 6 חודשים לפני פטירת הדודה. היא הוסיפה, שעדותו של ביטון אינה אמינה, והוא בעצמו לא ידע לומר כמה שנים גר בדירה, משום שחלק מהזמן היה בחו"ל וחלק בכלא. לדבריה, ביטון לא המציא כל עדות להוכיח מאיזו שנה הוא גר בדירה. "הנתבע ראה דירה ריקה. בני משפחתו פלשו לדירות אחרות בבניין, ולכן עשה כמותם", קבעה. (ת.א. 11025/05).