סוף עידן הסטוצים

פסק הדין שהתקבל אתמול בבית הדין הארצי לעבודה מטריד עד מאוד. בית המשפט קבע בהחלטה תקדימית חד משמעית, שממונה המקיים קשר המבוסס על יחסי מין מזדמנים עם עובדת הכפופה לו, ואפילו יחסים אלו נעשו בהסכמה עובר עבירה של הטרדה מינית. עם כל הכבוד, מדובר בפסק דין קיצוני יתר על המידה, שתמית את הרומנטיקה במקומות העבודה.

פסק הדין עוסק בעניינם של מהנדסת תוכנה, נשואה ואם לילדה, ומנהל פיתוח תוכנה בכיר, אף הוא נשוי, שהיה אחראי עליה. בין השניים התפתחה מערכת יחסים, שכללה קיום יחסי מין בחדר הביטחון שבמקום העבודה, ברכב - בדרך לעבודה וממנה וכן פגישות פרטיות בחוף הים.

היחסים נמשכו כחצי שנה, ולאחר שהסתיימו החל הממונה בקשר זוגי עם עובדת אחרת בחברה, עבר להתגורר עימה, ואף נולד להם ילד. רק אז, שנתיים לאחר תום היחסים, התלוננה המהנדסת על הטרדה מינית.

בית המשפט דחה את טענת המהנדס, שטען שהעובדת הייתה זו שפיתתה אותו, והתנהגה בצורה פרובוקטיבית, תוך שהוא קובע, שעל בעל מרות מוטלת "חובת זהירות ביחס למעשיו אל מול עובדת הכפופה למרותו - יוזמת, מפתה ופרובוקטיבית ככל שתהיה."

יחסי מרות עלולים להוות קרקע פורייה לניצול מיני של עובדת, בשל תלותה הכלכלית מקצועית בבעל המרות, אולם נדמה שבנסיבות דנן קבע בית המשפט נורמה גורפת ומחמירה מידי, שציבור העובדים והעובדות לא יוכל לעמוד בה.

פירושו של פסק הדין הוא, שמכאן ולהבא לבוס אסור לנהל רומן עם אחת העובדות הכפופות לו, אפילו אם העובדת היא שיזמה את הקשר, מבלי שייחשב כאילו שהטריד אותה מינית; וכנ"ל כשהבוסית היא אישה, קרי שמערכת יחסים רומנטית בין מנהלת לעובד שתחת מרותה תחשב כהטרדה מינית, אפילו אם היא בהסכמה מלאה.

בפסק הדין במעשה האונס בקיבוץ שמרת, קבע השופט מישאל חשין ש""לא" הוא לעולם "לא", ואין "לא" שהוא "כן". אבל במקרה הזה המהנדסת בהחלט אמרה "כן". ולא פעם אחת, אלא עשרות פעמים, במשך חצי שנה.

עם כל הכבוד, מדובר בפסק דין השם קץ לפלירטוטים, שלא לדבר על הסטוצים במקומות העבודה. פסק הדין המצייר את החיים בשחור לבן, ולא בגווני אפור מציאותיים, שיכוונו היכן עובר הקו הדק שבין הבעת חיבה לבין חיזור מותר.

האם מחמאה על שמלה יפה מותרת, אבל אסור להגיד מילה על הגזרה? האם נשיקה על המצח מותרת, ונשיקה על השפתיים אסורה?

גיא משיח הוא עורך דין ויועץ השקעות בפריזמה