חבטה לא נעימה לשחר פאר

1. שאלות מוזרות? במשך שנים שמענו כמה משתוקקת שחר פאר להתחרות בארץ "לעיני הקהל הנפלא" המקומי ולהפגין את יכולתה. כל כך הרבה דובר על יתרון הביתיות ברמת השרון. אבל הנה הגיע לו סוף השבוע האחרון. ישראל הפסידה בפעם השלישית ברציפות באצטדיון קנדה בתוך חודשיים, פעמיים בפד-קאפ (רוסיה וצ'כיה) ופעם בדייויס (שבדיה).

בשביל לנצח מפגש נבחרות בדרגים הגבוהים צריך קצת יותר מ-3,000 צופים קולניים ותומכים ודירוג עדיף על הנייר. מעל הכל חייבים תרומה של כל חלקי הנבחרת, ואת זה ממש לא היה לישראל. הופעה הירואית של ציפי אובזילר בוזבזה לריק, כי החצי השני של הנבחרת - זו שהיתה אמורה לסחוב אותנו על הגב "לעיני הקהל הנפלא" - לא תיפקד ולא הצליח לנפק את הנקודה הבודדה שחסרה בשביל ניצחון.

לצערה של אובזילר, ההפסד במפגש עצמו והדרמה סביב פאר שהגיע לאחר מכן, הסיטו את תשומת הלב ממה שהיה אמור להיות ניצחון גדול שרשום על שמה.

אני משוכנע ששחר תשמח מאוד לעלות על המטוס לאירופה לפתוח את עונת החימר. שם תוכל להתאמן ולהתחרות בלי העיתונאים המעיקים. אלו ששואלים שאלות מוזרות, ולא מבינים איך זה ששחקנית שמדורגת 18 בעולם מפסידה תוך יומיים לשתי שחקניות מחוץ למאיה הראשונה. חלק מהמחיר של התהילה והכסף הגדול שהיא מרוויחה, הוא שצריך לענות על שאלות מטומטמות אחרי הפסדים מביכים. העזיבה של שחר את מסיבת העיתונאים בהפגנתיות היתה אקט ילדותי ולא ראוי. מישהו היה צריך להסביר לשחר את חוקי המשחק. החוקים הם פשוטים, אגב: יום אחד התקשורת עושה אותך גדולה, יום אחד היא אוכלת אותך. השלב הבא יהיה כשיבואו אליה לראיונות על הקאמבק, ושוב נפילה. וחוזר חלילה.

2. תשפר את נקודות התורפה? את השיעור בתקשורת אני מניח ששחר תלמד במהרה. גם אין לי ספק שהיא תתאושש מהטראומה של ההפסד לצ'כיה. השאלה החשובה יותר מבחינתה היא האם תסיק את המסקנות המתבקשות מההופעה בסוף השבוע שהיתה המשך ישיר לשנה הבינונית שהיא עוברת. כלל ידוע בטניס הוא ששחקן צריך להשתפר מדי שנה ולהוסיף ממדים למשחק, רק בכדי להישאר באותו דירוג. נדמה ששחר לא רק שלא שיפרה את נקודות התורפה שלה, אלא גם נחלשה בנקודות החזקות שלה. היא כבר לא אותה חיית כושר גופני של לפני שנה ושנתיים, ושני ההפסדים במערכה שלישית הוכיחו שגם החוסן הנפשי המפורסם כבר לא מנצח לה משחקים כמו בעבר. במשחק הראשון התמוטטה פיזית עם 0-6 במערכה השלישית, ובמשחק השני כבר הובילה 2-4 בשלישית והפסידה ארבעה משחקונים רצופים, משחק שהיתה מנצחת בעבר רק עם כוח רצון.

הדבר הבולט במשחקה השנה הוא חוסר הביטחון, מה שגורם לה לעמוד רחוק מדי מהקו האחורי ונותן ליריבה עוד שבריר שנייה קריטי להתכונן לחבטה הבאה. היא משחקת פאסיבי מדי ולא מכתיבה את הקצב. על עליות לרשת אין כמעט מה לדבר. ויש כמובן את המגבלות בחבטת ההגשה ובכף היד - שתי חולשות שכל שחקנית בסבב כבר יודעת עליהן. קביטובה ובנסובה, שתי היריבות שניצחו את שחר, הזכירו שקיבלו הוראה לשחק על כף היד של שחר ולתקוף את ההגשה. זה מה שיצפה לה בכל משחק. זה מחלחל לה לתודעה ופוגע בה מבחינה פסיכולוגית. כף היד של שחר היא בדרך כלל החבטה שמכשילה אותה בנקודות המכריעות.

ההגשה של שחר היא בדיחה רעה. מהגרועות בסבב. כל משחקון הגשה הוא כמו מלחמת עולם עבורה. די קשה לשבור את ההגשה של היריבה אם את מוציאה כל כך הרבה אנרגיה בכדי להחזיק סרב. וכשהכל לא הולך, גם גב היד - המניה הבטוחה שלה - לא יציב ואימתני כבעבר.

3. מה עושים בין הטורנירים? את השנים הטובות שלה עשתה שחר עם צוות מאמנים שעבד איתה מאז היתה ילדה, הכיר אותה היכרות מעמיקה והאמין בה. בשלב מסוים היא החליטה לפגוע במרקם העדין הזה והחלה להחליף מאמנים, כאילו שחוזה היגראס או קונצ'יטה מרטינז יהפכו אותה לטופ-10 רק בגלל שהיו שחקנים טובים. מאמנים מהסוג הנ"ל הם שכירי חרב שלוקחים שחקנים שכבר הגיעו לרמה העולמית, ומירב העבודה שלהם היא טקטית ומנטלית. טיפים של שחקן עבר יכולים לעזור ללא ספק, אבל דווקא הצד הטקטי והמנטלי הוא הצד החזק של שחר. יש לה כבר ניסיון במעמדים חשובים והיא כבר ניצחה יותר מ-100 משחקים בסבב, זכתה בטורנירים וגברה על שחקניות מהעשירייה הראשונה. מהבחינה הזאת לא ממש משנה מי נוסע עם שחר לטורנירים בסבב.

מה שחשוב הוא מה שחר עושה בין הטורנירים - האם היא עובדת על חולשותיה; האם היא מוסיפה אלמנטים נוספים למשחק; האם הצוות המקצועי אומר לה את האמת בפנים; כרגע נראה שהיא יוצאת למלחמה עם רוגטקה.

קונצ'יטה מרטינז (וגם חוזה היגראס, אגב) היו שחקני חימר עם הגשה בינונית ומטה וללא משחק רשת. קשה לי להאמין שמרטינז היא זאת שתשדרג את נקודות התורפה של שחר. העובדה שהצוות המקצועי האישי שלה הורה לה להתאמן על חימר בימים שלפני המפגש החשוב מול צ'כיה, מראה על ניתוק מהמציאות בישראל, ויותר מכך על חוסר מודעות למצב הביטחון העצמי של שחר. זה מה שקורה כשמקבלים הוראות בטלפון.

רוג'ר פדרר שכר לא מכבר את שרותיו של אותו חוזה היגראס, מסיבה אחת ויחידה - הוא צריך עזרה על מגרשי חימר, והיגראס היה מומחה חימר. איבן לנדל, עוד אלוף ענק, שכר בעבר את שרותיו של טוני רואץ' האוסטרלי, שהתמחה בסגנון הגש ורוץ לרשת, כל זאת במטרה לשפר את משחק הרשת שלו. שחר צריכה לשכור מאמנים ספציפיים שמתמחים בטכניקה לתקופות קצרות מספר פעמים בשנה. מאמנים שישפרו את הטכניקה הלקויה שלה.

הייתי ממליץ לה לחזור לצוות מאמנים ישראלי בנסיעות לטורנירים. או לפחות לחזור לעבוד עם ד"ר יובל חיגר מאמן הכושר שלה בעבר. לא רק שהוא הביא אותה לכושר גופני מדהים, אלא גם הכיר אותה מגיל צעיר וידע על איזה כפתורים ללחוץ בכדי להביא אותה לשיא בזמן הנכון.