דברי ימי אולמרט

אהוד אולמרט היה ראש ממשלה לא רע. לאחר שהתעשת ממלחמת לבנון, שביגרה אותו ועמעמה קצת את שחצנותו, הוא למד לאזן, לבלום ולשקול נכון. לא לאבד שליטה מול הטרור המתריס של החמאס ולא להיענות להזמנה הממולכדת לפלוש לרצועת עזה. ליטול סיכון גדול מאוד אך מבוקר ומתחייב בעניין שנודע בפרסומים זרים ככור גרעיני בסוריה. לבדוק ברצינות אפשרות להסדר מדיני עם בשאר אסד והסכם עקרוני עם אבו-מאזן.

השימוש במונח "היה" ובזמן עבר, מזמין תמיהה אם לא ביקורת. מה לך למהר להספיד אותו, יאמרו האומרים, הוא עדיין הווה ואולי עוד יהיה, בכל מקרה לא "היה". אל תשכח שהוא נחלץ כבר מאין ספור חקירות וממשפט פלילי אחד ולכן אל נא תאמר הנה דרכו האחרונה.

אלא שהחקירה הנוכחית איננה חקירת מינויים פוליטיים ברשות לעסקים קטנטנים, שעליה הציב סימן שאלה אפילו מבקר המדינה, כשהביע ספק אם חוק המינויים הפוליטיים חל בכלל על רשות זו. היא גם איננה חקירת המכרז להפרטת בנק לאומי, שהותנעה ותודלקה בידי מעליל כרוני, בעל נטייה מוכחת לזייפנות ובעל שני תיקים פליליים משל עצמו, אחד פתוח, שני סגור.

החקירה הנוכחית הוגדרה מלכתחילה כרצינית, על-ידי אנשים מאוזנים ומושלים ברוחם, לא חמומי מוח ומחממי אוויר, שאצלם "מושחת" הוא כל מי שנולד לאם יהודיה ואינו בן דת אחרת אף אם נתגייר כהלכה. אלה שמתוך דחף הרשעתי לאו בר-כיבוש או מתוך גישה עילגת ופרימיטיבית, משרתים גורמים סמויים והופכים כל אירוע תת-סניפי להתרחשות לאומית.

אולמרט איננו אריאל שרון

מרבית שטחי הפרשייה הנדונה מצויים עדיין תחת צו איסור פרסום. צו שכזה רע לעיתונות וטוב לחקירה. היו לאורך השנים בצמרת מערכת האכיפה כאלה שאהבו כותרות על חשבון תוצאות. היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, פרקליט המדינה הנוכחי משה לדור וראש אגף החקירות יוחנן דנינו אדישים לכותרות וחפצים בתוצאות.

אולמרט איננו אריאל שרון. בית הגידול שלו איננו צה"ל, מלחמות ישראל וחווה חקלאית בנגב, אלא משרדי עורכי דין ונוטריון והרבה חו"ל. בתי גידול מקנים זכויות ציבוריות וחסינות. אשר על כן, למשל, יכול היה שרון לפנות את כל גוש קטיף פלוס ארבע התנחלויות בגדה תוך שלושה ימים וללא נפגעים, ואילו אולמרט התקשה לפנות מאחז אחד קטן ושמו עמונה.

לשרון, לדוגמה, ארגנו והקימו חברה למימון פוליטי, אננקס מחקרים. שרון עצמו הרחיק את עצמו ממנה. "אני לא עוסק בדברים הללו", כן", היה שרון אומר, "כן"?! המעטפת של אותה אננקס הייתה חריגה עד בלתי חוקית, אך בתוך המעטפת שרר סדר. היה סדר בבלגן. והיה לו שם בנו הנאמן, עמרי. אולמרט, כפי שלמדנו ממשפטו בפרשיית החשבוניות בליכוד, עסק אף עסק באופן אישי בדברים הללו.

הולכים כסומים תחת צו איסור פרסום

לאולמרט יש לצידו שנים הרבה את שולה זקן. אבל הגברת זקן, עם כל הקרבה והמיומנות, איננה בת ובטח איננה עמרי. בדיוק כשם שעו"ד אורי מסר איננו בנו האחר של שרון, גלעד.

גורמים בקיאים אומרים, שאולמרט יכול להיחלץ מפרשייה זו אם יספק הסברים ומסמכים שיעקרו את העניין מפליליותו. בקיאים אחרים אומרים אחרת, בדיוק הפוך, שהלך עליו.

לנו, בהלכנו בחושך כסומים תחת צו איסור פרסום, קשה לקבוע. השמועות שולטות והניחושים גוברים, הניחושים המושכלים יותר והמושכלים פחות. היכרות מרפרפת עם החומר מעידה שהחומר רציני וכך גם תרשים זרימתו. כיצד באמת יסתיים הדבר? ציבורית, הוא כנראה סיים. משפטית, לפי שעה רק אלוהים יודע, לא מזוז, לא לדור ולא דנינו.

* אמנון אברמוביץ' הוא פרשן חדשות ערוץ 2.