נדחתה תביעה הדיבה של עו"ד בלה וינשטוק נגד "גלובס"; "הארץ" ו"מעריב" אחראים בלשון הרע

כ-11 שנים לאחר שעו"ד בלה וינשטוק הגישה תביעת דיבה נגד גופי תקשורת שונים, ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב פסק דין חלקי בסוגיית האחריות לפרסום.

התביעה של וינשטוק בשאלת האחריות התקבלה בחלקה, ונקבע כי העיתונים "הארץ", "מעריב" ו"ירושלים, ידיעות תקשורת" אחראים בלשון הרע בגין פרסום חלק מהידיעות שהוזכרו בתביעה.

ביחס ליתר הנתבעים - "ידיעות אחרונות", "גלובס", רשות השידור, ערוץ 1 וחברת החדשות של ערוץ 2 - התביעה נדחתה. "גלובס" יוצג במשפט על ידי משרד עו"ד יורם מושקט.

השופטת ציפורה ברון המליצה לצדדים לנסות להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט בעניין הפיצוי.

וינשטוק שירתה תקופה ארוכה במשטרה, בין היתר כראש מפלג חקירות פנים, וב-94' פרשה לגמלאות בדרגת ניצב משנה. היא נעצרה באפריל 1997 בלונדון בחשד לקשירת קשר להונאת איש עסקים אנגלי ב-100 מיליון דולר. ביוני 1997 הופסקו הליכי החקירה נגדה בבריטניה והתיק נסגר. וינשטוק תבעה מספר גופי תקשורת שונים בגין פרסומם של מספר ידיעות הנוגעות לפרשה.

השופטת ברון קבעה כי "הארץ" אחראי בלשון הרע בגין הפרסום, לפיו וינשטוק נעצרה בלונדון "בחשד להונאת בנקים ולקוחות". זאת, כיוון שבביטוי זה יש אי-דיוק עובדתי, ששולל את הגנת "אמת הפרסום" ביחס אליו. השופטת דחתה את טענת "הארץ", לפיה הפרסום הסתמך על מידע ממשטרת ישראל בעקבות מכתב האינטרפול ומשגרירות ישראל בלונדון, ולפיכך חוסים הדברים תחת הגנת "פרסום מותר". לדבריה, קבלת עמדתו של "הארץ", כך שתכלול הגנה אוטומטית על כל התבטאות מצד כל נושא משרה ציבורית, עשויה להביא למצב בו העיתונאי יזכה לחסינות עבור פרסום כל ציטוט מפיו של פקיד ממשלתי כלשהו, ובכך ישוחרר למעשה מכל חובה עיתונאית של וידוא עובדות.

השופטת קבעה כי "מעריב" אחראי בלשון הרע בגין פרסום הכתבה תחת הכותרת "בלה בצרות", בשל ההתייחסות לתלונה שהגישה וינשטוק כתובעת במחוז ירושלים נגד אחד מקרובי משפחתה ושלא נמצא בה ממש. נקבע כי אמיתותה של אמירה זו לא הוכחה, וכי היא בעלת אופי פוגעני, הגורמת לקורא לחשוב כי וינשטוק ניצלה את משרתה הציבורית לרעה.

ביחס לפרסומים ב"גלובס" טענה וינשטוק כי הנזק שרמו לה הוא גדול במיוחד, כיוון עיתון זה מופנה לאנשי מקצוע בתחום הכלכלה והמשפט, המהווים את הציבור אליו היא שייכת. במצב זה, לטענתה, היתה מוטלת על "גלובס" חובה מוגברת לבדוק את אמיתות הפרסומים. ואולם, השופטת לא השתכנעה כי "גלובס" אחראי בפרסום לשון הרע. (ת.א. 1320/97).