זה היה ערב כתום

עושה רושם שהקיץ הזה, לפחות כפי שמסתמן מאז יום העצמאות, הוא הקיץ של אורנג'. לא בגלל תעריפים וכל שאר הדברים שאנחנו מתעסקים בהם ביומיום בנוגע לחברות סלולר, אלא בגלל העובדה שהם אימצו והשקיעו בעבודה עברית 60 שנה למדינה.

אם בפעם הקודמת מדובר היה בפרויקט 50 שנה למדינה שניצן זעירא הרים בעשר אצבעות הרי שהפעם הכיסים של פרטנר נפתחו וכך ההפקה היתה מרשימה יותר, על הדיסק המרובע נכתבו אין סוף תשבוחות וגם המופע הענק בפארק הירקון ביום ה' בשבוע שעבר לא איכזב.

ההתחלה היתה קשה: פאבל, השומר בכניסה לחניון המימדיון, לא השתכנע מתעודת העתונאי, אישור המשטרה, שני סרטי כניסת תקשורת ועוד אינסוף הזמנות ודרש תשלום בכניסה לחניון, קצת מוזר כשמגיעים לביקורת מוזיקה, אבל אם זה הדבר שהכי הטריד אותי באותו ערב, סימן שמדובר היה בחגיגה של ממש.

כבר בשעות הערב המוקדמות החלו הופעות החימום בין השאר הופיעו אורן לוטנברג עם "בלדה לנאיבית" המצוין, ג'נגו עם "בוקר של כיף" ו-Useless ID עם הביצוע המדהים ל"לו הייתי פיראט". לו אני הייתי מפיק הערב, הייתי נותן להם להופיע בשיא ההופעה, אבל גם ככה, היו שם מספיק, והרבה.

הבמה לא היתה מעוטרת צבעים כתומים ועשה רושם שיש הצנעת מותג צעד שיווקי חכם. מסביב למתחם היו עשרות מסכי ענק כשהמופע כולו מועבר מכמה מצלמות בו-זמנית.

מעניין היה לדעת למה אבנר לא מנצל את האירוע בשביל לנאום, כפי שהיו עושים לא מעט מהקולגות שלו - "אני לא בא להעיק על הקהל, הם לא באו לשמוע אותי", אמר. אבל הוא גם מציין:"הזמנתי לארוע גם את עמוס שפירא וגםאת גיל שרון". לגבי שר התקשורת, אריאל אטיאס, עימו מסוכסכות חברות הסלולר אמר אבנר: "אטיאס יבוא רק אם הוא יבחר בזה".

האירוע נפתח במופע זיקוקים - והוא היה בכל זאת, כתום ובהופעה של אברהם טל הנהדר על הבמה עם אדם צובר זכרונות. הקהל כולו משולהב וטל נהנה יותר מהם מתי בפעם האחרונה הוא הופיע לפני כל כך הרבה אנשים? הביצוע היה טוב בהרבה יותר מהדיסק בליווי תזמורת כלי מיתר.

אחריו עלתה לבמה דין דין אביב שכמו בדיסק כך גם בהופעה עשתה עוול לאחד השירים היפים ביותר שנכתבו במוזיקה הישראלית "ימי בנימינה". רמי קליינשטיין מייד אחריה עלה לשיר את "הכעס" אמנם טוב יותר מהביצוע בדיסק אך עדיין, לא חוויה. אולי בשביל להיזכר בימי צעירותו הוא גם שר את "אש על הפנים". הקהל נהנה, כי שואו מול קהל הוא יודע לתת. הקהל כבר התחיל לקפוץ ולשיר.

שמעון בוסקילה עלה ונתן הופעה נפלאה עם "שושנת פלאים" של שאול טשרניחובסקי. השיר הרטיט ודווקא בוסקילה שלא רגיל בשגרה למעמדים כאלו נתן מופע עצום ונוגע ללב.

מירי מסיקה כהרגלה לא היתה מהנה עם "לאהוב אותך" של ברי סחרוף ואף הוסיפה עוד שיר מהרפרטואר שלה. אמנם אני פחות נהנה אבל הקהל כולו רוקד, עשרות אלפים רוקדים ושרים.

מטרופולין ביצעה את "כל האמת" של "הקליק" בצורה מושלמת ואף נתנה עוד שיר "אין לי מקום". שני הביצועים היו נפלאים אם כי בדיוק ברגע זה התעוררה השאלה על סמך מה נקבע איזה אומן ישיר שיר בודד ואיזה ישיר שניים.

דנה אינטרנשיונל נתנה שואו מדהים כהרגלה והרגלנו, וגרמה לרגליים לזוז בתנועה לא רצונית ב"מקום הכי נמוך בתל אביב". עברי לידר אחריה נתן שיעמומון קל, אבל עדיין, סוחף קהל ומותג בפני עצמו מה גם שלידר היה מזוהה עם חברה מתחרה עד לא מזמן.

ואז הגיע הרגע בו "כאילו" אין פרסום עצמי. מיקי ושירה גבריאלוב עלו לבמה ושרו את "אני ואתה". למה דווקא השיר הזה? הפרסומת היפה בפני עצמה של פרטנר לדיסק ולמופע היתה השיר בביצוע של איינשטיין בליווי הדבקה של אמנים שונים ברקע.

האם גבריאלוב בחר לבדו את השיר והחליט לבצע אותו בערב של עבודה עברית? אני מסופק.

ואז הגיע שיא הערב מבחינתי "תיסלם" עלו ושרו את "פרצופה של המדינה" ואת "עוד פגישה". אין כל קשר בין השירים לבין הדיסק, אבל מופע מחשמל. בסן חזר לתחילת שנות השמונים, ניצני רק חיפש ברז להדביק על הראש, צוף היה כולו אנרגיות ואשדות שכח בן כמה הוא. הקהל בלע אותם ולרגע הרגשתי כאילו אני במופע האחיוד המפורסם שלהם.

הדש נחש השתלבו נפלא עם הקהל ברגאיי הבטלן, וגם בביצוע נוסף לאחר מכן עם אהובה עוזרי ב"לא פראיירים". מאור כהן ריש עם אילנית ב"שיר של יום חולין" והוכיח בפעם המיליון כי מתחת למעטה הילד השובב יש אמן שמחפש את דרך הפריצה הגדולה. יהודית רביץ שרה את "ציפור מדבר" באופן משמים כמו בדיסק אבל ב"באה מהאהבה" היא חזרה לימי האצטדיונים ונכנסה לאקסטזה.

מוש בן ארי הרדים ב"היא יושבה לחלון" ואנשל. האכזבה הגדולה ביותר מבחינתי היתה שלומי סרנגה. הביצוע בדיסק ל"האמנם" הוא הטוב שיש. בהופעה סרנגה זכה לעיבוד מרשים אבל מהבית השני סרנגה זייף, וחבל כי זה היה רגע עם פוטנציאל קסם.

ברי סחרוף ויהודה פוליקר סחפו את הקהל כפי ששניהם יודעים "בכפיים", "רדיו רמאללה", וברי לבד בביצוע מרגש ל"עוד חוזר הניגון" שביצע בעבודה עברית לפני כעשור. והסיום כמובן היה של "אינפקטד משרום" בהקפצת קהל המונית.

בסך הכל האירוע היה מרשים (למרות שנינט לא הגיעה כי היא מפרסמת כיום את פלאפון), מצד אחד היה נפלא לראות את הארגון, ההשקעה, הסדר והשואו שאין רבים כאלו בישראל. מצד שני, שלחתי לחברה שלי SMS בלילה מהנייד שלי (פרטנר) וחשבתי שאולי במקום מירי מסיקה ויהודה פוליקר יכולתי לשלם פחות בחשבון החודשי.