בסוף יורידו את הדירוג לישראל

הסיבה העיקרית שמסייעת למשק הישראלי לצלוח את המשבר הכלכלי הנוכחי, היא שמירת מסגרות התקציב בחמש השנים האחרונות. המדיניות הזו כללה עמידה ביעדים פיסקליים שכוללים את יעד הגירעון, יעד ההוצאה התקציבית ועוד.

קביעת היעדים והעמידה העיקשת על ביצועם, סייעו לממשלת ישראל לזכות בהכרה ביכולותיה הכלכליות לא רק בקרב העם היושב בציון, כי אם גם בקרב גורמים כלכליים רבים בעולם כולו.הוכחה לכך הגיעה בדמות העלאת דירוג האשראי של המשק, דבר שמקל את יכולת גיוס הכספים של המדינה בחו"ל ובמקביל מצמצם את עלויותיו.

מדיניות זו עוגנה בחוק הפחתת הגירעון שחוקק ב-2004 וקבע שהממשלה תגדיל את ההוצאה התקציבית בשיעור שאינו עולה על 1%, תוך קביעת תוואי גרעון פוחת כך שמשנת 2009 ואילך תקרת הגרעון לא תעלה על 1% תוצר.

בשנת 2007 הועלה יעד ההוצאה התקציבית ל-1.7%, דבר שבדיעבד אפשר להתייחס אליו כאל נקודת הזמן שבה החלה להתרופף האחיזה האיתנה ביעדים הפיסקליים הקשוחים.

חריגה זמנית לצורך מלחמה

מאז שחוקק החוק, נשמרו המסגרת התקציבית ויעד ההוצאה הציבורית, למעט 2006 שבה נאלצה הממשלה לחרוג מהמסגרות בשל מלחמת לבנון השנייה. על אף החששות שעלו באותה עת, המשקיעים הזרים והשוק המקומי המשיכות לתת אמון במדיניות הפיסקלית מאחר והמדיניות הכוללת של הממשלה חתרה לכיוון של הפחתת יחס החוב של ישראל ועמידה ביעדים הפיסקליים.

קולות חדשים

בימים האחרונים עולה תחושה שהיסודות החשובים הללו החלו להתערער. ההאטה העולמית שהחלה לחלחל למשק הישראלי, מעוררת אנשי כלכלה רבים ואיתם פוליטיקאים, לקרוא ובקול רם שהגיעה העת להגמיש את המדיניות ולהרחיב את יעד ההוצאה הציבורית על מנת לסייע למשק למנוע את ההאטה הצפויה.

רוב הקוראים, שקולם נשמע גם ב"כנס קיסריה" המכובד, גורסים שיש להגדיל את יעד ההוצאה, אך במקביל לשמור על התוואי של הפחתת החוב לתוצר. זה מה שקורה כשכולם חשים שהממשל הוא חלש - מציאות המעודדת לידתם של פתרונות אלכימיים שאין כל קשר בינם לבין המציאות ושיפורה.

פתרונות אלכימיים

המצב דומה למשפחה שאך זה עתה הצליחה להקטן את חובה לבנק והנה היא מחליטה להוציא באופן חד פעמי סכום כסף משמעותי על טיול גדול בחו"ל, ובבה בעת מבטיחה למנהל הבנק שבטווח הארוך תמשיך לצמצם את חובה כלפיו.

הסטייה המוצעת הזו, אם תתקבל, עלולה להיות בעלת משמעות הרסנית למשק הישראלי. כדאי להזכיר, למי ששכח, שהסעיף התקציבי השני בגודלו לאחר תקציב הביטחון הוא סעיף תשלומי הריבית שעמד בשנת 2007 על סכום של כ-35 מיליארד שקלים.

שנת 2007 מהווה מהבחינה הזו נקודת ציון משמעותית, מאחר והיתה השנה הראשונה מזה שנים רבות שבה תשלומי הריבית היו נמוכים בשנה שקדמה לה.

אלכימיה לא תהיה כאן. אם יוגדל יעד ההוצאה, יתכן והמשק ייהנה מכך בטווח הקצר, אך הנזק יורגש בטווח הארוך.

מרחק רב מעמיתינו ב-OECD

על אף הירידה החדה ביחס החוב לתוצר בשנים האחרונות, אנו נמצאים מרחק רב מעמיתנו במדינות ארגון OECD שאליו אנחנו כל כך מתאווים להשתייך. בעוד שיחס החוב תוצר בישראל עומד על כ 80%, הרי הממוצע של מדינות ה OECD עומד על כ 56%.

לא רק שישראל צריכה להגיע לממוצע הזה, אלא היא צריכה אף לרדת מתחתיו בשל הצרכים הביטחוניים המיוחדים שלנו, שלצערנו פעם בכמה שנים צורכים מאיתנו משאבים רבים.
לפני כשבוע הודיע שר האוצר שהוא גונז את תוכניתו המרשימה להפחתת מיסים בשל אי תמיכה פוליטית. כמה מצער יהיה לראות שהתוכנית להגדלת ההוצאה הציבורית תזכה לתמיכה פוליטית רחבה כי מעטים הם הפוליטיקאים שמבינים את השלכות הטווח הארוך של שינוי שכזה.

אלו אותם פוליטיקאים שיטענו כלפי בנק ישראל שהוא חסר אחריות כאשר הוא יעלה את הריבית במשק כמענה לחריגות הממשלה.

אסור אסור ואסור

אל לממשלת ישראל לשנות את מסגרות התקציב וההוצאה. העונש שיקבל המשק ממשקיעים זרים (וגם מקומיים) בגין שינויים כאלו, יהיה כבד מאוד ותיקונו של הנזק עשוי להימשך זמן רב.

במקום לנקוט בדרך הקלה של פריצת מסגרות תקציב, על הממשלה להתחיל ולטפל בפרות קדושות ועתירות התקציבים, כמו מערכת הביטחון והאוניברסיטאות שאף ממשלה לא העיזה לטפל בהן עד כה. כך לא נצטרך לחוות שוב משבר כמו זה שחווינו בתחילת העשור.